ביאור:בראשית כב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כב ט: "וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

ראו: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק

וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים[עריכה]

וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים[עריכה]

שלושה ימים קודם לכן, אלוהים אמר לאברהם: "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהו שָּׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (ביאור:בראשית כב ב). כלומר, אלוהים לא אמר לאברהם בדיוק על איזה הר מדובר, אלא רק שבהמשך הוא יגיד לו על איזה הר. ניתן להבין שאלוהים דיבר שוב עם אברהם והנחה אותו למקום המסוים הזה (איפה שהאיל נאחז בסבך עוד לפני בואו של אברהם).

העיר שלם היתה קיימת בזמנו, ככתוב: "ומַּלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהואּ כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (ביאור:בראשית יד יח). בימינו יש המזהים את עיר שלם עם העיר "יְרושָּׁלִָם" שהיתה עיר עם חומה, ושבמשך הזמן הפכה לירושלים. אם כך, אברהם לא הקים את המזבח בירושלים כי המזבח הוקם על הר מיוער שמסתובבים בו אילי בר בחופשיות.

וַיִּבֶן וַיַּעֲרֹךְ וַיַּעֲקֹד וַיָּשֶׂם[עריכה]

כל הפעלים מופיעים בלשון היחיד, מה שמעיד על כך שאברהם עשה הכול לבדו. ברור שהוא עקד את יצחק ושם אותו על המזבח בלי עזרתו של יצחק. אולם מדוע יצחק לא עזר באיסוף אבנים למזבח ובסידור העצים על המזבח? להלן מספר אפשרויות:

  • יצחק היה עייף מסחיבת העצים.
  • הדבר הראשון שאברהם עשה היה לעקוד את יצחק.
  • יצחק עזר, אבל העורך של התורה לא כתב זאת.
  • אברהם לא רצה שיצחק ימשיך לעזור כדי שהוא לא יהיה שותף לשחיטתו באופן לא מודע.
  • אברהם ויצחק עבדו כל כך קשה ולא הרימנו את ראשם לראות את האיל שהיה אחוז בקרניו בסבך.

הכול נאמר בצורה כל כך מכנית, בלי שום רגש. זה הסגנון המקראי, עובדות בלבד.

וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ[עריכה]

אברהם עוקד את יצחק ומכין אותו לעולה, למרות שהוא עדיין מרגיש שיצחק הוא בנו. על מה חשב יצחק באותו הרגע?

  • יצחק הבין שאביו אמר שהוא השה לעולה, בהדגשה על המילה "בְּנִי" (ביאור:בראשית כב ח).
  • כיבוד הורים זה דבר חשוב מאוד ויצחק החליט לא לבכות ולא להתחנן.
  • יצחק ידע שאברהם אביו עבר סכנות גדולות ואלוהים הציל אותו, אפשרי שהוא חשב שאלוהים יציל גם אותו.
  • תדהמה. יצחק לא הבין איך זה יכול להיות, הרי אלוהים הבטיח לאברהם שמשרה זרעו יהיה לגוי גדול.
  • כיבוד אלוהים זה כלל חשוב מאוד ובהמשך יהיה חלק חשוב בעשרת הדברות. יצחק מקבל שזה גורלו והוא מקבל את הדין.
  • יצחק התפלל וביקש מאלוהים עזרה.
  • ייתכן שיצחק ביקש ונשבע, בדומה ליעקב בעתיד: "ויִַּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, ושְּׁמָרַנִי ... וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים" (ביאור:בראשית כח כא).

סביר שלבקשה הזאת אלוהים חיכה, כשם שהמלאך אומר להגר: "אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר" (ביאור:בראשית כא יז). ולכן אז, כאשר אברהם לקח את המאכלת, המלאך עצר אותו.