ביאור:יחזקאל לב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
א
וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בִּשְׁנֵי עָשָׂר חֹדֶשׁ בחודש אדר, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ב
בֶּן אָדָם, שָׂא קִינָה עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כְּפִיר גּוֹיִם לאריה בין העמים נִדְמֵיתָ דימית את עצמך, וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים דומה רק לתנין השוכן במקורות מים, וַתָּגַח אתה מגיח מהמים מדי פעם בְּנַהֲרוֹתֶיךָ וַתִּדְלַח ובהליכתך את מלכלך (נמשל: פוגע בעמים הסובבים את מצרים) מַיִם בְּרַגְלֶיךָ, וַתִּרְפֹּס תעלה רפש נַהֲרוֹתָם.
ג
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת רִשְׁתִּי בִּקְהַל באמצעות צבא של עַמִּים רַבִּים, וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי ברשת הדייגים שלי.
ד
וּנְטַשְׁתִּיךָ בָאָרֶץ, עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֲטִילֶךָ, וְהִשְׁכַּנְתִּי אגרום שיהיו עָלֶיךָ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְהִשְׂבַּעְתִּי מִמְּךָ חַיַּת כָּל הָאָרֶץ.
ה
וְנָתַתִּי אֶת בְּשָׂרְךָ עַל הֶהָרִים, וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ בגאוותך.
ו
וְהִשְׁקֵיתִי אֶרֶץ צָפָתְךָ את ארצך, אשר מי היאור מציפים אותה מִדָּמְךָ אֶל הֶהָרִים, וַאֲפִקִים יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ.
ז
וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם השמים יהיו מכוסים, כאשר אכבה (אחסל) אותך, וְהִקְדַּרְתִּי אֶת כֹּכְבֵיהֶם. שֶׁמֶשׁ - בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ, וְיָרֵחַ לֹא יָאִיר אוֹרוֹ.
ח
כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ, וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ. נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
ט
וְהִכְעַסְתִּי אפחיד לֵב עַמִּים רַבִּים, בַּהֲבִיאִי שִׁבְרְךָ את הידיעה על מפלתך בַּגּוֹיִם, עַל אֲרָצוֹת אפילו לארצות רחוקות אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם.
י
וַהֲשִׁמּוֹתִי עָלֶיךָ אגרום שישתוממו על מצבך עַמִּים רַבִּים, וּמַלְכֵיהֶם יִשְׂעֲרוּ עָלֶיךָ שַׂעַר יהיו נסערים, בְּעוֹפְפִי כאשר אניף חַרְבִּי עַל פְּנֵיהֶם, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים לזמן קצר אִישׁ לְנַפְשׁוֹ כל אחד יפחד על עצמו בְּיוֹם מַפַּלְתֶּךָ.
{ס}
יא
כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: חֶרֶב מֶלֶךְ בָּבֶל תְּבוֹאֶךָ תתקיף אותך.
יב
בְּחַרְבוֹת גִּבּוֹרִים אַפִּיל הֲמוֹנֶךָ, עָרִיצֵי גוֹיִם גויים אכזרים כֻּלָּם. וְשָׁדְדוּ אֶת גְּאוֹן תפארת מִצְרַיִם, וְנִשְׁמַד כָּל הֲמוֹנָהּ.
יג
וְהַאֲבַדְתִּי אֶת כָּל בְּהֶמְתָּהּ מֵעַל מַיִם רַבִּים מלשתות ממי הנילוס הרבים ששכנה לידם, וְלֹא תִדְלָחֵם תעכיר את מי היאור רֶגֶל אָדָם עוֹד אף רגל אדם יותר לא תהלך שם, וּפַרְסוֹת בְּהֵמָה לֹא תִדְלָחֵם.
יד
אָז אַשְׁקִיעַ מֵימֵיהֶם את בוץ מי היאור לקרקעיתו, וְנַהֲרוֹתָם כַּשֶּׁמֶן כמו זרם של שמן צלול, ללא הפרעה אוֹלִיךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
טו
בְּתִתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה, וּנְשַׁמָּה תחרב אֶרֶץ מִמְּלֹאָהּ מאוצרותיה, בְּהַכּוֹתִי אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי בָהּ, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה.
טז
קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ נבואה זאת תהפך להיות קינה לאחר שתתגשם, ועליכם לשיר אותה כקינה, בְּנוֹת הַגּוֹיִם תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ, עַל מִצְרַיִם וְעַל כָּל הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
{פ}
יז וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ לחודש שהוזכר לעיל, אדר (כלומר: כעבור שבועיים), הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: יח בֶּן אָדָם, נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ הורד אותם בדבריך, אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם ואת המדינות השכנות, האדירות, אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, אֶת יוֹרְדֵי בוֹר. יט "מִמִּי נָעָמְתָּ? פניה לפרעה: האם אתה יותר טוב מאחרים? רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים עם הבזויים\הרשעים. כ בְּתוֹךְ חַלְלֵי חֶרֶב יִפֹּלוּ, חֶרֶב נִתָּנָה מצרים ניתנה ביד חרב, מָשְׁכוּ לשאול הורידו אוֹתָהּ וְכָל ואת כל הֲמוֹנֶיהָ. כא יְדַבְּרוּ לוֹ עליו אֵלֵי אדירי ה- גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל אֶת עם עֹזְרָיו: "יָרְדוּ, שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים, חַלְלֵי חָרֶב".
כב שָׁם בשאול שוכנת אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ, סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו כל המדינות שהיו סביב לאשור, גם הן כעת בקברים סביבותיה, כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב. כג אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי בקצוות בוֹר, וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ, כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב, אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּית הפחידו בְּאֶרֶץ חַיִּים.
| "שָׁם עֵילָם וְכָל הֲמוֹנָהּ" - עילם |
שָׁם עֵילָם וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ המדינות הסמוכות לה כעת קבורות על ידה, כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב, אֲשֶׁר יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בעבר הם הפחידו בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת עם שאר יוֹרְדֵי בוֹר. כה בְּתוֹךְ חֲלָלִים ביחד עם המתים בשאול נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ לממלכת עילם, בְּכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ, כֻּלָּם עֲרֵלִים, חַלְלֵי חֶרֶב, כִּי נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר, בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן.
כו שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל נמצאות גם הממלכות משך ותובל וְכָל הֲמוֹנָהּ, סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ, כֻּלָּם עֲרֵלִים, מְחֻלְלֵי מחוררי חֶרֶב, כִּי נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. כז וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת עם גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים שנפלו בקרב כנגד עמים בזויים, אֲשֶׁר אותם גיבורים ש- יָרְדוּ שְׁאוֹל בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם תוך כדי קרב וַיִּתְּנוּ אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם בקבר (קברו אותם יחד עם החרב שלהם, מתוך כבוד), וַתְּהִי ולעומתם משך ותובל עֲוֺנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם, כִּי חִתִּית משך ותובל הפילו בעבר את אימתם על - גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים. כח וְאַתָּה פרעה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב, אֶת חַלְלֵי חָרֶב.
כט שָׁמָּה אֱדוֹם, מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ, אֲשֶׁר נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם למרות גבורתם אֶת עם חַלְלֵי חָרֶב. הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ, וְאֶת יֹרְדֵי בוֹר.
ל
שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל צִדֹנִי, אֲשֶׁר יָרְדוּ אֶת חֲלָלִים, בְּחִתִּיתָם מִגְבוּרָתָם בגלל שהפחידו עמים אחרים בגבורתם בּוֹשִׁים, וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר.
לא
אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם יתנחם (צרת רבים) עַל כָּל (המונה) הֲמוֹנוֹ עמו שנהרג, חַלְלֵי חֶרֶב, פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
לב
כִּי נָתַתִּי אֶת (חתיתו) חִתִּיתִי במקום לפחד מעמים חזקים, כולם יפחדו רק מה' בְּאֶרֶץ חַיִּים. וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב, פַּרְעֹה וְכָל הֲמוֹנֹה. נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בִּשְׁנֵי עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (פסוק א) - אך בפרק הבא (פסוק כא) התאריך מוקדם יותר: "וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ, בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר: הֻכְּתָה הָעִיר". בפירוש 'דעת מקרא' מציינים שאכן הנבואה בפרק זה מאוחרת יותר למסופר בפרק הבא, ושואלים: לכאורה יש לתמוה שאין בפרקנו כל תגובה על "הֻכְּתָה הָעִיר" - ועונים שאפשר שנבואות החורבן על מצרים, שהיתה משענת קנה לישראל, היא התגובה, שבעקיפין יש בה גם נחמה: הממלכה שהיתה לה יד בחורבן ירושלים תחרב גם היא.