ביאור:בראשית נ כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית נ כה: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה."



וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה[עריכה]

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל[עריכה]

"וַיַּשְׁבַּע" – יוסף הכריח את אחיו ונכבדי עמו להשבע, ברצון או בלי רצון, כאשר הוא עוד היה בכוחו, יוסף דרש מבני ישראל להשבע בשם אדוני, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב.

  • למה דרש דרש מ-"בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" להשבע, ולא מבניו?
יעקב בקש מיוסף בלבד, אבל אחר כך יעקב ציווה על כל בניו, ככתוב: "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו" (ביאור:בראשית מט לג).
  • נראה שיוסף לא הסתפק שבניו ויורשיו יבצעו את פקודתו.
יוסף ידע שברכת אלוהים תתקיים בבני ישראל, אבל לא היתה חובה שילדיו יהיו כלולים, או מסוגלים. לכן הוא דרש שכל זקני ישראל לשבטיהם ישבעו ביחד.

יוסף ידע שחלומו השני יתקיים, ואלוהי מצרים ישתחוו לאדוני, כאשר אדוני יוציא את בני ישראל ממצרים וישיבם לארץ המובטחת. יוסף לא ידע מתי זה יקרה ואיך בני ישראל יתנהגו בזמן ההוא. הטלת החובה לחכות ולהעלות את עצמותיו, גיבשה ואיחדה את בני ישראל והם נשארו נאמנים לאדוני. כשם שבחייו האחים היו מאוחדים בגלל פשעם נגדו, כך עצמותיו המשיכו לאחד אותם עד כיבוש הארץ.

הקמת מוסד שולט על בני ישראל[עריכה]

בצורה זו יוסף דרש מבני ישראל להקים מוסד דמוקרטי, מורכב מנציגי השבטים.
ועל סדר יומם הראשון היה להשבע ולקבל:

  1. לחכות ליום בו "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם",
  2. להיות מוכנים שאלוהים יעלה אותם "מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (ביאור:בראשית נ כד)
  3. להעלות את "עַצְמֹתַי מִזֶּה",

למעשה האחים בחייהם כבר פעלו ביחד כמוסד שולט:

  • תיכננו נקמה בשכם: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו" (ביאור:בראשית לד יג).
  • דנו בגורלו של יוסף: "וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה, בָּא" (ביאור:בראשית לז יט).
  • פעלו ביחד במצרים: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל" (ביאור:בראשית מב י).
  • עד לבקשתם האחרונה מיוסף: "וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (ביאור:בראשית נ יח).

כך האחים גדלו ביחד, ונתנו כבוד אחד לשני והתיעצו, כי הם ידעו: ש-"מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן" (ביאור:משלי כ יח).
ועכשו בזקנותו יוסף מיסד את מועצת הזקנים.

פעילות המוסד השולט[עריכה]

כאשר אלוהים אומר למשה להודיע לבני ישראל, הוא אומר למשה: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם" (שמות ג טז).
גם משה הכין מוסד מנשיאי השבטים והמשפחות, ככתוב: "אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם: רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם" (במדבר א טז).
גם כאשר נשלחו המרגלים לראות את הארץ, משה אירגן נציג למכל שבט, ככתוב: "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ. כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. ... כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג ג).

  • ואכן כאשר בני ישראל יצאו ממצרים הם לקחו את עצמותיו של יוסף, ככתוב: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" (שמות יג יט)
  • ויהושע בן נון משבט אפרים, (במדבר יג ח), לקח פיקוד על עצמות יוסף, ככתוב: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה" (יהושע כד לב).