"ויאמר עשו בלבו" - אמר רבי אברהם יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו ואין צורך כי ההסכמה בדבר אשר ימלך אדם עם לבו תקרא אמירה עם הלב אף על פי שיהיה בה דבור בשפתים וכן בלב ולב ידברו (תהלים יב ג) כי הרצון יקרא "לב" וכל ישראל לב אחד להמליך את דוד (דהי"א יב לח) שהיו כלם על אותה ההסכמה והיו מדברים בה וכן ויאמר ירבעם בלבו (מלכים א יב כו) וכן אמר אליעזר (לעיל כד מה) אני טרם אכלה לדבר אל לבי והיתה שם תפלה בשפתיו ויאמר ה' אלהי אדני אברהם (שם יב) אבל טרם אכלה לדבר אל לבי טרם השלימי מה שעלה בדעתי
"ויאמר" - כאן כי כאשר באה משטמה גדולה בנפש עשו לשטום את יעקב על הברכה עלה בלבו שיהרוג את אחיו והיה מתנחם בזה מרוע לבו וזה טעם ויגד לרבקה את דברי עשו ולכך אמרה מתנחם לך ורש"י כתב ברוח הקודש הוגד לה מה עשו מהרהר בלבו וכן בבראשית רבה (סז ט) ואם כן יהיה "דברי עשו" מחשבתו עם הלב כמו דברתי אני עם לבי (קהלת א טז) והנה עשו היה אומר יקרבו ימי אבל אבי כי בחייו לא יצערנו או מפחדו שלא יקללנו ותהפך ברכתו לקללה ורבקה פחדה שמא ימות הזקן פתאום ויהרגנו או שמא יזדמן לו בחייו ויהרגנו
ויאמר עשו בלבו. דרז"ל הרשעים ברשות לבם, (תהלים יד) אמר נבל בלבו, (בראשית כז) ויאמר עשו בלבו, (מלכים א יב) ויאמר ירבעם בלבו, אבל הצדיקים לבם ברשותם (ש"א א א) וחנה היא מדברת על לבה, (שם כז) ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א) וישם דניאל על לבו, דומים לבוראם (בראשית ח) ויאמר ה' אל לבו.
יקרבו ימי אבל אבי. ולא רצה להרגו בחיי אביו כי פחד בנפשו פן יקלל אותו ותהפך לו הברכה לקללה, ולפי שנתחבא יעקב מפחד עשו והלך מחוץ לעיר ע"כ הוצרכה רבקה לשלוח בעדו אל המקום אשר הוא שם
וישטום עשו את יעקב עד סוף הדבר. ספר הכתוב שנשארה בלב עשו איבה גדולה ורבה משטמה על יעקב ואמרו על הברכ' אשר ברכו אביו אחשוב שחוזר לעשו וירצה על הברכ' אשר ברך אביו לעשו כי מפני שיצחק ברכו ועל חרבך תחיה והיה כאשר תריד ופרק' עלו מעל צוארך חשב עשו כי בחרבו ינקום ממנו ויפרוק עלו מעל צוארו ולכן בעבור הברכ' אמר ברכו אביו ממנה נתיעץ וחשב מחשבו' להרוג את יעקב ואמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי אבל ענינו שעשו לא היה רוצה להעציב את אביו במות יעקב אחיו ולא גם כן עד אחרי מותו. כי אולי במות יצחק יברח יעקב ולא יוכל להרגו ולכן חשב שיקרבו ימי אבל אביו ומיתתו ובשעת המות בהיותו גוסס שלא יפרד יעקב משם ויהיו כלם מבולבלים במיתתו אז יהיה לו זמן מוכן להרגו וזהו יקרבו ימי אבל אבי ולא אמר יבואו כי היה דעתו לעשותו באותה שעה שאדם לא יתן את לבו. ויש אומרים יקרבו ימי אבל אבי שלא אמרו על מיתת אביו אלא שעכ"פ ראוי שיקרבו ימי אבלו שיתאבל על בני יעקב כי הוא יהרגהו ואז יתאבל עליו אביו. ועם היות שהוא היה נוקם ונוטר בלבו אין ספק שגלה לבו לאחד מאוהביו כדברי הראב"ע על ויוגד לרבקה ואמר הכתוב בזה בנה הגדול ויעקב בנה הקטן לגנאי ענין עשו שעם היותו בנה הגדול היה חפץ שיקרבו ימי אבל אביו כדי להרוג את יעקב עם היותו אחיו הקטן שהיה לו לנחמו ולרחם עליו במיתת אביו והותרה בזה השאלה הט"ו. ולזה אמרה רבקה ליעקב הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך רוצה לומר התנחומין וההבראה שעשו אחיך מכין לך על מיתת אביך היא להרגך וזה מתנחם לך. או יהיה פירושו הנה עשו אחיך מסביר לך פנים כאלו כבר התנחם מהברכות אבל אין זה אלא כדי להרגך ושלא תשמר ממנו ותבטח בו שלכן יברח משם וילך בית לבן אחיה שלבן היה בחור וגבור חיל ויהיה לו למחסה ולמסתור ויצילהו מעשו אף שילך שמה אחריו. ולפי שעשו בעבור שידע איך נעשה הענין כלו היה לו חמה שפוכה עם אמו ועם יעקב אחיו ולכן אמרה הצדקת עד אשר תשוב חמת אחיך רומזת לחמה שהיה לו עמה על ענינה. ולא זו בלבד תמתין אלא גם כן עד שוב אף אחיך ממך. או אמרה עד אשר תשוב חמת אחיך על הברכות ועד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו בענין הבכורה. ולפי שיעקב היה אמיץ לבו בגבורים כמו שנראה מגלילת האבן שהיו מתקבצים כל הרועים לגללה והיה אומ' אם יבא עשו אהרוג אותו הוצרכה אמו לומר לו למה אשכול גם שניכם יום אחד. ר"ל שאם תמיתהו יהרגוך בניו והותרה השאלה הי"ו. והנה רבקה לא רצתה לגלות ליצחק אמתת הדבר ממשטמת עשו והיותו מתנחם להרוג את יעקב מפחדה שיצעק נגדה ויתרעם ממנה שהיא סבבה כל הרעה הזאת ובשלה הצער הגדול הזה בשלחה מדנים בין אחים אבל שנתה מפני השלום ואמרה לו ענין הנשואין שלא יקח יעקב מבנות כנען ויצחק בחשבו שהיה הדבר כן קרא ליעקב וצוהו שלא יקח אשה מבנות הכנעני ושילך ביתה בתואל אבי אמו והנה הדריכו ללכת אל בתואל לפי שהיה זקן ובעצתו יקח אשה הראויה לפי כבודו אמנם רבקה שהית' כונתה בהליכת יעקב כדי לברוח ממשטמת עשו צוהו שילך אל לבן שהיה בחור וגבור לא אל בתואל ואל אביה שהיה זקן וכן עשה בפועל ולפי שיעקב לא היה בידו נכסים וממון ולא חברת אנשים ללותו בדרך ולכן ברכו אביו ברכות מתיחסות לענינו באמרו ואל שדי יברך אותך וזה בענין הנכסי' ויפרך וירבך וזה בענין הבנים וחזר לקיים לו אז באותה שעה הברכה אשר נתן לו באמרו ויתן לך את ברכת אברהם וגו' לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם. וכדי שלא יחשוב שברח יעקב מפני עשו שדה ארם אמר הכתוב שהלך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי כי להיותו בחור הלך אליו במצות אמו וגם מפני שהוא ישים שלום ביניהם להיותו אחי אמו אם יעקב ועשו כי מפני זה היה לבן שוה הקורב' לשניהם ואם היה הולך כבורח היה הולך למקו' אחר שלא היה לעשו בו יד ושם. והותרה בזה השאלה הי"ז והי"ח וזכר הכתוב שלא הרגיש עשו בהליכת יעקב שהיה כבורח ממנו אבל חשב שהלך לקחת אשה וזהו וירא עשו וגו' והנה ענין הפסוקים ולמה זכר הברכ' שתי פעמים. הוא שעשו ראה כי ברך יצחק את יעקב רוצה לומר כשהביא לו המטעמים כמו שנזכר למעלה ושעת' בהיותו מבורך כן לפניו שלח אותו פדנה ארם לקחת לו אשה משם ושהיה זה בברכתו אותו עתה בעת הליכתו פעם אחרת בצוותו אותו לא תקח אשה מבנות כנען. וראה גם כן ששמע יעקב אל אביו ואל אמו והלך שם לקיים מצותם כי גם זה מכלל וירא עשו ואינו ספור המאורע כי אם מה שראה עשו. וראה עוד עם זה שעשו כפי הדין לפי שראה שהיו רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו אול זכר אמו לפי שאינו חושש לאמו בעבור מה שעשתה נגדו לברך יצחק את יעקב. ובראות עשו כל הדברים האלה חשב בלבו שבעבור נשיו הפסיד ברכותיו ואמו הית' בעוכריו וגם אביו ולכן הלך אל ישמעאל לפי שהיה בן אברהם ולקח את מחלת בתו לאשה וגם בזה שכל ידיו לפי שאם היו רעות בנות כנען ובעבורם הפסיד את ברכותיו הי' לו לעזוב אותם והוא לא עשה כן אבל לקח את מחלת בת ישמעאל לאשה על נשיו והוסיף בנשי' ולא גרע ברוע. והותרו עם מה שפירשתי בזה השאלות הי"ט והכ' האחרונות. ובזה נשלם פירוש הסדר הזה והתהלה לאל אמן:
(מא)" וישטם עשו." המשטמה היא שמרוב השנאה חושב מחשבות להיות לשטן לו, והיה המשטמה "על הברכה אשר ברכו אביו," וזה כולל גם משטמה על אביו על שקיים את הברכה. גם יל"פ על הברכה שברך יצחק לעשו שא"ל את אחיך תעבד ששעבד אותו אל יעקב, "ויאמר עשו בלבו," לנקום בין מאביו בין מיעקב, ע"י שיהרוג את יעקב, ואביו יתאבל עליו, שעז"א "יקרבו ימי אבל אבי," שבקרוב יתאבל אבי על יעקב:
"יקרבו ימי אבל אבי". תלה הדבר בימי אבל לפי שאבל אסור לעסוק בתורה בפקודי ה' ישרים משמחי לב, ויצחק אמר והיה כאשר תריד דהיינו בזמן שלא יעסקו בתורה ופרקת עלו, וא"כ באבלו ודאי לא יעסוק בתורה ולא יהיה לו דבר המגין עליו ואז אהרגה את אחי. ומטעם זה ארז"ל (ברכות מד:) שהאבל צריך שמירה לפי שאין בו התורה המגינה עליו שנאמר (משלי ו.כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך.
וישטום עשו... בלבו. נעשה לו שונא ונוקם ונוטר; עד כדון קראון 'סנטיראי דרומאי'.
ויאמר עשו (אל לבו) [בלבו], הרשעים ברשות לבן (כתוב ברמז ס"א).
יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב. ר' יהודה אומר: בא לו עשו במתינה, אמר: מה אנא מעכיר את אבא? אלא יקרבו ימי אבל אבי. רב נחמן אמר: הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותן. רבנן אמרי: אם אני הורגו, הרי שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי: למה הרגת את אחיך? אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל, והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו ויורש אני שתי משפחות. הדא הוא דכתיב: "יען אמרך את שני הגוים ואת [שתי הארצות] לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה". מאן אמר דאמרית כן? אמר הקב"ה: "וה' שם היה". כפר עשו ואמר: אנא לא אמרי הדא מילתא! אמר ליה הקב"ה: לית אנא ידע? דאנא בודקיהון דלביא, "אני ה' חוקר לב":
