ביאור:בראשית מו כא
בראשית מו כא: "וּבְנֵי בִנְיָמִן: בֶּלַע, וָבֶכֶר, וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא, וְנַעֲמָן, אֵחִי, וָרֹאשׁ, מֻפִּים, וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מו כא.
וּבְנֵי בִנְיָמִן[עריכה]
עשרת בני בנימין[עריכה]
לפי הכתוב נראה שבנימין היה ילד מוגבל - הוא לא דיבר מילה, לא הגן על עצמו ולא בכה והתחנן. נראה שהוא לא הבין שהוא בסכנת מוות. כולם קוראים לו: 'נער', 'קטן', 'בני' למרות שהוא כבן 24 שנים בפגישה עם יוסף והיו לו עשרה בנים. הוא היה נוכח כאשר יוסף סיפר שהאחים מכרו אותו, ובכל זאת הוא לא שאל שאלה אחת, לא סיפר דבר ליעקב, ויעקב אפילו לא שאל אותו. יעקב דאג שבנימין ימות אם יפרידו אותו מאביו. כולם בכו על צואר יוסף, אז גם הוא בכה בלי להבין למה. יוסף אמר לו: "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט) כיוון שהוא היה צריך את תמיכת אלוהים. נראה שבנימין סבל מחוסר חמצן בזמן הלידה הקשה של רחל, והיה מוגבל.
- אז מדוע היו לו הכי הרבה בנים מכל אחיו?
- בנימין המוגבל נהנה ממגע עם נשותיו, ולא הבין שהוא צריך לפרנס את ילדיו כי המשפחה דאגה לכל צרכיו.
- פיצוי על צרותיו - המשפחה נתנה לו יותר מאישה אחת, וכך בגיל 25-26 (כאשר יוסף בן 39) כבר יש לו מספר ילדים מכל אישה.
- סוג של ייבום לאובדן יוסף ללא יורש - יעקב נתן לבנימין יותר מאישה אחת כדי שהוא יביא הרבה בנים, שייפצו את יעקב על אובדן יוסף בנו האהוב והבכור מרחל אישתו, וייתכן שיעקב היה ממנה אחד או יותר מבני בנימין לשאת את שמו של יוסף, במידה ויוסף לא היה נמצא, כשם שיעקב הכפיל את יוסף ועשה ממנו שני שבטים, ככתוב: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (ביאור:בראשית מח ה).
משמעות שמותיהם של בני בנימין[עריכה]
|הרב איתן שנדורפי במאמרו על 'פרשת מקץ' מסביר:
רש"י מסביר: כולם על שם אחי, והצרות אשר מצאוהו:
- בלע - שנבלע בין האומות.
- בכר - שהיה בכור לאמי.
- אשבל - ששבאו אל.
- גרא - שנתגייר באכסניא.
- ונעמן - שהיה נעים ביותר.
- אחי וראש - אחי היה.
- וראש - וראשי היה.
- מופים - מפי אביו למד.
- וחופים - שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו.
- וארד - שירד לבין האומות, כדאיתא במסכת (סוטה לו ב), מיד נכמרו רחמיו [של יוסף על אחיו].
ההסבר הזה מופיע גם בתרגום ירושלמי (יונתן), ככתוב בארמית: "וּבְנוֹי דְבִנְיָמִין עַשְרָא וּשׁוּמְהוֹן עַל פְּרִישׁוּתָא דְיוֹסֵף אָחוֹי. בֶּלַע, דְאִתְבְּלַע מִנֵיהּ. וָבֶכֶר, דְהוּא בּוּכְרָא דְאִמֵיהּ. וְאַשְׁבֵּל, דְהַלִיךְ בְּשִׁבְיָיתָא. גֵרָא, דְאִיתְגַר בְּאַרְעָא נוּכְרָאָה. וְנַעֲמָן, דַהֲוָה נָעִים וְיַקִיר. אֵחִי, דְהוּא אָחוֹי בַּר אִימֵיהּ. וָראשׁ, דַהֲוָה רֵישׁ בְּבֵית אָבוֹי. מֻפִּים, דְאִזְדַבֵּן בְּמוֹף. חֻפִּים, דְבִזְמַן דְאִתְפָּרֵשׁ מִינֵיהּ הֲוָה בַּר תַּמְנֵיסַר שְׁנִין וְחָזִי לְכֵילָת הִילוּלָא. וָאָרְד, דְנָחַת לְמִצְרָיִם:".
רש"י בכתביו לא מזכיר את תרגום יונתן, אולם לא סביר שיעשו תירגום מעברית לארמית לאחר חיי רש"י, שתרגם את התלמוד מארמית לעברית, לכן סביר שרש"י לקח את רעיון השמות מתרגום יונתן.