ביאור:בראשית נ כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית נ כא: "וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם."



וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם[עריכה]

האחים פחדו שיוסף יעניש אותם לאחר מותו של יעקב.

האחים השתחוו ליוסף והכריזו: "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (ביאור:בראשית נ יח), וכך הם מינו אותו למלכם, אדונם, שליטם, וכנהוג במצרים, אלוהיהם. יוסף דחה והתעלם מההצעה, כדי לא להרגיז את פרעה.

יוסף הרגיע את אחיו ואמר: "וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ", ואז יוסף מפרש את דברי פרעה: "וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית מה יח), ואומר לאחיו: "אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם", כי כך פקד פרעה.

יוסף נזהר לא לחרוג מפקודת פרעה, למרות שבשלב הזה הם כבר חיים במצרים 17 שנים:

  • הרעב נגמר כבר לפני 12 שנים.
  • האחים קיבלו זכיון לגדל מקנה עבור פרעה, ככתוב: "וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי" (ביאור:בראשית מז ו).
  • האחים קיבלו ארץ ביצות טובעניות, נטושה ומוזנחת, חסרת בעלים (חוץ מפרעה שהיה בעליו של כל רכוש חסר בעלים) שאינה בשימוש ולא מתאימה לשדות תבואה, אבל מצוינת למקנה.
  • האחים כבר יבשו את הביצות בדלתה של היאור (נילוס), גרשו את התנינים, בנו מערכת השקיה, דרכים, גשרים, בתים וערים.
  • האוכל למקנה גדל בשפע בזכות מים ללא הגבלה, שמש כל השנה, ואדמה מזובלת פעמים בשנה מהשטפונות של היאור ומצואת המקנה.
  • כיוון שצאן היה תועבה למצרים וייתכן שגם בקר, האחים קיבלו בלעדיות על יצור בשר, עורות, חלב, גבינה, צמר, קרנים, זבל לשדות, השכרת שוורים לעבודה.
  • אין ספק שבחריצותם האחים הפכו לעשירים גדולים.
  • אין ספק שמצרים רבים נהרו להתחתן איתם ולהצטרף למשפחת בני ישראל ולברכת אלוהים, כשם שאסנת בת פוטי פרע עשתה.
  • יוסף היה נשוי לבת פוטי-פרע כהן און, והכהנים היו פטורים ממס וקיבלו אוכל מפרעה. כך יוסף העניק לאחיו להיות פטורים ממס, וזכאים לאוכל מפרעה.

ההבטחה להאכיל אותם היתה חסרת ערך עבורם, ויוסף אמר את זה רק בשביל פרעה וכדי לגרום להם לאהוב אותו, במידה ויהיה רעב נוסף.

וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם[עריכה]

מה יוסף היה צריך לנחם אותם ולדבר על ליבם לאחר שהוא הבטיח לא להעניש אותם ולהאכיל אותם.

בכל זאת נאמר: "וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם"

יוסף ידע שמותו יגיע. הוא ידע שגופתו תהיה במצרים. הוא ידע שהבטחת אלוהים לאברהם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה ... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל", תתקיים, ואלוהי מצרים ישתחוו לאלוהים, כפי שהוא חלם בחלום הנבואה השני שלו על השמש והירח ו11 הכוכבים, שהם אלי מצרים, וכפי שאלוהים אמר: "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות יב יב).

יוסף הבין שהוא חייב לשמור על יחסים טובים עם אחיו. הוא חייב לסלוח להם, וייתכן שכך, במותו, הם יסכימו לבקשתו להעלות את עצמותיו לכנען, ככתוב: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (ביאור:בראשית נ כה).

יוסף דיבר על ליבם של אחיו לאהוב אותו, לקבל אותו ואת ילדיו כשבטים. הוא היה צריך אותם יותר מאשר הם היו צריכים אותו.

וַיְנַחֵם אוֹתָם[עריכה]

על מה יוסף ניחם אותם?

  • שאביהם נפטר ואין להם אב ומנהיג.
  • שאלוהים לא מדבר איתם ומנחה אותם כפי שהוא היה עם האבות.
  • שהם ביקרו בכנען והתגעגעו לארצם ובתיהם, כשם שבעתיד ישבו הגולים ויבכו: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ" (תהלים קלז א).
  • שהם בגלות במצרים ועתידים לסבול, ככתוב: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (ביאור:בראשית טו יג).
  • שהם לא יצאו ממצרים וישבו לכנען בעצמם.