קטגוריה:בראשית נ כו
נוסח המקרא
וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.
וַיָּ֣מׇת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם׃
וַ/יָּ֣מָת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָ/עֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַ/יַּחַנְט֣וּ אֹת֔/וֹ וַ/יִּ֥ישֶׂם בָּ/אָר֖וֹן בְּ/מִצְרָֽיִם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמִית יוֹסֵף בַּר מְאָה וַעֲסַר שְׁנִין וַחֲנַטוּ יָתֵיהּ וְשָׂמוּהִי בַּאֲרוֹנָא בְּמִצְרָיִם׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמִית יוֹסֵף בַּר מְאָה וְעֶשֶר שְׁנִין וּבְסִימוּ יָתֵיהּ וְעִטְרוּן יָתֵיהּ וְשַווּן יָתֵיהּ בִּגְלוּסְקְמָא וְשַׁקְעִין יָתֵיהּ בְּגוֹ נִילוּס דְמִיצְרָיִם: |
| ירושלמי (קטעים): | וּבְסִימוּ יָתֵיהּ וְשָמוּהוּ בִגְלוּסְקְמָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם: |
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ויישם בארון — שם אותו אחד. והנה השרש י.ש.ם, על משקל "וייצר" (בראשית ב, ז). ויאמר רבי יונה המדקדק כי החיריק תחת שורק, והוא רחוק בעיני.
וטעם בארון בקמצות הבי"ת – הוא שהכין לנפשו:
חסלת פרשת ויחי ונשלם ספר בראשית בעזרת האל יתברך:רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
סליק ספר בראשית
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית נ כו.
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים
מעניין מאוד שהגיל הולך ויורד. אברהם בן 175, יצחק 180, יעקב 147, ויוסף 110.
כבר מאז נח הגיל הולך ויורד, עד שהגענו לגיל שאיש בן 80 נחשב לגבורה.
אפשרי שהגדרת שנה לא היתה נכונה להגדרה שלנו, ובמצרים ידעו שהארץ מסתובבת סביב השמש, וידעו בדיוק את משך השנה, המספרים התחילו להיות מדויקים יותר ומתאימים לנו.
וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם
חנטו את יוסף לפי המנהג המצרי, בדיוק כפי שהמצרים נהגו לעשות לעצמם, וכפי שנמצאו החנוטים בארונות בקברים במצרים.
שודדי קברים גנבו כבר אז מהקברים, ובמשך כל הדורות, ידעו אנשים איך המצרים קברו את מתיהם.
יוסף יצר מרכז לאומי סביב גופתו החנוטה בארץ גושן, וכנראה זקני בני-ישראל כיבדו את ארונו, והמשיכו לנהל את העם כפי שהוא היה רוצה שהם יעשו. מקצועם, המתועב בעייני המצרים, כרועי צאן ובקר, בודד אותם ושמר עליהם. ואכן בכל התקופה, בשנות העושר ובשנות העבדות, בני ישראל המשיכו להאמין שאלוהים "פָּקֹד יִפְקֹד" אותם ויחזיר אותם לארץ המובטחת.
משה ויהושע לא יצרו מערכת שלטון מסודרת לבני ישראל, וכך אחרי שבני ישראל הגיעו לכנען, והזקנים מתו, הם התפצלו לשבטים, איבדו את המרכז הלאומי והאיחוד, "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת" (שופטים ג ז).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "בראשית נ כו"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.