ביאור:בראשית מט יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית מט יד: "יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם, רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט יד.


יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם[עריכה]

מטרת הברכות של יעקב[עריכה]

יעקב מודיע מה יקרה "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א), ולא 'בקץ הימים', והכוונה כאשר הם יגיעו לארץ המובטחת.

ומטרתו להציג את אופי הבנים, ולהנחות מי ימלוך עליהם בהצלחה. ("אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" (יחזקאל יח ב), מעשה אבות סימן לבנים.)
ראו הרצאת הרב אורי שרקי: |האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים.

יששכר אינו מתאים להיות מלך על בני ישראל[עריכה]

יעקב ממשיך ואומר: "יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם, רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (ביאור:בראשית מט טו).

נראה שיעקב חושב שיששכר נהנה למצוא מקום נוח, לא להתאמץ, להנות מטוב הארץ והבטחון הכלכלי.
למען זה יששכר מוכן להיות משרת לאדונו, ולא מפריע לו אם האדון הוא מלך ישראל או מלך זר, שלוקח בערך את אותם מיסים.