קטגוריה:בראשית נ כו
וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק)
* * *
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק)
* * *
וַיָּ֣מׇת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יָּ֣מָת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָ/עֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַ/יַּחַנְט֣וּ אֹת֔/וֹ וַ/יִּ֥ישֶׂם בָּ/אָר֖וֹן בְּ/מִצְרָֽיִם׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק)
* * *
ראו פסוק זה: במהדורה המבוארת • שאלות ותשובות באתר אתנ"כתא • קישורים באתר סנונית • מקראות גדולות "הכתר" • מקראות גדולות "על התורה"
תרגום
| אונקלוס: |
וּמִית יוֹסֵף בַּר מְאָה וַעֲסַר שְׁנִין וַחֲנַטוּ יָתֵיהּ וְשָׂמוּהִי בַּאֲרוֹנָא בְּמִצְרָיִם׃
|
| ירושלמי (יונתן): |
וּמִית יוֹסֵף בַּר מְאָה וְעֶשֶר שְׁנִין וּבְסִימוּ יָתֵיהּ וְעִטְרוּן יָתֵיהּ וְשַווּן יָתֵיהּ בִּגְלוּסְקְמָא וְשַׁקְעִין יָתֵיהּ בְּגוֹ נִילוּס דְמִיצְרָיִם:
|
| ירושלמי (קטעים): |
וּבְסִימוּ יָתֵיהּ וְשָמוּהוּ בִגְלוּסְקְמָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
|
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בראשית נ כו: "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם."
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים
מעניין מאוד שהגיל הולך ויורד. אברהם בן 175, יצחק 180, יעקב 147, ויוסף 110.
כבר מאז נח הגיל הולך ויורד, עד שהגענו לגיל שאיש בן 80 נחשב לגבורה.
אפשרי שהגדרת שנה לא היתה נכונה להגדרה שלנו, ובמצרים ידעו שהארץ מסתובבת סביב השמש, וידעו בדיוק את משך השנה, המספרים התחילו להיות מדויקים יותר ומתאימים לנו.
וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם
חנטו את יוסף לפי המנהג המצרי, בדיוק כפי שהמצרים נהגו לעשות לעצמם, וכפי שנמצאו החנוטים בארונות בקברים במצרים.
שודדי קברים גנבו כבר אז מהקברים, ובמשך כל הדורות, ידעו אנשים איך המצרים קברו את מתיהם.
יוסף יצר מרכז לאומי סביב גופתו החנוטה בארץ גושן, וכנראה זקני בני-ישראל כיבדו את ארונו, והמשיכו לנהל את העם כפי שהוא היה רוצה שהם יעשו. מקצועם, המתועב בעייני המצרים, כרועי צאן ובקר, בודד אותם ושמר עליהם. ואכן בכל התקופה, בשנות העושר ובשנות העבדות, בני ישראל המשיכו להאמין שאלוהים "פָּקֹד יִפְקֹד" אותם ויחזיר אותם לארץ המובטחת.
משה ויהושע לא יצרו מערכת שלטון מסודרת לבני ישראל, וכך אחרי שבני ישראל הגיעו לכנען, והזקנים מתו, הם התפצלו לשבטים, איבדו את המרכז הלאומי והאיחוד, "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת" (שופטים ג ז).
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
קטגוריות משנה
קטגוריה זו כוללת את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, וכוללת בסך־הכול 2 קטגוריות משנה. (תצוגת עץ)
