ויש אומרים: חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן: אנכי מי שאנכי, ועשו בכורך. ואחרים אמרו, כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הראשון – שליח במצוות, והחלק השני – נביאי העתיד. ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן, לא יזיק; רק השליח לא יתכן שיכזב כלל.
גם הנה דוד, נכתב עליו "איש האלהים" (נחמיה יב, כד), ואמר: "רוח ה' דבר בי" (שמואל ב כג, ב) – בלבל דבריו עם אחימלך ואמר: "ויהיו כלי הנערים קדש" (שמואל א כא, ו), לצורך שעה. גם אלישע שאמר לחזאל: "לך אמור לו חיה תחיה" (מלכים ב ח, י), אף על פי שפירושו: חיה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג. וכן מיכיהו אמר תפילת שוא, "עלה והצלח" (מלכים א כב, טו), דרך מוסר. וכן אמר דניאל: "מרי חלמא לשנאך" (דניאל ד, טז); ולהיות כנגד השם, דרך דרש. וכן אמר אברהם: "וגם אמנה" (בראשית כ, יב); "ונשתחוה ונשובה" (בראשית כב, ה).
ואכלה מצידי — כמו "זכרה לי אלהי לטובה" (נחמיה ה, יט); והאל"ף שורש:
וירח — בפת"ח הרי"ש, בעבור אות הגרון; וכן: "וינע לבבו" (ישעיהו ז, ב); "וינח בכל גבול מצרים" (שמות י, יד). וכולם מהשניים הנראים.
ראה — דיבור עם הלב. והיה ריח טוב בבגדים, כאשר חשב בלבו שהוא עשו והוא בא מהשדה, הריחו בגדיו כריח ציצי האילנים, כי יתכן כי זה המעשה היה בחדש הראשון:
אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך? והשיבו נבוני הדור, כי השם אמר לו כשבא יעקב: ברך את זה. ואילו היה כן, היה אומר יצחק לעשו: השם ציווני; ועוד, למה בירך לעשו בעבור שבכה?
ואחרים אמרו, כי לא היה יצחק נביא, וברכתו לא נתקיימה. גם אלה טעו, כי הכתוב אמר: "וירא ה' אליו" (בראשית כו, ב); גם אמר דוד: "ובנביאי אל תרעו" (דברי הימים א טז, כב).
ואחרים אמרו: מה תועלת יש בדברים, אחרי שהיתה מחשבתו על עשו? והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר: "הקול קול יעקב" (בראשית כז, כב); ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו היו שניהם.
ויש אומרים: איך אמר השם, "ורב יעבוד צעיר" (בראשית כה, כג); גם כן אמר יצחק: ואת אחיך תעבד? והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו, ו). והנה שכח "וישתחו ארצה שבע פעמים" (בראשית לג, ג). והנכון בעיני, שברכת הנביא כעין תפילה היא, והשם שמע תפילתו; כי עיקר זאת הברכה על זרעם.
וישנים שלא הקיצו משנת האיוולת, יחשבו כי אנחנו בגלות אדום. ולא כן הדבר, רק אדום היה תחת יד יהודה, וכן כתוב: "ויפשע אדום מתחת יד יהודה" (מלכים ב ח, כב), גם יואב הכרית כל זכר באדום (מלכים א יא, טז). ובעבור שהיו תחת יד יהודה, שמחו ביום אידינו והיו אומרים לבבליים: "ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז, ז); ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדום מחרף אותם, מרעתם. וכן טעם "שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד, כא), גם כן "אל תשמח לבני יהודה" (עובדיה א, יב). גם בימי הורקנוס הזקן, שמם שומרי ירושלים, והכניסם בברית מילה. גם בימי אגריפס, כאשר נלכדה ירושלים, באו גדודי אדום לעזור ליהודה.
ורומי שהגלתנו היא מזרע כתים, וכן אמר המתרגם: "וצים מיד כתים" (במדבר כד, כד); והיא מלכות יון בעצמה, כאשר פירשתי בספר דניאל. גם כן יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם "ישמעאלים", ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאל כי אם מתי מעט:
