ביאור:בראשית נ א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית נ א: "וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ."



וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ[עריכה]

ניתן להבין שיוסף אהב וכיבד מאוד את אביו וישב לידו זמן רב, עד הרגע האחרון.
אין תאורים איך נפרדו יצחק וישמעאל מאברהם, יעקב ועשו מיצחק או יעקב מרחל. יעקב בנה לה קבר מצבה, והבנים קברו בכבוד את אביהם במערת המכפלה אבל ללא קיבלנו פרטים נוספים.

על אברהם נאמר: "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (ביאור:בראשית כג ב), ומהכתוב נראה שאברהם לא היה נוכח במותה אלא בא אחר כך, והוא ספד לה ובכה, אבל לא נפל עליה ונישק אותה. בכל אופן אברהם מיהר לקבור אותה, כדבריו: "וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" (ביאור:בראשית כג ד), ואנשי חת הבינו את הצורך לקבורה מהירה.

יוסף היה מושפע מתרבות מצרים וקבורת יעקב נעשתה בסגנון מצרי, עם חניתה ושימור הגוף.
וכך מתחיל טקס הפרידה מנשמת המת היוצאת לדרכה: בחיבוק, נשיקה, ובכי.

אלוהים אמר ליעקב: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (ביאור:בראשית מו ד). יעקב הבין שהוא לא יחזור בכוחות עצמו, אלא ימות במצרים, בנוכחות יוסף, ואלוהים ידאג שגופתו תחזור לכנען ותקבר במערת המכפלה.
יעקב בקש רק: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (ביאור:בראשית מז ל) ויוסף נשבע שהוא יעשה זאת. יעקב היה מודע שהוא יקבל קבורה מצרית, כי היו חיבים לשמר את הגופה לפני המסע הארוך במדבר עד מערת המכפלה. לפני מותו יעקב חוזר ואומר לכל בניו, ככתוב: "וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי" (ביאור:בראשית מט כט). גם יוסף היה נוכח אבל הבקשה היתה לכולם.

וַיִּשַּׁק לוֹ[עריכה]

אנשים מנשקים את הגופה, למרות הסכנה שמחלה יכולה לעבור לשפתים ולפגוע במנשק.
לפני שאחד האחים יקח את הניהול, יוסף השתלט על גופתו של אביו, ולקח את הבכורה לעצמו בניהול הטקס. כמובן האחים פחדו שהוא יעניש אותם, ולא העיזו להתנגד לו.

למרות הסכנה, ברגעים הראשונים ההרגשה היא שהאדם עוד חי מעט, והנשמה נמצאת באזור ותקח את הרגשת האהבה איתה. אלוהים גרם שיוסף ינשק ויבכה על אביו. אלוהים ידע: שפרעה לא יתן ליוסף לצאת ממצרים לקבור את אביו, ולכן אלוהים הודיע ליעקב שיוסף יסגור את עינייו ופקד על יוסף לעשות זאת. כך יוסף היה חייב להיות במותו של יעקב, לגעת בו ולהפוך לטמא, ואז הוא לא יוכל להכנס לבית פרעה לזמן ממושך (ביאור:בראשית נ ד), ופרעה יתיר לו ללכת לכנען לקבור את אביו (ביאור:בראשית נ ו).

טומאה[עריכה]

משה כתב לנו את עיקרי חוקי טומאה וטהרה שהוא למד בבית פרעה במצרים. יוסף פעל לפי החוקים האלה, שהיו קיימים בבית פרעה כבר כאשר יוסף נלקח לבית פרעה וטהרו אותו (ביאור:בראשית מא יד).

בזמנו יעקב דרש מיוסף: "וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם", ויוסף סרב להשבע ורק ענה: "אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ" (ביאור:בראשית מז ל). יוסף ידע שפרעה לא יתן לו חופשה. יוסף ידע שפרעה צריך אותו כל הזמן לידו. יעקב לא וויתר ודרש: "הִשָּׁבְעָה לִי, וַיִּשָּׁבַע לוֹ" (ביאור:בראשית מז לא). וכך יוסף נכנס לצרה וחיפש דרך לקבל שחרור מפרעה לקבור את אביו.

וכך במסווה של נתינת כבוד עליון לאביו, יוסף עשה את עצמו לטמא.‏[1]
כך לפרעה היה יותר קל לתת ליוסף לצאת לחופשה לקבור את אביו, כי במילא אסור לו לבוא לפרעה, ויוסף לא יכול להמשיך בעבודתו בארמון.




  1. ^ ראו חוקי טהרה וטמאה לכהן (ויקרא כא א-ב). יוסף ידע שהוא יהיה מנוע מלבקר את פרעה לתקופה ארוכה אחרי שהוא נישק את אביו המת, כדי לא להביא מחלה לארמון.
    אם יוסף היה נוגע באדם אחר, חוץ מאביו, פרעה היה מעניש אותו. אולם יוסף לא נשא עונש מוות, כי הוא נישק לאביו, דבר שהיה מותר לפי החוק.