ביאור:בראשית מח ט
בראשית מח ט: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה. וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מח ט.
אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה
[עריכה]יוסף מסביר מי הם הילדים האלה:
- "נָתַן לִי אֱלֹהִים" – הילדים הם מתנה מאלוהים, וזכאים לזכויות שלי לברכת אלוהים.
- "בָּזֶה" - עד עכשו, במקום הזה, בזכות עמלי, בזכות בית אבי - כפי שיוסף אמר: "אֶת כָּל עֲמָלִי, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי ... בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (ביאור:בראשית מא נב).
- "בָּנַי הֵם" – יוסף מכיר בבניו ומצהיר שהם בניו "אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה" - כלומר אלו הם כל בניו, כי 'בזה' כולל את כל התקופה בארץ מצרים. יוסף טוען שאין לו ילדים נוספים אחרים: מאשתו, או מנשים אחרות במקום אחר. ואפילו אם היו ליוסף ילדים נוספים ברגע זה הם מנושלים מלהיות ילדיו.
- למרות שאלו "אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת, בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (ביאור:בראשית מא נ), "הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים", ולכן הם כשרים בעיניו להתחלק בברכת אדוני לאברהם, יצחק ויעקב.
ליוסף היה חשוב שאביו יקבל את בניו לבני ישראל כאחד מנכדיו. יוסף חשש שאחיו יתנכרו לו ויענישו אותו בדחית בניו.
יעקב מבין למה יוסף הביא את ילדיו, והוא כבר קיבל אותם כילדיו כאשר הוא אמר: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (ביאור:בראשית מח ה). עכשו שיעקב ראה אותם הוא מוכן לברך אותם אישית.
קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם
[עריכה]"קָחֶם" - למה יעקב לא אמר: 'הביאם', 'תנם', 'הגישם', 'קרבם', או כמו שאלוהים אמר לאברהם "וְהַעֲלֵהוּ" לי (ביאור:בראשית כב ב)?
לקחת לרוב פונה לפעולה שאדם לוקח לעצמו, ההפך מלתת ולהפרד.
כלומר יעקב מבקש לקרבם אליו, אבל הם נשארים של יוסף, ויביאו את ברכתם חזרה ליוסף אביהם.
למרות שמדובר בשני ילדים שונים, ולכל אחד מגיעה ברכה לעצמו, יעקב מדבר עליהם ביחד, ברבים: "קָחֶם", "וַאֲבָרֲכֵם", וכך בהשגחה עליונה, החלפת ברכת הבנים התחילה. אם יוסף היה מציג אותם אחד אחד, לא היתה נוצרת בעית הבכורה. כידוע אפרים הרגיש את עצמו כראש השבטים, היורש של הבן האהוב, וכך נזרע האסון של פרוד העם ואובדן עשרת השבטים.