ביאור:בראשית מט לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מט לג: "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו."



וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע[עריכה]

וַיְכַל[עריכה]

"וַיְכַל" - שורש 'כ-ל-ה', גמר, סיים, כליה, סוף מוחלט.
יעקב אמר את כל דבריו האחרונים. הוא ברך את כל בניו, אולם לא הזכיר את אפרים ומנשה שהוא הפך אותם לבניו, כדבריו: "כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מח ה).
יעקב קילל את ראובן, שמעון ולוי בגלל חטאיהם, אולם הוא לא קילל את יהודה ולא הזכיר את עניין מכירת יוסף. ניתן להניח שעד מותו יעקב לא שאל ולא ידע שהאחים גרמו שיוסף יהפך לעבד במצרים, ולא אמרו לו את האמת איך קרה שכותנות הפסים של יוסף התלכלכה בדם.

סביר שכל הבנים היו נוכחים כאשר יעקב ברך וציווה את בניו. לאחר קבורתו של יעקב במערת המכפלה, אחיו אמרו לו שאביהם אמר להם להגיד ליוסף: "כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ" (בראשית נ יז). לא סביר שיעקב אמר את זה לאחיו של יוסף לפני מותו, ולא הזכיר דבר בברכתו לבניו בעניין פשעם של האחים.

יַעֲקֹב[עריכה]

יעקב בברכתו החשובה, ובשארית כוחותיו, ראה את עצמו כיעקב וכישראל, כדבריו: "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (בראשית מט ב).
במותו, עורך התורה השתמש בשמו 'יעקב', ולא משתמש בשמו 'ישראל' שמאחד את כל העם.
יעקב נולד כ-'יעקב' ומת כ-'יעקב', וכך הוא נקרא על ידי יוסף בנו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (בראשית נ כד). וכך גם אנחנו, בני ישראל, מברכים את אברהם, יצחק ויעקב.

וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו[עריכה]

יחסית לאברהם ויצחק, מותו של יעקב זכה למעט מאוד תאורים.

  • על אברהם נאמר: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית כה ח).
  • על יצחק נאמר: "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים" (בראשית לה כט).

ויעקב נאסף על עמיו, בלי שיבה טובה, לא שבע, לא זקן ולא שבע ימים.