קטגוריה:יחזקאל לג כא

<< | ספר יחזקאל • פרק ל"ג • פסוק כ"א | >>

ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר.

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר.

המהדורה המוטעמת:

וַיְהִ֞י בִּשְׁתֵּ֧י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה בָּעֲשִׂרִ֛י בַּחֲמִשָּׁ֥ה לַחֹ֖דֶשׁ לְגָלוּתֵ֑נוּ בָּא־אֵלַ֨י הַפָּלִ֧יט מִירוּשָׁלַ֛͏ִם לֵאמֹ֖ר הֻכְּתָ֥ה הָעִֽיר׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיְהִ֞י וַ - ו' החיבור
יְהִ֞י - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/1961
מורפ': HC/Vqw3ms בִּשְׁתֵּ֧י בִּ - מילת יחס
שְׁתֵּ֧י - תואר, מספר מונה, נקבה, זוגי, נסמך

צורת יסוד: b/8147
מורפ': HR/Acfdc עֶשְׂרֵ֣ה עֶשְׂרֵ֣ה - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 6240
מורפ': HAcfsa שָׁנָ֗ה שָׁנָ֗ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8141
מורפ': HNcfsa בָּעֲשִׂרִ֛י בָּ - מילת יחס, ה' הידיעה
עֲשִׂרִ֛י - תואר, מספר סידורי, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/6224
מורפ': HRd/Aomsa בַּחֲמִשָּׁ֥ה בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
חֲמִשָּׁ֥ה - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/2568
מורפ': HRd/Acmsa לַחֹ֖דֶשׁ לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
חֹ֖דֶשׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: l/2320
מורפ': HRd/Ncmsa לְגָלוּתֵ֑נוּ לְ - מילת יחס
גָלוּתֵ֑ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: l/1546
מורפ': HR/Ncfsc/Sp1cp בָּא בָּא - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 935
מורפ': HVqp3ms־אֵלַ֨י אֵלַ֨ - מילת יחס
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp1cs הַפָּלִ֧יט הַ - מילית, ה' הידיעה
פָּלִ֧יט - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/6412 a
מורפ': HTd/Ncmsa מִירוּשָׁלִַ֛ם מִ - מילת יחס
ירוּשָׁלִַ֛ם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: m/3389
מורפ': HR/Np לֵאמֹ֖ר לֵ - מילת יחס
אמֹ֖ר - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc הֻכְּתָ֥ה הֻכְּתָ֥ה - פועל, הופעל, עבר, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 5221
מורפ': HVHp3fs הָעִֽיר הָ - מילית, ה' הידיעה
עִֽיר - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/5892 b
מורפ': HTd/Ncfsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיְהִ֞י גרשיים (שליש, דרגא 4)

בִּשְׁתֵּ֧י דרגא (משרת, דרגא 5) עֶשְׂרֵ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) שָׁנָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)

בָּעֲשִׂרִ֛י תביר (משנה, דרגא 3)

בַּחֲמִשָּׁ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) לַחֹ֖דֶשׁ טפחא (מלך, דרגא 2)

לְגָלוּתֵ֑נוּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

בָּא־אֵלַ֨י קדמא (משרת, דרגא 5) הַפָּלִ֧יט דרגא (משרת, דרגא 5) מִירוּשָׁלִַ֛ם תביר (משנה, דרגא 3)

לֵאמֹ֖ר טפחא (מלך, דרגא 2)

הֻכְּתָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) הָעִֽיר סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּעֲשִׂרִי בחודש טבת, בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ לגלות יהויכין, בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר: "הֻכְּתָה הָעִיר ירושלים נכבשה (בחודש אב - לקח לפליט מהמלחמה 5 חודשים (או שנה ו-5 חודשים) להגיע מירושלים לבבל)".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וַהֲוָה בְּתַרְתֵּי עַסְרֵי שְׁנִין בַּעֲשִׂירָאָה בְּחַמְשָׁא לְיַרְחָא לְגָלוּתָנָא אֲתָא לְוָתִי מְשֵׁיזְבָא מִירוּשְׁלֵם לְמֵימָר אִתְּרַעַת קַרְתָּא:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"הפליט" - ענין המלטה כמו ויבא הפליט (בראשית יד)

מצודת דוד

"הפליט מירושלים" - הנמלט מן ההרוגים בא אלי לאמר לי שהוכתה העיר ר"ל שכבשוה והכו אנשיה

"בעשירי" - בחדש העשירי ובחדש החמישי שלפניו היה החורבן ונתחדשה השנה בחדש השביעי כי חשבון שנות העולם הוא מתשרי ומנין החדשים המה מניסן

"בשתי עשרי שנה" - מוסב על לגלותינו ר"ל י"ב שנה לגלות יהויכין שאז גלה יחזקאל עמהם

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כא-כב) "בא אלי הפליט", הנה למעלה (כ"ד כ"ה) אמר שביום החורבן יבא הפליט להשמעות אזנים ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת, אמר לו, שהוא יודיע לו קודם בנבואה שכבר נחרב הבית, והפליט לא יבא רק להשמעת אזנים, כי השמועה ששמע בנבואה לא שמע באזניו הגשמים רק ראה במראה, והפליט ישמיע בפועל, והנה ה' אמר לו (ג' כ"ו) ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה, ובדברי אותך אפתח את פיך, וכן "היה יד אליו בערב לפני בוא הפליט" עד שהפליט לא בא רק להשמעות אזנים "וה' פתח פיו" שיגיד אל העם לפני בוא הפליט והיה פיו הנאלם תמיד פתוח "עד שבא הפליט", ואחר שבא הפליט נשאר "פיו פתוח", ר"ל כי יחזקאל לא נתיחד לנבא על החורבן שע"ז נתיחד ירמיה להנבא בירושלים, ששם היה עדיין תקנה בתשובה, ואם היה צדקיה שומע לקולו ויוצא אל נבוכדנצר לא היה מחריב את העיר, אבל בגלות בבל לא היה הדבר תלוי, אדרבה בא להם ציווי מירמיה שיולידו שם בנים ובנות כי ישבו בגלות שבעים שנה, והיה פי הנביא נאלם שמה כי האפשריות תלוי בנבואת ירמיה, רק אחר שנחרב הבית אז ניתן רשות ליחזקאל לנבאות כי נשלם שליחות ירמיהו ומאז נפתח פיו לנבאות אל הכלל ולא נאלם עוד, ובשגם כי עד עתה לא האמינו עדיין והיו ביניהם נביאי שקר שנבאו שהמקדש לא יחרב, ואחר ששמעו מן החורבן התחילו להאמין לדברי הנביאים ולהאמין בה', ומאז לא נאלם פי המוכיח בדבר ה':