ביאור:בראשית נ ג
בראשית נ ג: "וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית נ ג.
וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם
[עריכה]וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים
[עריכה]תאור החניטה מתואר בערך 'מנהגי קבורה' של מצרים העתיקה.
בתהליך החניטה מוצאים אברים כדי למנוע מהם להרקב בתוך הגוף. הטיפול נועד לא לפגוע בעור החיצוני. לאחר הניקוי מיבשים את הגוף במשך זמן מה כדי למנוע ממנו להרקב. לפי הכתוב התהליך הזה לוקח 40 ימים. בערך וויקיפדיה נאמר שהטכניקה הטובה ביותר ארכה 70 יום.
וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם
[עריכה]לפי החלק הזה של הפסוק בכו ליעקב שבעים יום. לא כתוב: 'כי כן ימלאו ימי החנטים, ואחרי כן בכו לו עד היום השבעים'.
- במנהג שלנו השבעה מתחיל לאחר הקבורה. בימים עד שהקבורה בוצעה, אנשים יכולים לבכות, אבל זה לא מקצר את משך השבעה.
- אפשרי שבזמן החניטה של 40 יום בכו ליעקב, ואחר כך המשיכו 30 יום לסכום כללי של 70 יום,
- ייתכן שבמשך ה40 יום לא בכו ליעקב, וכאשר נגמרה החניטה התחילו 70 יום של בכי, וכך נתנו ליעקב כבוד של 110 ימים.
רש"י נאבק בנושא והוא הסביר: "ארבעים לחניטה ושלשים לבכיה". כנראה לא נראה לו שבכו בזמן החניטה וההכנה, ולא נראה לו שבכו 70 יום נוספים לסכום כללי של 110 ימים, ורק אז יוסף בקש רשות לצאת לקברו את אביו בכנען.
מדוע כפה יוסף על המצרים לבכות לאביו?
[עריכה]המצב היה קריטי - יוסף עומד לצאת ממצרים לזמן מה ולא יהיה מי שישמור על פרעה נגד מורדים מתוך נכבדי מצרים. לכן בזמנו יוסף סרב להשבע לאביו ויעקב היה חייב לדרוש ממנו פעם שניה "הִשָּׁבְעָה לִי" (ביאור:בראשית מז לא).
כאשר יוסף הזמין את המצרים לבכות לאביו, חצופים, שסרבו לתת לו כבוד, נחשפו, ויוסף ידע מי הם האנשים המסוכנים לשלטונו.
בהמשך יוסף לוקח את הצבא ואת כל נכבדי מצרים יחד איתו לכנען, כדי למנוע מהם למרוד בפרעה בזמן העדרו. הוא לוקח את הצבא כדי שלמורדים לא יהיה צבא, וגם הם יפחדו למרוד כי הוא ישוב עם הצבא ויעניש אותם.