אבן עזרא על בראשית יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · יד · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מלך גוים — שם מדינה, כמו עילם, כי שושן הבירה ארמון היה בתוכה (דניאל ח ב). או מלך גוים ולא הזכירם, והטעם, כי הם אחרים מהשנערים וחביריהם:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל אלה חברו — מהבניין הקל:

השדים — כמו "ושדת אותם בשיד" (דברים כז ב, "ותשם בסד רגלי" (איוב יג כז), כמו 'פת' – 'פתים':

ועמק מושך עצמו ואחר עמו, כמו "אל באפך תוכיחני" (תהלים ו ב). וכן הוא, עמק ים המלח:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם ושלש עשרה — בשלש עשרה, כמו "כי ששת ימים עשה ה'" (שמות כ י). ובעל סדר עולם חיברם, ודעתו רחבה מדעתנו:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

רפאים — שכל הרואה אותם ימות לבו ויחשב מהרפאים, שהם מתים.

האימים — שיש מהם אימה:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

בהררם — מהבניין הדגוש, כמו "בדברם" (שמות ז ז). ופירושו, בעלותם אל הר שעיר:

  • [הערה: כלומר שהוא פועל מבניין פיעל, ואיננו רוצה לומר "מההר שלהם" (כפי שפירש רש"י). ויקיעורך.]

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

את כדרלעומר — כמו עִם:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

בארות — "באר" בכל המקרא נובעת. והיא משונה, בעבור הסמיכה:

ויפלו שמה — ברצונם להמלט. וכן "ויפל על פניו" (במדבר טז ד):

הרה נסו — אל ההר נסו. והיא מלה זרה:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

והוא יושב — והוא היה ביום ההוא יושב בסדום:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ופירוש הפליט — שברח ונמלט מבני סדום, וכן "בא אלי הפליט מירושלם" (יחזקאל לג כא). ויש דרך דרש:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירק — שנתן להם כלי מלחמה, כטעם "והרק חנית" (תהלים לה ג). ויש אומרים, להוציא החרב מתערה, כטעם "על הארץ יריקו" (קהלת יא ג), "מריקים שקיהם" (בראשית מב לה); גם יש לחנית כן:

חניכיו — שחנכם פעמים רבות במלחמה, ואם לא נזכר. וחשבון אותיות אליעזר, דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע; רק השם כמשמעו:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלכי צדק — נקרא כן בעבור שהוא מלך על מקום צדק. ויש אומרים כי הוא שֵם.

ושלם — היא ירושלם; והעד, "ויהי בשלם סכו" (תהלים עו ג).

והוא כהן — כדברי המתרגם ארמית. וכן כל "כהן"; והעד, "וכהנו לי" (שמות כח מא). ופירוש "על דברתי מלכי צדק" בספר תהלות, כי כהוגן דיבר ויפה עשה שבירך אברם בתחילה, בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו; ואחר כן אמר "וברוך" השם שעזרו ונתן צריו בידיו:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מגן — כמו "נתן", וכן "עטרת תפארת תמגנך" (משלי ד ט), והמ"ם שורש. ואברם הוציא המעשר לכבוד השם, ולא מצא אדם ראוי לתתו לו כמלכי צדק:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הרימותי ידי — שבועה, כמו "כי אשא אל שמים ידי" (דברים לב מ).

וטעם אל עליון — כי הנה נשבעתי בשם שברכני זה הכהן:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

אם מחוט — שממנו תופרין כל בגד.

שרוך — העור הקושר הנעל:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

בלעדי — אשר לקחו, והוא שאכלו עבדיו: