קטגוריה:בראשית כז מ

יצחק לא בירך את יעקב בכוח צבאי, אך עשו בורך שהוא יהיה איש מלחמה החי על חרבו. יש כאן רמז לחיי מדבר, ואולי גם לכך שעמלק היה נכדו של נכדו של עשו (בראשית כו יב) שגרם צרות רבות לבני ישראל, עד כדי כך שעמלק נהפך לסמל הרוע העולמי. לא נראה שעשו נעשה עבדו של יעקב או שיעקב רדף את עשו. יצחק דיבר אל עשו בגוף שני: "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד", כלומר כל זה יהיה רק במהלך ימי חייו, וללא קשר ללאומים שיתפתחו משני האחים. עם זאת, בהמשך דברי יצחק התקיימו, ובני ישראל והאדומים נלחמו זה בזה במשך שנים רבות עד שבני ישראל ניצחו והכריחו את האדומים להצטרף לבני ישראל ונעשה שותף לגורלו של בני ישראל.

• אלוהים אמר לרבקה: "ושְּׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדו;ּ ולְּאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (ביאור:בראשית כה כג) - כלומר, כל בן יהיה לאום והם ילחמו זה בזה, כאשר בכל פעם אחר ינצח ("יֶאֱמָץ"). אולם בסוף בני ישראל (היינו, "הצעיר") ינצחו את בני אדום.
• יצחק רצה לבטל לאום אחד כדי למנוע מלחמות אחים. לכן הוא ואמר בברכתו ליעקב: "הֱוהֵ גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲוו לְּךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" (ביאור:בראשית כז כט).
• עכשיו, בלי לסתור את ברכתו הראשונה, יצחק מוסיף שבסוף תשתחרר, ככתוב: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, ופָּרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָאּרֶךָ".

כלומר יצחק מוותר על ניסיונו לחסל לאום אחד, ונותן את ברכת אלוהים לעשו: 'תהיו שני לאומים, תלחמו זה בזה, ובכל פעם אחר ינצח (עד שתתאחדו תחת שלטונם של בני יעקב בתקופת החשמונאים).

אלוהים אמר לרבקה: "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (ביאור:בראשית כה כג). המילה "יַעֲבֹד" אינה ברורה. האם הכוונה 'ישתעבד', או 'יטפל, ישמור, יעבוד מרצון'. אלוהים לא אמר שהרב יחדל מתפקידו לצעיר, ויפרוק את עלו.

יצחק העניק לבני עשו רשות למרוד בבני יעקב. יצחק הגביל את הרשות למרוד רק לאחר שיעקב יטיל את עולו עליו, אבל לא להשתלט על בני יעקב.
אולם הייתה אפשרות שעשו יחשוב שאביו התיר לו לפרוק את עולו של יעקב מיד, או לאחר מות יצחק כאשר יעקב ידרוש ויקח את השלטון.

יצחק אמר: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ". יצחק לא אמר 'אם תריד', אלא התיר לעשו למרוד כרצונו: "כַּאֲשֶׁר". יצחק מדבר לעשו בגוף שני יחיד, וניתן לחשוב שזה כולל את עשו עצמו שהוא רשאי להחליט מתי למרוד, ואז יצחק מבטיח לעשו הצלחה, כדבריו: "כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ". יצחק מדבר במרד יחיד והצלחה תמידית, ולא על ריבוי מלחמות, מכאן ניתן להבין שהכוונה למרד וחיסול מוחלט, מוות של יעקב לפני שהוא נהפך לעם. יצחק ביטל את דברי אלוהים "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" שהופיע כמאמץ מתמשך, ועליה וירידה של כל עם מספר רב של פעמים, וצמצם את זה לפעם אחת.

• יצחק היה יכול להציג את 'המאמץ' בין העמים לתחרות כלכלית או תרבותית או מספרית, אולם הוא החליט שמדובר במלחמות וכפיה.
• יצחק היה יכול להודיע שלאחר המאמץ בין העמים יהיה איחוד והפיכה לעם אחד, אולם יצחק לא האמין שזה יקרה או ישמח את עשו.
• ייתכן שיצחק כעס על יעקב והתרמית שלו, ולכן התיר לעשו למרוד בו. ואכן בהמשך יצחק שולח את יעקב בחוסר-כל לחרן, כנסיון לראות אם אלוהים יעזור ליעקב בדרכו המסוכנת והקשה. ולכן אלוהים היה חייב לאסור על יעקב לשוב כרצונו לכנען ("וַהֲשִׁבֹתִיךָ" - רק אני אשיב אותך), והבטיח לשמור עליו בדרך כדי לעודד אותו להמשיך (ביאור:בראשית כח טו).

סביר שרבקה שמעה את כל השיחות של יצחק עם בניו, והיא חששה שעשו יחשוב שיצחק אישר לו להרוג את יעקב מיד, כדבריה: "הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה ..." (ביאור:בראשית כז מב-מג).
יעקב לא ברח, כבקשת אימו, כלומר הוא לא חשש שעשו יפרוק את עולו לפני שהוא מנסה לשלוט בו, ויעקב ידע שהוא לא מעוניין לשלוט בעשו.

לא נאמר במפורש, אך ניתן לראות:

• יצחק בירך את עשו: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, ומִּטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" (ביאור:בראשית כז לט). ברכתו לא כללה את ברכת אברהם ולא ציינה את שם הארץ, משום שהכוונה היתה שמושבו של עשו יהיה בארץ אחרת, לא בכנען.
• עשו יצא מכנען ופינה אותה ליעקב עוד לפני שיעקב חזר מחרן, ככתוב: "ויִַּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם" (ביאור:בראשית לב ד).
• עשו יצא כי בעתיד יהיה "רְכושָּׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו" ולכן "ויֵַּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו" (ביאור:בראשית לו ו).
• עשו יהיה לעם גדול וחזק שיחיה הרבה מאוד שנים.

אלוהים אמר למשה: "אַל תִּתְגָּרו בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל: כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר" (דברים ב ה).
מכאן אנו למדים שאלוהים דיבר עם עשו ואמר לו לעבור להר שעיר כי מואב ועמון כבר לקחו את החלק הצפוני של עבר הירדן המזרחית. בשלב מסוים, אחרי שיעקב עזב לחרן, וכאשר לעשו היו 5 ילדים משלושת נשותיו החדשות (ביאור:בראשית לו ה), אלוהים, אולי, פקד עליו משהו כזה:

'אני אדוני, אלוהי אברהם ויצחק, ונתתי לך ולזרעך את הר שעיר, ואשמור עליך ואברך אותך רק שם.'

וכך יצא עשו מכנען ועבר להר שעיר מרוצה בחלקו.