ביאור:בראשית נ כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית נ כו: "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם."



וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם[עריכה]

וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים[עריכה]

מעניין מאוד שהגיל הולך ויורד. אברהם בן 175, יצחק 180, יעקב 147, ויוסף 110.
כבר מאז נח הגיל הולך ויורד, עד שהגענו לגיל שאיש בן 80 נחשב לגבורה.

אפשרי שהגדרת שנה לא היתה נכונה להגדרה שלנו, ובמצרים ידעו שהארץ מסתובבת סביב השמש, וידעו בדיוק את משך השנה, המספרים התחילו להיות מדויקים יותר ומתאימים לנו.

וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם[עריכה]

חנטו את יוסף לפי המנהג המצרי, בדיוק כפי שהמצרים נהגו לעשות לעצמם, וכפי שנמצאו החנוטים בארונות בקברים במצרים.
שודדי קברים גנבו כבר אז מהקברים, ובמשך כל הדורות, ידעו אנשים איך המצרים קברו את מתיהם.

יוסף יצר מרכז לאומי סביב גופתו החנוטה בארץ גושן, וכנראה זקני בני-ישראל כיבדו את ארונו, והמשיכו לנהל את העם כפי שהוא היה רוצה שהם יעשו. מקצועם, המתועב בעייני המצרים, כרועי צאן ובקר, בודד אותם ושמר עליהם. ואכן בכל התקופה, בשנות העושר ובשנות העבדות, בני ישראל המשיכו להאמין שאלוהים "פָּקֹד יִפְקֹד" אותם ויחזיר אותם לארץ המובטחת.

משה ויהושע לא יצרו מערכת שלטון מסודרת לבני ישראל, וכך אחרי שבני ישראל הגיעו לכנען, והזקנים מתו, הם התפצלו לשבטים, איבדו את המרכז הלאומי והאיחוד, "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת" (שופטים ג ז).