קטגוריה:בראשית יד כא

אברם ומלכי-צדק נפגשו בעמק המלך והעניקו אחד לשני מחמאות, שבחים ומתנות. זה היה מעמד הראוי למנצח המופיע בפני כהן עליון כדי להודות על ניצחונותיו ולחלק את השלל בצדק:

מלכי-צדק קידם את אברם – הוא הוציא לאברם ואנשיו "לֶחֶם וָיָיִן" קדושים.

מלכי-צדק בירך את אברם ואלוהיו – "בָּרוךְּ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ובָּרוךְּ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ".

אברם הופיע בפני השופט מלכי-צדק ונתן "מַעֲשֵׂר" מכל השלל שנלקח בחזרה מארבעת המלכים.

לעומת זאת, מלך סדום לא נתן מתנות למלכי-צדק, לא שיבחו, לא הכיר במעמדו, וגם לא שיבח את אלוהי אברם או הודה לאברם על שסיכן את נפשו לעזור לו ולעמו.
מלך סדום פונה ישירות לאברם בדרישה ובהצעת תשלום כתודה, "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". התנהגות זו אולי טומנת בתוכה חוסר כבוד למשתתפים, אך אין ספק שמלך סדום העניק מתנה אדירה לאברם.

מלך סדום העניק לאברם מתנה גדולה במיוחד, ואלמלא ידענו על רשעות סדום ועל תגובת אברם, ייתכן שהיינו מעריכים יותר את מתנתו.

מלך סדום למעשה העליב את אברם באומרו: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ", וזאת מבלי שחלק לו כבוד והוסיף ברכה או אמירת תודה:

1. האם מלך סדום חשב שאברם היה משאיר את השבויים אצלו כעבדים?
2. האם "הַנֶּפֶשׁ" כולל גם את כל החי, לאמור הצאן והבקר?^[1] אם כן, אזי הנותר, חלקו של אברם, יהיה קטן מאוד.
3. "קח לך" - והרי הכל כבר נמצא בידי אברם כשלל מלחמה. המילה "קח" רומזת על כך שאברם לוקח ממלך סדום משהו. מלך סדום התכוון שהוא נותן לאברם את הזכיון הרשמי והבעלות לרכוש הזה.
4. האם זו היתה מתנה מקסימלית כדי להתחיל במשא ומתן ארוך ומיגע עם אברם?
5. האם הוא התייחס לאברם בתור "אִישׁ רָע ובְּלִיַּעַל" העלול לומר: "לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ: כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ" (שמואל א ל כב)?
6. האם מלך סדום רשאי לתת את רכוש אנשיו? אולי הם נפגעו קשה יותר ממנו ולא נשאר להם רכוש אחר?
7. מלך סדום לא התכוון להעניק לאברם אפילו חלק מהתשלום השנתי שהוא נתן לכדרלעמר, במשך שנה אחת או יותר.
8. מלך סדום לא העניק תושבות כבוד לאברם לגור במיטב ארצו.
9. מלך סדום לא הבטיח לבוא לעזרת אברם במקרה הצורך.

לסיכום, הצעתו של מלך סדום מסתמנת כהצעה לא מכובדת.