ביאור:בראשית יד יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית יד יח: "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד יח.


מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם[עריכה]

בספר יהושע נאמר, (יהושע י א): "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַים...". מסתבר ששָׁלֵם הוא שמה הקדום של יְרוּשָׁלַים, ומַלְכִּי-צֶדֶק הוא אחד מאבות אבותיו של אֲדֹנִי-צֶדֶק. כמו שבמצרים כל המלכים נקראו "פרעה", ובצרפת מלכים רבים נקראו "לואי", כך גם בירושלים נקראו המלכים בשם "צדק". וכן נרמז (ישעיהו א כו): "אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה".

ולפי רש"י, מלכי-צדק הוא כינויו של שֵׁם בן נוח.

הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן[עריכה]

בדרך כלל בתחביר של לשון התורה נוטים לציין תחילה את הנשוא ורק אחר כך את הנושא:

  • (יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ...
  • (כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם...

לפי זה, היה ראוי לכתוב גם כאן:

  • (יח) ויוצא מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם לֶחֶם וָיָיִן...

מדוע המשפט כאן נכתב באופן שונה? כמה הסברים:

1. מלכי צדק בירך את אברהם לפני שמלך סדום יצא, והפסוק כתוב בסגנון עבר רחוק;

2. הסגנון כאן מטרתו להבליט את הניגוד בין מלך סדום הרשע (בפסוק יז) לבין מלכי-צדק הצדיק (בפסוק יח);

3. על דרך הגיוון – שלא יהיו שני פסוקים רצופים המתחילים בסגנון דומה: "ויצא מלך סדום... ויוצא מלכי צדק...".

וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן[עריכה]

איך ייתכן שמלך כנעני עבד את האל העליון, הרי ידוע שהכנענים היו עובדי אלילים?!

1. הכנענים אמנם היו עובדי-אלילים, אבל הם האמינו שיש אל אחד שהוא אביהם מלכם ויוצרם של כל שאר האלים, וכינו אותו בשמות "'אל' ו'עליון'". אמונה דומה היתה מקובלת גם בגויים אחרים, כמו שנאמר בדברי הנביאים:

  • (ירמיהו י ז): "מִי לֹא יִרָאֲךָ, מֶלֶךְ הַגּוֹיִם? כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם - מֵאֵין כָּמוֹךָ";
  • (מלאכי א יא): "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה; כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, אָמַר ה' צְבָאוֹת"

כך מתאר גם הרמב"ם את טעותם של עובדי-האלילים: הם זכרו שיש אל עליון שברא את הכל, אבל חשבו שלא צריך לעבוד אותו אלא את משרתיו. לפי הרמב"ם, טעות זו התחילה כבר בימי אנוש נכדו של אדם הראשון (רמב"ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א א): "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול, ונבערה עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים היה. וזו היתה טעותם: אמרו 'הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם, ונתנם במרום וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך'. כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להן קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים. וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה...
וכיון שארכו הימים, נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו, ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה... אבל צור העולמים, לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר. ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו...
".

מלכי-צדק מלך שלם היה אחד הכהנים המעטים ששירתו ישירות את האל העליון, ולכן דווקא הוא יצא לברך את אברם.

2. אמנם, לפי רש"י, מלכי-צדק כלל לא היה כנעני - הוא היה שִֵם בן נוח, אחד היחידים שזכרו את הבורא.