אחת העצות של קהלת לחיים מעניינים ומאתגרים היא:

קהלת יא ב: "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ.

אִם ימלֹאו הֶעָבִים גֶּשֶׁם - עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ,

וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן - מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא".

מה משמעות העצה?

לפי רוב הדעות, פסוק ב ותחילת פסוק ג הם המשך של העצה הקודמת , וגם הם עוסקת בחשיבות הנדיבות והעזרה לזולת: " "תן חלק מרכושך וזמנך לשבעה אנשים וגם לשמונה אנשים הנזקקים לעזרתך, אל תחסוך, כי לא תדע איזו צרה רעה תבוא על הארץ, וייתכן שבעתיד תזדקק לאחד מהם. כמו שהעננים, שיתמלאו באדי מים שעלו מהארץ, אינם מחזיקים את המים לעצמם אלא מריקים ונותנים אותם בחזרה לארץ, כך העשיר, שהתמלא ברכוש, לא צריך להחזיק את השפע לעצמו אלא להשפיע אותו לאחרים, ובסופו של דבר השפע יחזור אליו" " (ראו ראב"ע, רשב"ם , מצודת דוד) .

ייתכן שגם סוף פסוק ג עוסק באותו רעיון:

1. " "עץ פרי, עודו נטוע ותקוע בארץ, בעבור שייתן פרי ישקוהו ויעבדוהו, ובשעה שייפול העץ... בכל מקום שייפול שם יהיה, כי מעתה עזבוהו במקומו ואין מי מטפל עמו עוד, הואיל ואינו נותן פרי. וכאומר: מי שאינו משפיע לזולת, כשיבוא עת שיצטרך הוא לאחרים, לא יפנו אליו" " (מצודת דוד; ראב"ע) . ""

• אולם, לפי פירוש זה, לכאורה המסקנה עלולה להיות הפוכה, שהרי עץ פרי נותן פירות עד הרגע האחרון, עד שהוא נופל (וגם קצת אחר-כך), ואם בכל-זאת אנשים נוטשים אותו במקומו ואינם עוזרים לו לאחר שנפל, הרי שהמסקנה היא, שגם העשיר העוזר לזולת עלול להינטש ברגע שהוא נופל מעושרו.

2. " "כשם ש... מקום שייפול העץ שם יהיה הוא, כך אי אפשר שלא תיהנה מאותם שתיתן להם חלקים משלך" " ( רשב"ם ) : כל דבר שעולה למעלה - בסוף נופל ויורד בחזרה; וכל חסד שאתה נותן לאחרים - בסוף יחזור אליך.

3. ייתכן שפסוק ג מזהיר את האדם, שגם אם הוא צדיק בעניינים שבין אדם למקום, עדיין ייתכן שתבוא עליו רעה ודווקא זולתו יצליח, ולכן הוא צריך לעזור לזולת כדי שגם הם יעזרו לו בעת צרתו: " "כמו שיקרה, כאשר יימלאו העבים גשם, שהם יריקו על הארץ אפילו מקום שמקבל היזק בהם... שבגללם יפול עץ בדרום או בצפון, לא יימנעו מי הגשם באותו המקום... וכן המערכת, לפעמים תנשא אנשי רשע במצוות בוראם, להרע לרשעים ולהיפרע מהם, אף על פי שתזיק גם לקצת בלתי ראויים לכך" " (ספורנו; ראו גם תעלומות חכמה) ; " "זה משל, מי שגוזר הבורא להעשיר - ייעשר," "לפיכך, שמא היום ומחר יעשיר חברך ואתה תצטרך לו, תקדים ותתן לו חלק משלך ותהנהו" " ( רבי ישעיהו מטראני ) .

ייתכן שהפסוקים מתייחסים לחלק שהאדם צריך לתת, מתוך חייו, לעבודת ה': " "תן חלק לשבעה - שבעת ימי בראשית - תן אחד מהן חלק ליוצרך לנוח בשבת... וגם לשמונה - שמונת ימי המילה; דבר אחר: תן חלק לשבעה - קרבנות ציבור של שבעת ימי פסח, וגם לשמונה - של שמונת ימי החג" [סוכות]" (רש"י בשם חז"ל) ;

וייתכן שהפסוקים מדגישים דווקא את האיזון בין עבודת ה' לבין חיי החומר: " "תן חלק לשבעה -... אלו שבעת ימי בראשית... כי תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה... וצריך הוא להנהגה הטבעית שנברא בשבעת ימי בראשית... וגם לשמונה - הם שמונה ימי מילה, כלומר שתזכור שאתה מחותם באות ברית קודש, שעל-ידה נקשרת להיות מעובדי עבודת השם יתברך. כלומר שצריך ליתן מקום להטבע ולהתורה" " (תעלומות חכמה) .

ולי נראה, שהפסוקים מלמדים על הסכנות ועל היציבות - מצד אחד, "לא תדע מה יהיה רעה על הארץ", ייתכן שתבוא צרה לא צפויה; מצד שני, הארץ עצמה היא יציבה (כמו שנאמר בפרק א - "והארץ לעולם עומדת"), ולכן תמיד יש גבול לנפילה: המים מהעננים תמיד נופלים על הארץ, והעץ שנופל תמיד נופל על הארץ ונשאר באותו מקום שבו נפל; ולכן, גם אם באה עליך צרה לא צפויה, אל תתייאש, לא תוכל ליפול יותר נמוך מהארץ; אחרי שתגיע לרצפה, תקום ותמשיך ללכת (ראו שיעמום בספר קהלת).