קטגוריה:בראשית יד כא
ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך.
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ.
וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃
וַיֹּ֥אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֥אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms מֶֽלֶךְ מֶֽלֶךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 4428
מורפ': HNcmsc־סְדֹ֖ם סְדֹ֖ם - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 5467
מורפ': HNp אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־אַבְרָ֑ם אַבְרָ֑ם - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 87
מורפ': HNp תֶּן תֶּן - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqv2ms־לִ֣י לִ֣ - מילת יחס
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp1cs הַנֶּ֔פֶשׁ הַ - מילית, ה' הידיעה
נֶּ֔פֶשׁ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5315
מורפ': HTd/Ncbsa וְהָרְכֻ֖שׁ וְ - ו' החיבור
הָ - מילית, ה' הידיעה
רְכֻ֖שׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/d/7399
מורפ': HC/Td/Ncmsa קַֽח קַֽח - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3947
מורפ': HVqv2ms־לָֽךְ לָֽ - מילת יחס
ךְ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2fs׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):
וַיֹּ֥אמֶר מרכא (משרת, דרגא 5) מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
אֶל־אַבְרָ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
תֶּן־לִ֣י מונח (משרת, דרגא 5) הַנֶּ֔פֶשׁ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְהָרְכֻ֖שׁ טפחא (מלך, דרגא 2)
קַֽח־לָֽךְ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיֹּאמֶר לעומת מלכי־צדק, ביקש מלך סדום את 'הנפש' בלי לברך ולהודות לאברהם מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ את השבויים, אנשי סדום ששיחררת, וְהָרְכֻשׁ שהיה במקור של סדום, ואברהם השיב ("וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ" - לעיל, פסוק טז) קַח לָךְ".
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר מַלְכָּא דִּסְדוֹם לְאַבְרָם הַב לִי נַפְשָׁתָא וְקִנְיָנָא סַב לָךְ׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וַאֲמַר מַלְכָּא דִּסְדוֹם לְאַבְרָם הַב לִי נַפְשָׁתָא וְקִנְיָנָא דְּבַר [נ"א: סַב] לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר מַלְכָּא דִסְדוֹם לְאַבְרָם הַב לִי נַפְשַׁת אֵינָשָׁא דְעַמִי דַאֲתֵיבְתָּא וְקִנְיָינָא דְבַר לָךְ: |
| ירושלמי (קטעים): | וּסְגוּלָה דְבַר לָךְ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
הנה למעלה כתבנו טעם אחד על מה שאחר אומרו ויצא מלך סדום כו' לא הזכיר מיד מה דבר אל אברם ומה ענהו, כי אם הפסיק בענין מלכי צדק. עוד אפשר דרך שני, והוא כי עד כה חשב מלך סדום אולי אברם יתן לו כל הרכוש כי כל ישעו וכל חפץ לא היה רק על לוט בן אחיו, אך בראותו "שויתן לו מעשר מכל", אז אמר אם לא היה בדעתו לקחתו לעצמו כי אם להחזירו לא היה נו"תן" ממנו מעשר מכל. וזהו שסמך "ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדום" כו' "תן" כו' "והרכוש קח לך":
ועל דרך זה אפשר גם כן שבתחלה לא חשב שהיה הענין רק להציל את לוט אך לא היו צריו, אך באומרו "מגן צריך" שיורה על היותם צריו גם כן כיוון, ואם כן יאכל שלל צריו, על כן אמר "תן" כו' "והרכוש קח לך":אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן יתבאר הענין על דרך מה שאמרו ז"ל בפרק הגוזל ומאכיל דף קי"ו וזה לשונם תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת ועמד עליה גיים וטרפה ועמד אחד והציל הציל לאמצע ואם אמר אני מציל לעצמי הציל לעצמו, ומפרש רב אשי כשיכולין להציל בני השיירא על ידי הדחק, לזה אם הציל סתם לאמצע, פירוש כל אחד יכיר את שלו ויטלנו, וכמו שפירש"י. ואם אמר לעצמי אני מציל ושמעו בני השיירא ושתקו גילו דעתם דאייאוש ולא מסרו עצמן ולעצמו הציל ע"כ. וסבר מלך סדום שהוא לא נתיאש ועודנו עומד להציל וישכיר גייסות עליו, וכשהלך אברהם להציל הגם שיאמר שגילה דעתו שלעצמו מציל אינו מועיל וצריך שישמע מלך סדום דבריו ויסכים וזולת זה לאמצע הציל ולא יטול אלא מה שהוא שלו שהוא לוט ורכושו. ותמצא שמלך סדום היה מחזיק עצמו במדרגה גדולה שכן אמרו במדרש וז"ל (ב"ר פמ"ג) ויצא מלך סדום וגו' התחיל מכשכש בזנבו אתה ירדת לכבשן האש וניצלת ואני ירדתי לחמר וניצלתי ע"כ. הרי שהחזיק עצמו בבעל היכולת:
ובזה יתבאר הכתוב תן לי הנפש וגו', פירוש אני כפי סברתי לאמצע הצלת כי לא נתיאשתי ולא הודעתני שאתה מציל לעצמך ושתקתי אלא לפי סברתך שאתה נותן מעשר נראה שאתה סובר שאין מציאות לי להציל אפילו על ידי הדחק, ובזה אינך צריך לגלות דעתך, לזה, כדי שלא נכנס במחלוקת נסכימה יחד לפשר, אתה תבטל זכותך ותחליט לי הנפש, ואני אבטל זכותי ואחליט לך הרכוש קחנו לך, והבן. והוא הפחות טועה היה כי מושלל הוא מהצלה, ולא חלק רב אשי אלא בגייס שטרף והלך לו אבל במציאות שלפגינו כבר העריכו מלחמה ואבדו ואין לך אינן יכולין להציל בזה שכבר בטלו במיעוטן ונתייאשו ודאי ובטענת שקר הוא בא בכשכוש זנבו. ותמצא שלא הצריך רב אשי שיאמר בפי' לעצמי אני מציל אלא דוקא ביכול להציל על ידי הדחק אבל אם אינו יכול להציל אינו צריך לומר לעצמי וכו', וכן הוא מבואר שם. ואם כן הגם שיאמר אחר כך יכול הייתי להציל אין טענתו טענה וכן פסקו רמב"ם (הל' גזילה ואבידה פי"ב) והרא"ש:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
תן לי הנפש והרכוש קח לך. מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו במצרים ר"י שנה? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר, מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה, שאמר: "במה אדע כי אירשנה". ר' יוחנן אמר, מפני שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך. שמואל אמר, שהוריקן, כדלעיל:
פרשנות מודרנית:
דפים בקטגוריה "בראשית יד כא"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.