ביאור:יחזקאל לד

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)

מנהיגי העם נמשלו לרועי צאן רשלנים. ה' יסיר אותם מתפקידם וירעה את צאנו, יביא שלום ושלוה, וימליך מלך מבית דוד

א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: ב בֶּן אָדָם, הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי מלכי יִשְׂרָאֵל, הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, לָרֹעִים: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה - הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם את עצמם, הֲלוֹא הַצֹּאן הרי את הצאן (הם צריכים לדאוג לצאן ולא לעצמם) יִרְעוּ הָרֹעִים. ג אֶת הַחֵלֶב - תֹּאכֵלוּ, וְאֶת הַצֶּמֶר - תִּלְבָּשׁוּ, הַבְּרִיאָה את הבהמה המשובחת ביותר - תִּזְבָּחוּ, הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ ולמרות שאתם נהנים מהצאן, אינכם עושים את תפקידכם, לדאוג לצאן. ד אֶת הַנַּחְלוֹת הצאן החלשות לֹא חִזַּקְתֶּם, וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת הַנִּדַּחַת שהתרחקה מהעדר, אך הרועה יודע היכן היא לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם חיפשתם, וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ. ה וַתְּפוּצֶינָה הצאן התפזרו (בנמשל: יציאה לגלות) מִבְּלִי רֹעֶה, וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וַתְּפוּצֶינָה ולכן התפזרו עוד ועוד. ו יִשְׁגּוּ כך יטעו ויאבדו צֹאנִי בְּכָל הֶהָרִים וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה, וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ.

ז לָכֵן רֹעִים שִׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהוָה: ח חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם לֹא יַעַן תחילת שבועת ה': הרי בגלל שלא הייתם רועים טובים - יקרה לכם המתואר בפסוק י הֱיוֹת צֹאנִי לָבַז לביזה, שוד וַתִּהְיֶינָה צֹאנִי לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה מֵאֵין רֹעֶה מחוסר ברועה צאן אחראי, וְלֹא דָרְשׁוּ רֹעַי אֶת צֹאנִי. וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם את עצמם וְאֶת צֹאנִי לֹא רָעוּ. {ס}

ט לָכֵן הָרֹעִים שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה. י כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי הרי אני פונה בכעס אֶל הָרֹעִים, וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם אדרוש מהרועים דין וחשבון על הצאן שלי, שהם צריכים היו לשמור עליו. וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם את עצמם. וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה. {ס}

יא כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אני בעצמי (במקום הרועים) אחפש אֶת צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים אבדוק את מצבם. יב כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כשהן מובדלות, מפוזרות (מלשון הפרשה, הפרדה) - כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי, וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם אותן מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. יג וְהוֹצֵאתִים מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאֹתִים אֶל אַדְמָתָם, וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים בנחלים וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. יד בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל בהרים הגבוהים שבארץ ישראל יִהְיֶה נְוֵהֶם הנוה שלהם, מקום המרעה. שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב, וּמִרְעֶה שָׁמֵן משובח תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל. טו אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי, וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם אושיב אותו לתת לו לנוח, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. טז אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ, וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ, וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק, וְאֶת הַשְּׁמֵנָה וְאֶת הַחֲזָקָה חיות הצאן החזקות הפוגעות בחלשות (ר' בשני הפסוק הפסוקים הבאים) אַשְׁמִיד. אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט ארעה את הצאן באופן הוגן. יז וְאַתֵּנָה צֹאנִי, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים ובין שה לאַיִל (כבש זכר בוגר) וְלָעַתּוּדִים ובין שה לתייש (עז זכר). יח הַמְעַט מִכֶּם לא מספיק לכם - הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ תהנו ממנו, וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם ואת שאר אזורי המרעה תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם. וּמִשְׁקַע מַיִם מאגר מים שהלכלוך שקע לקרקעיתו תִּשְׁתּוּ, וְאֵת הַנּוֹתָרִים המים הנותרים בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן תדרכו ותעלו רפש מהקרקעית שיתערבב במים. יט וְצֹאנִי שאר הצאן שלי, החלשים מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה יאלצו לאכול מהעשב שדרכתם עליו וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה יאלצו לשתות. {ס}

פסוקים כג-כה בניקוד בבלי (קטע מגניזת קהיר)

כ לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אֲלֵיהֶם: הִנְנִי אָנִי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה בִרְיָה בריאה, חזקה וּבֵין שֶׂה רָזָה. כא יַעַן בְּצַד וּבְכָתֵף בגלל שאתן (הצאן האלימות) דוחפות בצדי הגוף ובכתפיים תֶּהְדֹּפוּ, וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ כָּל הַנַּחְלוֹת החלשות, עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה אֶל הַחוּצָה מחוץ לעדר. כב וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי וְלֹא תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה לָשֶׂה. כג וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן, אֵת עַבְדִּי דָוִיד - הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה. כד וַאֲנִי יְהוָה אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם. אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי. כה וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם עם המדינות השכנות, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר במקום מרעה (כמו בשמות ג א: "וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר") לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים אפילו ביער, מבלי לפחד מחיות רעות. כו וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי הר המוריה, בית המקדש בְּרָכָה, וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ, גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ. כז וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת פִּרְיוֹ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהָיוּ עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה בְּשִׁבְרִי אֶת מֹטוֹת עֻלָּם העול שעל צווארם, וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם המשעבדים אותם. כח וְלֹא יִהְיוּ עוֹד בַּז לביזה לַגּוֹיִם, וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד. כט וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע נטיעה בארץ, הם יעמיקו שורשים ויאחזו בקרקע לְשֵׁם ויתפרסמו בכך. וְלֹא יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי המגיעים לסופם, מתים מ- רָעָב בָּאָרֶץ, וְלֹא יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם בושה הבאה אליהם מצד הגויים המביטים בסיבלם. ל וְיָדְעוּ הגויים כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם, וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. לא וְאַתֵּן אתם, ישראל צֹאנִי, צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם במשל קראתי לכם "צאן" אבל במציאות אתם בני אדם (ויש לכם אחריות למעשיכם), אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. {פ}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

התוכן בפרק זה דומה לפסוקים ראשונים בירמיהו כג
"כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ" (פסוק יב) - הביטוי משובץ בפיוט ונתנה תוקף. המשמעות מעט שונה, אך ניתן לפרש את הפסוק (ע"פ מצודת דוד) שמדובר בצאן שהתפזר והרועה אוסף אותם ואז מעביר אותן אחת אחת וסופר כדי לוודא שאף אחת לא חסרה.
"וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן, אֵת עַבְדִּי דָוִיד" (כג) - בהקשר זה יש לציין שדוד המלך היה רועה צאן בצעירותו.
"וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם" (כד) - יתכן שיש כאן הסתייגות ממוסד המלוכה. אם אותם הרועים שהוזכרו בתחילת הפרק הם מלכי ישראל ויהודה שברובם חטאו ודירדרו את הממלכות עד כדי גלות, הרי שבעתיד ימלוך ה' על עמו, וצאצא מבית דוד ישמש בתפקיד של נשיא בלבד.