ביאור:בראשית מט כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית מט כד: "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט כד.


וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ[עריכה]

מטרת הברכות של יעקב[עריכה]

יעקב מודיע מה יקרה "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א), ולא 'בקץ הימים', והכוונה כאשר הם יגיעו לארץ המובטחת.

ומטרתו להציג את אופי הבנים, ולהנחות מי ימלוך עליהם בהצלחה. ("אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" (יחזקאל יח ב), מעשה אבות סימן לבנים.)
ראו הרצאת הרב אורי שרקי: |האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים.

ראו: ביאור:בראשית מט כג), האם יוסף מתאים למלכות.

אֲבִיר יַעֲקֹב[עריכה]

תאור מפורט של מפקד צבא מנצח:

  • "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ"
  • "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו"
  • "רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"

לא ברורות כל המילים, אולם הכוונה ברורה: אנו רואים לוחם חזק ואמיץ, עם נשק ארוך טווח של אבנים וחיצים.
הלוחם יצא למלחמות רבות, ואמנם תוצאות המלחמה לא נאמרות, אבל עצם העובדה שהוא חי ומסוגל להמשיך במלחמה, ניתן להבין שהוא ינצח.
אולם, מלחמות מבזבזות משאבים, ואומנם ניתן לאסוף שלל מהמובסים, אולם זה מזמין עמים חזקים יותר לבוא לפגוע באביר האלים המקומי, ולשדוד אותו. תבוסה אחת מספיקה כדי לחסל את העם ותרבותו. וכך באמת קרה לממלכת ישראל מיד אשור.

יעקב צופה הצלחה ואבדון - לאחר מאות של שנות הצלחה, עשרת השבטים אבדו.

כמו שנאמר (תרגום מאנגלית): החי על חרב - יכרת בחרב. (Matthew 26:52) "all who take the sword will perish by the sword"

רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל[עריכה]

בפסוק, כל מילה, כשלעצמה, היא ברורה:

  • "רֹעֶה" - רועה צאן, כפי שהיו כל האבות, וכפי שמשה ודוד, המנהיגים הגדולים היו.
  • "אֶבֶן" - פצלת סלע, אדמה קשה, לשימוש ברגימה והריגה, וגם לבניה. על אבני החושן נאמר: "וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם, פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט" (שמות כח כא), וזה ייצג את אחדות העם.
  • "יִשְׂרָאֵל" - שמו החדש של יעקב, שהפך לשם כל זרעו - כבני ישראל, או עם ישראל.

אולם ביחד המשפט לא ברור.

  • האם ישראל נמשלו לאבנים, ויוסף יהיה הרועה שלהם? אין תאור נוסף כזה בתנ"ך.
  • האם האבנים שהרועה משתמש כדי להגן על הצאן, יהיו כלי הנשק שיוסף ישתמש להגן על עם ישראל?
  • האם המילה "רֹעֶה" היא טעות והיה צריך להיות כתוב 'ראה אבן ישראל', בשימוש בחושן?

יעקב לא ידע שאלוהים יורה למשה לעשות את החושן, וישים אבן חן לכל שבט.

רש"י מסביר שהמילה "אֶבֶן" היא צרוף של שתי מילים: 'אב' ו'בן' - אבהן, כלומר כל בני ישראל.
ייתכן שבמילה "אֶבֶן" האות א' נוספה בטעות, כאילו שיעקב היסס והשמיע אאא. ייתכן שהכוונה ל"בֶּן", ביחיד, או 'את בן ישראל', ואז זאת הקבלה: "אֲבִיר יַעֲקֹב" - 'רֹעֶה בֶּן יִשְׂרָאֵל', במשמעות: מנהיג ושליט עם ישראל.
ייתכן שיעקב עצמו נבהל מנבואתו שקבעה: שיוסף וזרעו ימלכו על כל בני ישראל, הן יוסף היה יותר מדי תקיף, מצליח ובלתי אהוד על אחיו, לכן המילה השתבשה כדי למנוע את הפרוש הברור הזה.