קטגוריה:בראשית כז ג
נוסח המקרא
ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה [ציד]
וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד].
וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה צָֽיִד׃
וְ/עַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔י/ךָ תֶּלְיְ/ךָ֖ וְ/קַשְׁתֶּ֑/ךָ וְ/צֵא֙ הַ/שָּׂדֶ֔ה וְ/צ֥וּדָ/ה לִּ֖/י צידה [צָֽיִד]׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּכְעַן סַב כְּעַן זֵינָךְ סֵיפָךְ וְקַשְׁתָּךְ וּפוֹק לְחַקְלָא וְצוּד לִי צֵידָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּכְדוֹן סַב כְּדוֹן מָאנִי זִינָךְ בֵּית גִירַךְ וְקַשְׁתָּךְ וּפוּק לְחַקְלָא וְצוּד לִי צֵידָא: |
רש"י
"שא נא" - ל' השחזה כאותה ששנינו (ביצה כח) אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה (ב"ר)
"וצודה לי" - מן ההפקר ולא מן הגזל
[ד] שאל תאכיליני נבילות. ואף על גב שהיה עשו בחזקת כשרות, היה צריך יצחק להזהירו, שהיה מתיירא שמא ימהר לכיבוד אב ואם, ומתוך זה ימהר בבדיקה ולא יבדוק בכוונת הלב ובמתון. לפיכך הזהירו שיבדוק הסכין יפה במתינות, ולא יחוש על כבודו:
[ה] מן ההפקר. ואף על גב שהיה עשו בחזקת כשרות, היה צריך להזהירו שלא יצוד חיות ועופות בסמוך לעיר, כההיא דתנן מרחיקין מן העיר, דלאו ודאי גזל הוא, והיה יצחק סבור שמא יעלה על דעתו שכבוד אב ואם דוחה אסור דרבנן, דהיינו ספק גזל - דדבריהם, ולפיכך הזהירו שגם זה לא יעשה, אלא ירחיק מן העיר. אי נמי דהכא הוצרך להזהירו טפי באזהרה יתירה על השחיטה ועל הגזל, מפני שאם יהיה חוטא בשגגה לא תבא הברכה, כי אין הקב"ה עם החוטא אף על גב שהוא בשגגה, ולכן היה מזהירו, אף כי היה בחזקת כשרות אצלו, הזהירו שלא יטעה שיהיה סבור שהוא הפקר ולא יהיה הפקר, וכן על השחיטה לבדוק יפה הסכין ולא יטעה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תֶּלְיְךָ – חַרְבְּךָ שֶׁדֶּרֶךְ לִתְלוֹתָהּ.
וְצוּדָה לִי – מִן הַהֶפְקֵר וְלֹא מִן הַגֶּזֶל (בראשית רבה סה,יג).
רשב"ם
תלייך: אשפתו שתלויים בה החיצים, תליך מגזרת ושר האופים תלה, וכן שביך בן אבינועם מגזרת שבת, כי שמע ה' אל עניך מגזרת ענה:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש שא נא כליך זה מלכות בבל שנאמר (דניאל א) ואת הכלים הביא בבלה, תליך זה מדי שנאמר (אסתר ז) ויתלו את המן, וקשתך זה יון שנאמר (זכריה ט) כי דרכתי לי יהודה קשת וגו', וצא השדה זה אדום שנאמר (בראשית לב) ארצה שעיר שדה אדום.
וצודה לי ציד. צידה כתיב שהוא צוהו על השחיטה והזהירו מן חמשה דברים המפסידין את השחיטה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ורש"י פירש מן ההפקר ולא מן הגזל. ונראה ליתן טעם למה הזהירו על הגזל בפעם זה יותר מבכל הזמנים, כי ציד בפיו של יצחק זה שנים רבות ואם הזהירו כבר על זה הרי הוא מוזהר ועומד ומה הוצרך להזהירו שנית. ונראה לפי שעל ידי מטעמים אלו חשב יצחק שיחול עליו רוח הקודש מתוך שמחה, וחשב שאם יביא מן הגזל לא תשרה השכינה במקום שהוא מצוי, כי מטעם זה הזהיר על הגזל ביותר, בתחילת הקרבנות שנאמר (ויקרא א.ב) אדם כי יקריב מכם. מה אדם לא הקריב מן הגזל כו', יען כי הקרבן מקרב השכינה והגזל מרחיקה. וכן לדעת המדרש (בפרקי דר"א לב.) האומר שני גדיי עזים אלו א' עשאו פסח כו', ובקרבן פסח כתיב משכו וקחו לכם, משלכם להוציא הגזול, כן מסיק בילקוט פר' בא וכן פירש בעל הטורים, ולפי שעשו הסכים בלבו לצוד ציד להביא אפילו מן הגזל, על כן סבב הקב"ה ששמעה רבקה ושלחה במקומו את יעקב כדי שלא יכשל יצחק בקרבן שיבא מדבר גזול. ויכול להיות שעשו הביא דבר גזול כי על כן נאמר ועשו אחיו בא מצידו ויעש גם הוא מטעמים, הזכיר שהוא בא מצידו אבל לא הזכיר שהביא דבר מצידו ודאי לפי שלא מצא על כן הביא מן הגזל ועשו אמר ויאכל מציד בנו אבל האמת לא היה כן. לפיכך ויחרד יצחק פי' לפי שנכנס עמו גיהנם, ולמה נכנס הגיהנם עמו דווקא בפעם זה אלא ודאי לפי שהביא מן הגזל, ומאן דעביד הא נפיל בהא, ועל כן לא מצינו שאכל יצחק ממה שהביא עשו, כי הרגיש שיש דברים בגו אחר שנכנס הגיהנם עמו.
ונוסח הברכות יוכיח, כי ברכו בעל חרבך תחיה כי היורש ארץ בחרבו אין לך לסטים מזויין יותר ממנו. ועוד שבברכת יעקב נאמר ויתן לך האלהים, ובברכת עשו לא הזכיר לשון נתינה שנאמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך, לפי שהביא דבר גזול שאינו מתת אלהים, על כן ברכו בעניני לסטיות לומר שבחרבו יירש ארץ ולא על ידי מתת אלהים. אבל יעקב שהביא ממה שנתן לו ה' נאמר בברכתו ויתן לך האלהים, והרגיש יצחק זה ממה שנכנס עמו הגן עדן, ע"י בגדי עשו החמודות שחמדן מן נמרוד, אשר באו לידו מן אדה"ר שלבשן בגן עדן, והריח יצחק ריחו של אדם הראשון והרגיש בזה שקרבנו של זה דומה לקרבנו של אדה"ר שהיה יחידי בעולם ולא הקריב דבר גזול, כך קרבן זה אינו גזול. ועל כן ברכו בברכת ויתן לך האלהים.ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
וצא. ב' במסורה. וצא השדה. וצא הלחם. כדאיתא בב"ר כליך זה בבל שבאו שם כלי בית המקדש תליך זה מדי על שם המן שבא ממדי. קשתך זה יון. השדה זה אדום ורמז לו כל ד' גליות שעתידין ליפול ביד ישראל שהקב"ה ילחם בהם והיינו דכתיב וצא הלחם בעמלק:
ציד. צידה כתיב ה"א יתירה שלמדו ה' הלכות שחיטה וה' סימני טהרה בעוף, אינו דורס. אצבע יתירה. זפק. קרקבו נקלף. אינו חולק את רגליו. ובחיה, מפרסת פרסה. מעלה גרה. ואין לה שינים למעלה. קרנים. ובשרה הולך שתי וערב תחת העוקץ:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז ג.
וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]
יצחק לא הסביר מדוע הוא רוצה שעשו יביא לו את הציד. לכן בשלב הזה לעשו לא היתה סיבה לחשוב שמדובר במאורע בעל חשיבות. עשו לבטח הביא ליצחק הרבה פעמים ציד לפי בקשת אביו.
אבל הפתיחה "לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי" מעידה על חשיבות המאורע. בכל זאת, יצחק היה מוכן להמתין זמן רב ולראות האם הציד יוכתר בהצלחה.
"צידה" - אוכל ושתייה שלוקחים לדרך; אספקה.
לא ברור מדוע המנקד חשב שהמילה "צידה" בפסוק היא טעות ומדוע הוא תיקן והסביר שהפירוש הוא "צָיִד". פירוש המילה "צידה" כולל ציוד ודברי מאכל, ככתוב: "וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ" (ביאור:בראשית מב כה), כלומר יצחק ביקש שעשו יצא לצוד ויביא לו אוכל.
צָיִד
יצחק במפורש דורש לקבל רק "צָיִד", ולא חיה מהצאן. יצחק מוסיף פרטים "שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ", ומכך משתמע שהוא אוסר על עשו לקנות בשר או לשחוט גדי מהצאן ולקרוא לזה 'ציד'. בגלל שיעקב לא קיים את הדרישה הזאת: 'להביא ציד', יעקב לא קיים את דברי יצחק ולא זכה בברכה, למרות שהיא נאמרה לו בנוכחותו.
- החיה שעשו יביא לבטח לא תהיה כשרה לקורבן כי היא תהיה פגומה מפגיעת החץ. מכאן מבינים שיצחק לא התכוון להקריב חלק מהחיה שעשו יצוד כקורבן לאלוהים. יצחק לא התכוון לעשות מזבח להעלות קורבן לאלוהים לעיניי כל המחנה, ולהעניק את ברכתו לעשו. יצחק התכוון לתת את ברכתו לעשו בשקט ובסתר.
- האם ארנבת, שפן סלעים, ציפור או חיה קטנה אחרת היתה מספקת את יצחק? יצחק לא הגדיר.
- סביר שיצחק התכוון לאייל, ולמרות שבהמשך יצחק אומר שהוא יאכל ביחיד, ככתוב: "וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה" (ביאור:בראשית כז ד), ייתכן שהיתה אפשרות שיצחק יזמין את כל המשפחה והנכבדים להיות איתו בזמן ברכתו לעשו, לכן רבקה רצתה "שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים" (ביאור:בראשית כז ט), כדי שגם לה יהיה הרבה אוכל מוכן.
וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה
"הַשָּׂדֶה":
- חלקת אדמה שמשמשת לחקלאות
- שטח פתוח ולא מיושב
עשו היה גם איש שדה ועיבד את האדמה וגם צייד. סביר שהוא צד חיות שחיבלו בתבואתו, ולאחר שהתאמן הוא גם צד חיות באזור בר. יצחק השתמש במילה "הַשָּׂדֶה", בה-הידיעה, כאילו שזה שדה ידוע. אולם, סביר שיצחק מבקש שעשו יצוד חיית בר כשרה למאכל, ולא ציין בדיוק באיזה שדה עשו ימצא את הצייד. יצחק קיווה שאלוהים יבחר את הציד לעשו.
למה יצחק היה צריך לבזבז זמן? הרי ציד הוא פעולה ארוכה ולא תמיד מוצאים את מה שמחפשים.
- האם זה היה מבחן?
- האם יצחק נתן לאלוהים הזדמנות להרוג את עשו בתאונת ציד?
- האם יצחק רצה לבדוק אם עשו ישקר ולא יצוד, אלא יקנה בשר או יביא גדי, ולכן כשיעקב הופיע מהר יצחק המופתע שאל: "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי" (ביאור:בראשית כז כ)?
- האם בחירת הציד והתבשיל הם שיקבעו האם עשו מתאים לקבל את הברכה?
- האם הציד והכנת האוכל יהיה התשלום עבור הברכה?
- האם יצחק רצה לבדוק אם אלוהים יעזור לעשו ויזמן לו אייל כשם שקרה לו בעקדתו, ככתוב: "יַּרְא וְהִנֵּה אייל" (ביאור:בראשית כב יג)?
כאשר אדם מתכוון לתת את הברכה לפני המוות אסור לעכב ואסור להתעסק בדברים אחרים, ובכל זאת יצחק השתהה ואפילו אכל ושתה לפני שהוא נתן את ברכתו, ככתוב: "ויַַּגֶּשׁ לוֹ ויַֹּאכַל, ויַָּבֵא לוֹ יַיִן ויֵַּשְׁתְּ" (ביאור:בראשית כז כה).
עלינו ללמוד שאם רוצים לעשות משהו יש לעשותו מיד, כשם שעבד אברהם ביקש לצאת מיד חזרה לכנען עם רבקה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי" (ביאור:בראשית כד נו). כל עיכוב עשוי לשנות את התנאים ועשוי להביא תוצאה שונה ממה שהאדם קיווה לקבל.
הציד היה ניסיון לעשו
יצחק דרש שעשו יכין לו אוכל מחית בר שאלוהים גידל, ואותה הוא יצוד בעצמו. יצחק ידע שעשו הוא צייד מוצלח כי כבר נאמר על עשו שהוא: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" (ביאור:בראשית כה כז) בנוסף, לפי הכתוב נראה שעשו הביא הרבה פעמים בשר ציד ליצחק, ככתוב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, כִּי צַיִד בְּפִיו" (ביאור:בראשית כה כח), "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (ביאור:בראשית כז ד).
יצחק רצה לנסות את עשו ולראות אם אלוהים יברך את עשו בציד מהיר. יצחק היה מאושר אם עשו היה חוזר ומספר לו שמלאך אלוהים המציא לו אייל שנתפס בשיחים, כשם שאלוהים עשה בעקדתו של יצחק (ביאור:בראשית כב יג) או כשם שמלאך אלוהים הראה להגר באר מים כדי להציל את ישמעאל (ביאור:בראשית כא יט). לכן השאלה הראשונה של יצחק היא: "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי" (ביאור:בראשית כז כ)? תקוותו של יצחק היתה שעשו מצא אייל שנלכד בסבך השיחים. אולם יצחק חשש שנס כזה גדול לא יקרה לעשו, לכן הוא הסתפק שעשו ימצא חיה מכובדת לארוחה, ויצליח לצוד אותה מהר בלי להיפגע או להיפצע.
התנאי לברכה היה ציד מוצלח. אם עשו היה חוזר ללא ציד, אזי יצחק היה רואה בזה סימן שאלוהים סירב לברך את עשו ולא היה נותן לו ברכה.
יצחק לא חשב שליעקב הקטן יש סיכויים לצוד אייל או אפילו להסתובב ולחפש אייל בהרים, ולכן הוא לא הציע ליעקב להשתתף בתחרות כדי לראות את מי אלוהים יברך. יצחק לא חשב על תחרות אחרת שבה יהיה לעשו ויעקב סיכויים שווים. בהמשך יצחק ינסה את יעקב בזה שהוא ישלח אותו עם תרמיל ומקל (במקום "תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ") לחרן לראות אם יעקב יהיה מסוגל לחזור בשלום עם כבשה אחת לפחות. ואכן אלוהים בירך את יעקב והוא חזר עשיר בצאן רב מאוד (ביאור:בראשית ל מג).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כז ג"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.