ביאור:בראשית כב יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כב יג: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו[עריכה]

וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא[עריכה]

הגיוני שהאיל היה אחוז בסבך עוד לפני שאברהם הגיע למקום ובנה את המזבח.
מכאן שאלוהים כנראה הכין את האיל מראש ואז הנחה את אברהם למקום הזה, ככתוב: "ויַָּבֹאו אֶּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים" (ביאור:בראשית כב ט).

אם כן, מדוע אברהם לא ראה את האיל קודם?

ככה זה בחיים. אדם מתמקד בפתרון מסוים ומשקיע את עצמו בו, ותוך כדי הוא עוצם את עיניו לפתרונות אחרים, אפילו כאשר פתרונות אחרים עומדים מתחת לאף שלו. כאשר הפתרון שבו העסיק האדם את עצמו נכשל או נחסם סופית, האדם מרים את ראשו וחושב מחדש, ולהפתעתו הרבה, פתרון טוב יותר מחכה לו. אנשים מייחסים את ההצלחה המפתיעה הזאת למזל, ולא תמיד מבינים שהמזל בא להם בזכות המאמץ שלהם.

אברהם לא הבחין באיל עד שהמלאך אמר לו: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאומָּה" (ביאור:בראשית כב יב), כי אחרת:

  1. אברהם לא היה מראה את נכונותו להאמין באדוני ולבצע את פקודותיו.
  2. יצחק לא היה לומד את כוחו וגדולתו של אדוני.
  3. יצחק לא היה משתחרר מתלותו באברהם וממעמדו בתור הנער הקטן של אביו.

וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו[עריכה]

קורבן מושלם אלוהים סיפק לאברהם:

  • איל הוא חיה טהורה לקורבן.
  • האיל הוא זכר של חיה טהורה המעלה גרה ומפריסה פרסה, ולכן האיל מתאים לקורבן עולה, כאשר שורפים את הקורבן עד תום.
  • האיל עדיין היה בחיים - לא נבלה שהם מצאו בדרך ושאסורה לקורבן.
  • האיל הוא חיית הבר הגדולה ביותר האפשרית. זה קורבן מכובד מאוד, ולא קורבן זעיר של ציפור.
  • האיל נלכד בקרניו ואין כל פגם או מום בגופו.
  • האיל לא היה חיית בית שייתכנו עליה סימני בעלות, פגיעות בגוף מקשירה או עבודה.
  • האיל היה מת בכל מקרה כי הוא נלכד בקרניו בסבך.
  • אברהם לא היה צריך לפגוע באיל בכלי ציד, אלא נדרש רק לגשת ולקחת אותו.
  • האיל היה כמו מתנה מאלוהים, תחליף ליצחק, וזאת כדי שהקמת המזבח לא היתה לשווא.

האיל אפשר לאברהם לבצע את הקרבת העולה, וכך הוא לא הקים מזבח לבטלה.

מדוע איל?[עריכה]

נאמר בסיפור שאברהם ובנו הלכו "יַחְדָּו"(ביאור:בראשית כב ו). יצחק שאל: "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" (ביאור:בראשית כב ז).
יצחק ראה מאכלת, אש ועצים והבין שמשהו יעלה לעולה. רק שניהם היו יחד. לא היה סיכוי שאביו יקנה או יצוד עולה. נשאר רק שהוא הקורבן, כי לא היה הגיוני שאברהם יעלה את עצמו כקורבן.

יצחק חשב על קורבן צעיר, שה, כשם שהוא הצעיר ביניהם. אולם אלוהים העניק לאברהם איל, שמסמל את הבוגר ביניהם, אב המשפחה והעם. (Rachel Robin Schoenfeld)

אברהם הבין שאם יצחק יומת, ברכת אלוהים לו ולבניו תתבטל. הוא הבין שהעקדה מבטלת את הברכה כי הוא נכשל, הן אלוהים אמר: "כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (ביאור:בראשית יח יט), וכל הברכה היא על תנאי: שהוא ובניו ישמרו את דרך אלוהים. אברהם הבין שכשיצחק ימות, שניהם יחדיו ימותו.

העורך אומר שאברהם העלה את האיל תחת בנו, ככתוב: "וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ". אולם האיל מסמל את אברהם האב, הזכר החזק, ראש המשפחה. אברהם העלה את עצמו לעולה. תפקידו שלו בחינוך בנו נגמר, כאשר המלאך אמר: "וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (ביאור:בראשית כב יב). אלוהים קיבל את יצחק לעצמו, ואברהם הוקרב.

הסיפור מלמד שאדם יכול להקריב רק את עצמו, ואין לו רשות להקריב אחרים ללא הסכמתם. אברהם עשה את דברי אלוהים, בתום לב, והיה מוכן להקריב את עצמו ועתידו, ולכן האיל ניתן לו כתחליף.

אם אלוהים היה מנסה להביא שה צעיר, הרחלה, אימו של השה, היתה נמצאת בסביבה בכוונה לשמור על השה ולהציל אותו. וכאן השה, יצחק, נמצא ללא אימו, שרה.

מחשבותיו של יצחק[עריכה]

אין ספק שכאשר יצחק היה עקוד על העצים ואביו הרים את המאכלת, יצחק התייאש מכל תקווה. הוא קיבל את גורלו ולא האמין שיש אפשרות שאלוהים יציל אותו, על ידי שיספק לאברהם שה לעולה, כדברי אביו אליו מקודם: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי" (ביאור:בראשית כב ח).

והנה, למרות שהסיכויים שיימצא פתרון היו אפסיים, אלוהים הציל אותו ברגע המתאים, ככתוב: "כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל; לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת.” (תהלים טז י)

אַיִל אַחַר[עריכה]

"אַחַר"? אחר ממי?
האם היו שני אילים?
האם המילה 'אחר' מתייחסת לקורבן אחר? כלומר, יצחק היה קורבן, ואז הופיע האיל כקורבן 'אחר', במקום יצחק, כתחליף לו, אבל יצחק נשאר קורבן אפשרי.

סביר שזאת שגיאת כתיב והיה צריך להיות כתוב: 'איל אחד'. יצחק שאל איפה השה, ואלוהים הביא קורבן איל מכובד וכשר. אולם רק אחד.
השה הוא יצחק, והאיל הוא אברהם. ויותר מאיל אחד היה מעלה את הבעיה כמה אבות היו ליצחק, ואת מי אברהם בחר.

וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ[עריכה]

"וַיֵּלֶךְ"?
כשבאו אורחים לבקר את אברהם הוא רץ אליהם, ככתוב: "ויַָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, ויִַּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" (ביאור:בראשית יח ב). וכאן, כאשר אברהם עומד לשחוט את בנו יחידו, נושא זרעו וברכת אלוהים, הוא הולך ולא רץ לקראת האיל שאלוהים סיפק לו כתחליף. הוא אף לא משתחווה לאלוהים ולמלאך על הישועה שהוא ויצחק קיבלו. מהתיאור הזה עולה ההרגשה שאברהם היה מאוכזב והמום. הוא מבצע אחר פקודת אדוני, מבין את המשמעות של האיל האחר, אך הוא אינו שמח שזה הפתרון. אברהם התפלא שיצחק לא קיבל אפילו סימן קטן אחד, ולכן המלאך חוזר פעמיים ומזהיר את אברהם לא לגעת בנער ולא לעשות מאומה (ביאור:בראשית כב יב).

אברהם לא שמח על שהיה עליו להגיע למצב הזה ולהיפרד מבנו האהוב בצורה כזו. הוא ידע שהקשר בינו ליצחק כבר לא יהיה כמו בעבר. אברהם הבין שתפקידו כמעט תם ונגמר. כל שנותר לו לעשות זה לחתן את יצחק, כמו שהגר חיתנה את ישמעאל. "תַּחַת בְּנוֹ" - מובן שהפירוש הוא במקום בנו, ולא באופן מילולי מתחת לבנו (כלומר, ששניהם יוקרבו כעולה). גם השימוש במילה המעורפלת הזו מראה את חוסר השמחה של אברהם. בכל אופן, אברהם נרגע והודה לאלוהים, ככתוב: "ויִַּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהואּ, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה" (ביאור:בראשית כב יד)
חשיבות האירוע:

  • זאת היתה הפעם הראשונה שאלוהים נגלה ליצחק.
  • יצחק שמע את פקודת אלוהים: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאומָּה" (ביאור:בראשית כב יב). כלומר, מהיום והלאה אסור לאברהם לפגוע ביצחק – אלוהים לקח בעלות על יצחק, ויצחק שייך לאלוהים.
  • יצחק שמע ורכש את ברכת אלוהים לאברהם וזרעו, וידע שהכול מדובר בו, הן הוא בנו היחיד של אברהם: "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" (ביאור:בראשית כב יז).