אבן עזרא על בראשית כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · כז · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה נא — כמו 'עתה':

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כליך — יתכן היות שם כלל, והפרט – תליך וקשתך. ותליך – האשפה התלויה, ששם החצים; או תליך כמו חרב. ויחסר וא"ו מן תליך, כ"אדם שת אנוש" (דברי הימים א א, א):

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ורבקה שומעת — היתה שומעת:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

לפני מותי — כמו 'בטרם אמות':

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

שעיר — בעל שער, וההפך חלק. ויתכן שנקרא כן, בעבור היות החלק – חלקיו שוים:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ימושני — כמו "יסובני" (תהלים מט, ו), מבעלי הכפל.

כמתעתע — כפול, מגזרת "תועה": כאיש שמתעה אחר:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

עלי קללתך — אל תפחד שיקלל; ואם יקלל, תהי קללתו עלי ולא עליך. וזה משפט דברי הנשים. והגאון פירש: עלי להסיר קללתך:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויש אומרים: חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן: אנכי מי שאנכי, ועשו בכורך. ואחרים אמרו, כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הראשון – שליח במצוות, והחלק השני – נביאי העתיד. ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן, לא יזיק; רק השליח לא יתכן שיכזב כלל.

גם הנה דוד, נכתב עליו "איש האלהים" (נחמיה יב, כד), ואמר: "רוח ה' דבר בי" (שמואל ב כג, ב) – בלבל דבריו עם אחימלך ואמר: "ויהיו כלי הנערים קדש" (שמואל א כא, ו), לצורך שעה. גם אלישע שאמר לחזאל: "לך אמור לו חיה תחיה" (מלכים ב ח, י), אף על פי שפירושו: חיה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג. וכן מיכיהו אמר תפילת שוא, "עלה והצלח" (מלכים א כב, טו), דרך מוסר. וכן אמר דניאל: "מרי חלמא לשנאך" (דניאל ד, טז); ולהיות כנגד השם, דרך דרש. וכן אמר אברהם: "וגם אמנה" (בראשית כ, יב); "ונשתחוה ונשובה" (בראשית כב, ה).

ואכלה מצידי — כמו "זכרה לי אלהי לטובה" (נחמיה ה, יט); והאל"ף שורש:

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואמושך — קל השי"ן להקל על הלשון:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואכלה מציד בני — האל"ף סימן המדבר, והנח הנעלם שהוא אחריו – תחת אל"ף השורש; וכן: "אומרה לאל סלעי" (תהלים מב, י).

דגשות נו"ן תברכני, לחסרון נו"ן הנוסף, כמו "יסובבנהו" (דברים לב, י); וכן "ישחרונני" (הושע ה טו; משלי א כח):

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

נשיקה עם למ"ד, ביד או בכתף או בצואר; ובלי למ"ד, בפה:

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירח — בפת"ח הרי"ש, בעבור אות הגרון; וכן: "וינע לבבו" (ישעיהו ז, ב); "וינח בכל גבול מצרים" (שמות י, יד). וכולם מהשניים הנראים.

ראה — דיבור עם הלב. והיה ריח טוב בבגדים, כאשר חשב בלבו שהוא עשו והוא בא מהשדה, הריחו בגדיו כריח ציצי האילנים, כי יתכן כי זה המעשה היה בחדש הראשון:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מ"ם מטל מושך עצמו ואחר עמו; וכן: "האתן בכורי פשעי" (מיכה ו, ז):

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

לאחיך — בני הפילגשים; בני אמך — עשו ובניו.

אורריך ארור — כל אחד מאורריך; וכן: "וצדיקים ככפיר יבטח" (משלי כח, א), ורבים ככה; וכן ומברכיך:

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מי אפוא — מי זה ואנה הוא? שתי מלות.

וי"ו ואברכהו קמוץ, בעבור היותו פועל עבר; ואילו היה בפתח גדול, היה לעתיד:

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

במרמה — שלא דיבר אמת:

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

הכי — כמו "אמת"; וכן: "הכי אחי אתה" (בראשית כט, טו).

קרא — הקורא שמו יעקב.

ויעקבני — כמו 'מרמה', וכן "בעקבה" (מלכים ב י, יט). ויתכן היותו מגזרת "עקוב הלב" (ירמיהו יז, ט). והעקוב הפך המישור.

אצלת לי — עזבת לי אצלך. והוא מגזרת "ואצלתי מן הרוח" (במדבר יא, יז):

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

הן גביר שמתיו לך — בברכתי; גם כן נתתי לו, בדיבור.

יש אומרים כי איפוא עם אל"ף בסוף – מלה אחת, כמו 'עתה':

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

והיה כאשר תריד — כמו "תרדה", והם ב' שרשים. ויש אומרים שהוא כמו "אריד בשיחי" (תהלים נה, ג); והטעם, כאשר תריד לשם, ירחמך.

ופרקת — מגזרת "מפרק הרים" (מלכים א יט, יא); ומהם "מפרקתו" (שמואל א ד, יח).

  • ויש בברכות אלו כמה שאלות קשות:
  1. אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך? והשיבו נבוני הדור, כי השם אמר לו כשבא יעקב: ברך את זה. ואילו היה כן, היה אומר יצחק לעשו: השם ציווני; ועוד, למה בירך לעשו בעבור שבכה?
  2. ואחרים אמרו, כי לא היה יצחק נביא, וברכתו לא נתקיימה. גם אלה טעו, כי הכתוב אמר: "וירא ה' אליו" (בראשית כו, ב); גם אמר דוד: "ובנביאי אל תרעו" (דברי הימים א טז, כב).
  3. ואחרים אמרו: מה תועלת יש בדברים, אחרי שהיתה מחשבתו על עשו? והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר: "הקול קול יעקב" (בראשית כז, כב); ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו היו שניהם.
  4. ויש אומרים: איך אמר השם, "ורב יעבוד צעיר" (בראשית כה, כג); גם כן אמר יצחק: ואת אחיך תעבד? והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו, ו). והנה שכח "וישתחו ארצה שבע פעמים" (בראשית לג, ג). והנכון בעיני, שברכת הנביא כעין תפילה היא, והשם שמע תפילתו; כי עיקר זאת הברכה על זרעם.
  • וישנים שלא הקיצו משנת האיוולת, יחשבו כי אנחנו בגלות אדום. ולא כן הדבר, רק אדום היה תחת יד יהודה, וכן כתוב: "ויפשע אדום מתחת יד יהודה" (מלכים ב ח, כב), גם יואב הכרית כל זכר באדום (מלכים א יא, טז). ובעבור שהיו תחת יד יהודה, שמחו ביום אידינו והיו אומרים לבבליים: "ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז, ז); ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדום מחרף אותם, מרעתם. וכן טעם "שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד, כא), גם כן "אל תשמח לבני יהודה" (עובדיה א, יב). גם בימי הורקנוס הזקן, שמם שומרי ירושלים, והכניסם בברית מילה. גם בימי אגריפס, כאשר נלכדה ירושלים, באו גדודי אדום לעזור ליהודה.
ורומי שהגלתנו היא מזרע כתים, וכן אמר המתרגם: "וצים מיד כתים" (במדבר כד, כד); והיא מלכות יון בעצמה, כאשר פירשתי בספר דניאל. גם כן יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם "ישמעאלים", ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאל כי אם מתי מעט:

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישטום — נטר איבה; וכן: "וישטמוהו" (בראשית מט, כג).

ויאמר עשו בלבו — יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו. ויש אומרים, על דרך נבואה היה. והראשון קרוב:

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מתנחם — מגזרת "נחמה"; והטעם, זאת היה נחמתו, שיוכל להרגך. והגאון אמר, מגזרת ווע"ד בלשון ערבי:

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ימים אחדים — כמו "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה, כט); שנים מועטות. וה'אחדים' פחותים מעשר:

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

למה אשכל — פחדה שמא יהרוג זה את זה; או יהרגוהו אם יהרוג אותך. ויש דרש, שביום אחד מתו שניהם:

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

קצתי בחיי — כמו הפוך; וכן: "נעלה ביהודה ונקיצנה" (ישעיהו ז, ו); וכן אמר הכתוב: "אשר אתה קץ" (ישעיהו ז, טז):