ביאור:בראשית יד כא
בראשית יד כא: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד כא.
מנהגי כבוד
[עריכה]אברם ומלכי-צדק נפגשו בעמק המלך והעניקו אחד לשני מחמאות, שבחים ומתנות. זה היה מעמד הראוי למנצח המופיע בפני כהן עליון כדי להודות על ניצחונותיו ולחלק את השלל בצדק:
- מלכי-צדק קידם את אברם – הוא הוציא לאברם ואנשיו "לֶחֶם וָיָיִן" קדושים.
- מלכי-צדק בירך את אברם ואלוהיו – "בָּרוךְּ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ובָּרוךְּ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ".
- אברם הופיע בפני השופט מלכי-צדק ונתן "מַעֲשֵׂר" מכל השלל שנלקח בחזרה מארבעת המלכים.
לעומת זאת, מלך סדום לא נתן מתנות למלכי-צדק, לא שיבחו, לא הכיר במעמדו, וגם לא שיבח את אלוהי אברם או הודה לאברם על שסיכן את נפשו לעזור לו ולעמו.
מלך סדום פונה ישירות לאברם בדרישה ובהצעת תשלום כתודה, "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". התנהגות זו אולי טומנת בתוכה חוסר כבוד למשתתפים, אך אין ספק שמלך סדום העניק מתנה אדירה לאברם.
מנהגי מתנות
[עריכה]מלך סדום העניק לאברם מתנה גדולה במיוחד, ואלמלא ידענו על רשעות סדום ועל תגובת אברם, ייתכן שהיינו מעריכים יותר את מתנתו.
מלך סדום למעשה העליב את אברם באומרו: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ", וזאת מבלי שחלק לו כבוד והוסיף ברכה או אמירת תודה:
- האם מלך סדום חשב שאברם היה משאיר את השבויים אצלו כעבדים?
- האם "הַנֶּפֶשׁ" כולל גם את כל החי, לאמור הצאן והבקר?[1] אם כן, אזי הנותר, חלקו של אברם, יהיה קטן מאוד.
- "קח לך" - והרי הכל כבר נמצא בידי אברם כשלל מלחמה. המילה "קח" רומזת על כך שאברם לוקח ממלך סדום משהו. מלך סדום התכוון שהוא נותן לאברם את הזכיון הרשמי והבעלות לרכוש הזה.
- האם זו היתה מתנה מקסימלית כדי להתחיל במשא ומתן ארוך ומיגע עם אברם?
- האם הוא התייחס לאברם בתור "אִישׁ רָע ובְּלִיַּעַל" העלול לומר: "לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ: כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ" (שמואל א ל כב)?
- האם מלך סדום רשאי לתת את רכוש אנשיו? אולי הם נפגעו קשה יותר ממנו ולא נשאר להם רכוש אחר?
- מלך סדום לא התכוון להעניק לאברם אפילו חלק מהתשלום השנתי שהוא נתן לכדרלעמר, במשך שנה אחת או יותר.
- מלך סדום לא העניק תושבות כבוד לאברם לגור במיטב ארצו.
- מלך סדום לא הבטיח לבוא לעזרת אברם במקרה הצורך.
לסיכום, הצעתו של מלך סדום מסתמנת כהצעה לא מכובדת.
תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ
[עריכה]מלך סדום איבד את ממלכתו בתבוסה ובמנוסה (ביאור:בראשית יד י).
לאחר הנצחון על ארבעת המלכים אברם זכאי להחזיק בסדום וכל ערי הכיכר כרכושו. הוא לא חייב להחזיר למלך סדום דבר.
מלך סדום אמר: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ" -לי, ביחיד, וזה במשמעות: תן לי את אנשי סדום, ותאפשר לי לחזור להיות מלך סדום.
מלך סדום, בבקשתו לקבל את אנשיו, בעצם דורש: לקבל את אדמת סדום, ולקבל את נתיניו חזרה כרכושו ולא כאנשים חופשיים.
סביר שאנשי סדום רצו לשוב לאדמתם שהיתה "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י), אולם אברם היה יכול לשאול אותם אם הם רוצים אותו כמלך, ורק בהסכמתם, להשיב לו את האדמה, האנשים, והמלכות.
אולם אברם לא עשה זאת:
- סדום נמצאת מחוץ לכנען, ואברם לא רצה בנחלה הזאת.
- אברם לא רצה לעבור לגור בעבר הירדן המזרחית ולצאת מכנען.
- ייתכן שאברם ידע שאלוהים הבטיח נחלה ללוט בעבר הירדן המזרחית, ולא רצה להפריע לאלוהים וללוט. מואב: (ביאור:דברים ב ט), עמון: (ביאור:דברים ב יט)
- אנשי סדום היו רשעים, ואברם לא רצה להיות השליט שלהם.
- אם אברם היה מסרב, אנשי סדום היו שבים למלכם ומתחילים מלחמה קשה איתו, ולו היה רק 318 חיילים.
- ייתכן שאברם חשב שאלוהים בסוף יעניש את סדום והוא לא רצה להיות מעורב.
סביר שמלך סדום הבין זאת והציג כאילו שזה ברור שהוא יקבל חזרה את ממלכתו.
- ^ ראה: "כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ; וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב כג)).