מ"ג בראשית יד כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יד · כב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אברם אל מלך סדם הרימתי ידי אל יהוה אל עליון קנה שמים וארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהֹוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר אַבְרָם לְמַלְכָּא דִּסְדוֹם אֲרֵימִית יְדַי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ אֵל עִלָּאָה דְּקִנְיָנֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר אַבְרָם לְמַלְכָּא דִסְדוֹם אֲרֵימִית יָדִי בִּשְׁבוּעָה קֳדָם יְיָ אֱלָהָא עִילָאָה דִבְגִין צַדִיקַיָא קָנָא בְּקִנְיָינֵיהּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הרמותי ידי" - לשון שבועה מרים אני את ידי לאל עליון וכן (בראשית כב) בי נשבעתי נשבע אני וכן (שם כג) נתתי כסף השדה קח ממני נותן אני לך כסף השדה וקחהו ממני

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הרימותי ידי — שבועה, כמו "כי אשא אל שמים ידי" (דברים לב מ).

וטעם אל עליון — כי הנה נשבעתי בשם שברכני זה הכהן:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם הרימותי ידי אל ה'" - לשון שבועה מרים אני ידי לאל עליון וכן בי נשבעתי (להלן כב טז) נשבע אני לשון רש"י וכן מצאתי בספרי (ואתחנן לג) מצינו בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן שלא לעשות באברהם הוא אומר הרימותי ידי אל ה' והנה הוא כלשון וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב ז) ואונקלוס אמר ארימית ידי בצלו קדם ה' יאמר התפללתי אל ה' וכפי פרושות השמים אם אקח מכל אשר לך כלומר כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם אקח והנכון בעיני כי אמר הרימותי ידי אל ה' להיות הקדש וחרם לפניו אם אקח מכל אשר לך כי ההקדשות יקראו כן "תרומת יד" כלשון כל מרים תרומת כסף ונחשת (שמות לה כד) וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה' (שם כב) ואמר כן בעבור שנתן ממנו מעשר כי כל אשר יקח מכל אשר לו יהיה תרומה לה' לא יהנה ממנו דבר ובבראשית רבה (מג ט) עשאן תרומה כמה דאת אמר (במדבר יח כו) והרמותם ממנו תרומת ה'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כב - כג) "ויאמר אברם". כבר בארתי זאת באה"ש דרוש א', כי השלם כשיגיע לידו מעשה גדולה ופעולה טובה ראוי להתהלל, תהיה הפעולה הזאת בעצמה יקרה בעיניו מכל הון יקר ולא יצוייר כלל שיעשה המעשה ההוא בעבור שכר או ריוח, כי הפעולה בעצמה גדולה מכל שכר וריוח, ואחר שכל מגמת פני אברהם ומסעיו היה כדי לקרוא בשם ה' ולפרסם אמונתו והשגחתו לכל באי עולם. וע"י נצוח המלכים הכירו כל באי עולם שה' אל עליון ושהוא משגיח על יראיו ומפליא עמהם פלאות, א"כ זה השכר היותר גדול בעיניו, ולא יצוייר שיקבל עם זה עוד שכר אחר, וז"ש הלא "הרמותי ידי" זאת הנוצחת "אל ה' אל עליון", שעי"ז נודע שהוא אל עליון ושהוא קונה שמים וארץ וזה השכר היותר גדול אצלי, וא"כ "אם מחוט ועד שרוך נעל, וכל מה שאקח ידמה שאקח מאשר לך", כי כבר קבלתי שכרי די והותר. אולם לפי דרכנו עתה, הנה אברהם ראה ויוכח כי לא ידיו עשו את החיל הזה, ולא בכח ידו ובגבורתו נצח ארבעה מלכים אדירים כאלה, רק ה' הוא היה הלוחם והמנצח ואיך יקח מן השלל מאומה, שהגם שמן הדין השלל מגיע להמנצח את המלחמה, אבל הוא לא נצח ולא עשה מאומה, רק ה' לחם ונצח, וז"ש "הרימותי ידי". ר"ל ידי זאת הלוחמת והנוצחת הרימותי אל ה' שהוא נצח ולחם בידי, וידי לא היתה רק כחרב ביד ה' שהוא אל עליון וקונה שמים, וא"כ אחר שאני לא לחמתי ולא עשיתי מאומה, "אם [אקח] מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח", ר"ל כל מה שאקח הלא אקח "מכל אשר לך" כי אין השלל שלי, "ולא תאמר אני העשרתי את אברם", פעל תאמר הוא נסתר לנקבה, ומוסב על היד שאמר הרימותי ידי [כי יד בא בלשון נקבה תמיד], אמר אם אקח מהשלל דבר כאלו ידי נצחה ועשתה חיל, אז תאמר ידי אלי לאמר אני העשרתי את אברם כמ"ש ואמרת בלבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, ואיך תאמר ידי שהיא העשירה אותי אם ה' פעל כל זאת ולא ידי יד כהה:

 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

הרימותי ידי אל ה'. זה שאמר הכתוב: "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות. אברהם הפריש תרומה גדולה, הרימותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה כמה דאת אמר: "והרמותם ממנו תרומת ה'". יצחק הפריש מעשר שני, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא וגו' מאה שערים", והלא אין הברכה שורה לא על המדוד ולא על השקול ולא על המנוי; למה מדדן? בשביל לעשרן, הדא הוא דכתיב "ויברכהו ה'". יעקב הפריש מעשר ראשון, הדא הוא דכתיב: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".

כותי אחד שאל את ר' מאיר, אמר ליה: לית אתון אמרין דיעקב אבוכון קושטא? אמר ליה: אין, דכתיב: "תתן אמת ליעקב". אמר ליה וכו', הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים. לא היה לו להפריש עוד לשנים? אמר ליה: את אמרת דאינון תריסר, ואנא אמר דאינון ארבסר, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. אמר ליה: יהא טבות, לית את מסייע לי? אוספת קמח! אמר ליה: לית את מודה לי שהן ארבע אמהות? אמר ליה צא מהן ארבע בכורות של ארבע אמהות, שאין הבכור מתעשר; למה? הוא קדש ואין קדש מוציא קדש. א"ל: טבוי לאומתך דאת בגווה:

רבי יהודה אומר: הרמותי ידי, עשאן תרומה, כמה דאת אמר: "והרמותם ממנו תרומת ה'". רבי נחמיה אומר, עשאן שבועה, כמה דאת אמר: "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם". ורבנן אמרי, עשאן שירה, כמה דאת אמר: "אלהי אבי וארוממנהו":