ביאור:יחזקאל לג

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)

---

על הנביא להוכיח את העם, אך אם העם מתעלם, האחריות עוברת אליו

א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: ב בֶּן אָדָם, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: אֶרֶץ - כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב, וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם מקצות העם, איש יוצא דופן, וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה להיות שומר. ג וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ, וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם. ד וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר - וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה. ה אֵת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר - דָּמוֹ בּוֹ יִהְיֶה, וְהוּא נִזְהָר אם היה נזהר - נַפְשׁוֹ מִלֵּט. ו וְהַצֹּפֶה כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר, וְהָעָם לֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ - הוּא ההרוג בַּעֲוֺנוֹ בגלל חטאיו נִלְקָח, וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ אך עדיין הצופה נושא באחריות. {ס}

ז וְאַתָּה בֶן אָדָם, צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי. ח בְּאָמְרִי לָרָשָׁע: "רָשָׁע, מוֹת תָּמוּת", וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ - הוּא רָשָׁע בַּעֲוֺנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. ט וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה, וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ - הוּא בַּעֲוֺנוֹ יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. {ס}

אין להתייאש בגלל חטאי העבר, ומאידך, על הצדיק להזהר מלאבד את זכויותיו אם יעשה עול

י וְאַתָּה בֶן אָדָם, אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל: כֵּן כך אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר: "כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עוונותינו בעבר עָלֵינוּ, וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים ובגללם אנחנו נרקבים, וְאֵיךְ נִחְיֶה"? יא אֱמֹר אֲלֵיהֶם: חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה. שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. {פ}

יב וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ: צִדְקַת הַצַּדִּיק גם אם מישהו היה צדיק בעבר, צידקתו - לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ, וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע ובאופן דומה, גם אם מישהו היה רשע בעבר, רישעתו - לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ. וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ חזרה על הנאמר בתחילת הפסוק: צדיק לא ינצל בזכות צדקתו בעבר - בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ. יג בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק: "חָיֹה יִחְיֶה", וְהוּא בָטַח עַל צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל - כָּל (צדקתו) צִדְקֹתָיו לֹא תִזָּכַרְנָה, וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, בּוֹ יָמוּת. יד וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע: "מוֹת תָּמוּת", וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. טו חֲבֹל משכון שלקח שלא כדין (כמו בשמות כב כה: "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ") יָשִׁיב רָשָׁע השיב הרשע, גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם, בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל - חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת. טז כָּל (חטאתו) חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ. מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה - חָיוֹ יִחְיֶה. יז וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ: "לֹא יִתָּכֵן אינה הגיונית (שאדם שהתפרסם כצדיק יענש בגלל שחטא לבסוף) דֶּרֶךְ אֲדֹנָי", וְהֵמָּה דַּרְכָּם אבל האמת היא שדרכם של הטוענים זאת לֹא יִתָּכֵן. יח בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל - וּמֵת בָּהֶם. יט וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, עֲלֵיהֶם בזכות מעשיו הטובים הוּא יִחְיֶה. כ וַאֲמַרְתֶּם: "לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי", אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל. {פ}

ירושלים נכבשה, ופליט מגיע לבשר על כך ליחזקאל

כא וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּעֲשִׂרִי בחודש טבת, בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ לגלות יהויכין, בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר: "הֻכְּתָה הָעִיר ירושלים נכבשה (בחודש אב - לקח לפליט מהמלחמה 5 חודשים (או שנה ו-5 חודשים) להגיע מירושלים לבבל)". כב וְיַד יְהוָה התגלות מה' הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט, וַיִּפְתַּח אֶת פִּי, עַד בּוֹא ועד שהגיע הפליט אֵלַי בַּבֹּקֶר, וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד כפי שהובטח ליחזקאל בסוף פרק כד: "בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ, לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם (לספר באוזניך את שארע לירושלים). בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת הַפָּלִיט, וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד (תוכל לדבר את העם, והם יקשיבו לך, כי יווכחו שנבואותיך על חורבן יהודה התגשמו), וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת". {פ}

תוכחה כלפי השורדים ביהודה שבטוחים בצדקתם בזכות העובדה שניצלו מהמלחמה

כג וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: כד בֶּן אָדָם, יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת אנשי יהודה ששרדו ומתגוררים במבנים הרוסים הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ, וַאֲנַחְנוּ רַבִּים - לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה אז בוודאי שאם נשארנו בחיים הרי שה' "הנחיל" לנו את הנכסים של היהודים שמתו במלחמה. {ס}

כה לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה: עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ אתם נוהגים במנהגי ע"ז, וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם, וְדָם של חפים מפשע תִּשְׁפֹּכוּ - וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ?! כו עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם סמכתם על כח ידכם, עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם - וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ?! {ס}

כז כֹּה תֹאמַר אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: חַי אָנִי, אִם לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת אותם אלו שגרים בחורבות - בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וַאֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ, וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת נחבאים במגדלים בהרים וּבַמְּעָרוֹת - בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ. כח וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה עזבון, וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ, וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר. כט וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה, בְּתִתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, עַל כָּל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ. {ס}

תוכחה כלפי הלועגים לדברי נבואת יחזקאל והופכים אותם לשירי עגבים

ל וְאַתָּה בֶן אָדָם, בְּנֵי עַמְּךָ הַנִּדְבָּרִים בְּךָ המדברים עליך אֵצֶל הַקִּירוֹת ליד קירות ביתם וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים, וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד אחד האנשים עם אחד אחר, אִישׁ אֶת אָחִיו, לֵאמֹר: בֹּאוּ נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת יְהוָה. לא וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא עָם כמו שמתאסף קהל, וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי, וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ, וְאוֹתָם אך את הדברים שתלמד אותם לֹא יַעֲשׂוּ. כִּי עֲגָבִים את דבריך הם הופכים לדבר צחוק, שירי חשק ותאוה בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים, אַחֲרֵי בִצְעָם תועלתם האישית (לצחוק מדברי תוכחתך) לִבָּם הֹלֵךְ. לב וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים, יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן. וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ, וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם. לג וּבְבֹאָהּ כאשר תגיע לבבל השמועה על חורבן יהודה, כפי שניבאת, הִנֵּה בָאָה והרי כעת היא הגיעה, וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם. {ס}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת - בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ" (פסוק כז) - לשון נופל על לשון. ב'דעת מקרא' מציינים קישוט סגנוני נוסף בפסוק: התאמת הפועל לשם העצם מבחינת המספר: אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת - בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ (לשון רבים) וַאֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה - לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ (יחיד) וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת - בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ (רבים).