ביאור:יחזקאל לו
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
א
וְאַתָּה בֶן אָדָם, הִנָּבֵא אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ: הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה.
ב
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם: "הֶאָח! וּבָמוֹת עוֹלָם הרי ישראל, הרים שקיימים מאז ומעולם לְמוֹרָשָׁה לנחלה הָיְתָה לָּנוּ".
ג
לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ להרי ישראל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: יַעַן בְּיַעַן בגלל ש- שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם נשמו אויר ושאפו, השתדלו (הגויים מסביבכם) מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לגרום לכך שתהיו ירושה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם לכל שאר העמים (מלבד ישראל), ואפשר לפרש: את הנשאר מהגויים, לאחר שנבוכדנצר פגע גם בהם, וַתֵּעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן מצבכם הרע הפך לשיחת היום וְדִבַּת עָם.
ד
לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר אֲדֹנָי יְהוִה - כֹּה אָמַר את הדברים בפיסקה הבא אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת, לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית בעיני כל שאר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב.
{ס}
ה
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: אִם לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי בקנאתי הבוערת כאש דִבַּרְתִּי עַל שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל אֱדוֹם כֻּלָּא ובפרט על אדום כולה, אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת אַרְצִי לָהֶם לעצמם לְמוֹרָשָׁה, בְּשִׂמְחַת כָּל לֵבָב לבבם, בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ וגם מתוך תחושת מיאוס כלפי ישראל לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז הם מגרשים את ישראל כדי שיוכלו לבזוז את הארץ.
ו
לָכֵן הִנָּבֵא עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי, יַעַן כְּלִמַּת בגלל שאת בושה ה- גּוֹיִם נְשָׂאתֶם.
ז
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי, אִם לֹא נשבעתי ש- הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב - הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ הם אלו שבסופו של דבר יכלמו (בניגוד ל"כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם" בפסוק הקודם).
ח
וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ תצמיחו, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ תצמיחו (כמו לעיל, יז, כג: "בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי") לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא.
ט
כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם אעזור לכם, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם.
י
וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה.
יא
וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה, וְרָבוּ וּפָרוּ, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם כפי שהיה בימי קדם, לפני גלותכם, וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם עוד יותר טוב ממה שהיה בימיכם הראשונים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה.
יב
וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם, אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וִירֵשׁוּךָ יתיישבו בך (הפניה כאן לכל הר והר בלשון יחיד), וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה, וְלֹא תוֹסִף הארץ עוֹד לְשַׁכְּלָם לאבד אותם.
{ס}
יג
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: יַעַן אֹמְרִים לָכֶם לעם ישראל, לגבי אדמתם: "אֹכֶלֶת אָדָם (אתי) אָתְּ, וּמְשַׁכֶּלֶת (גויך) גּוֹיַיִךְ את העם היושב בך הָיִית" -
יד
לָכֵן, אָדָם לֹא תֹאכְלִי עוֹד, (וגויך) וְגוֹיַיִךְ לֹא (תכשלי) תְשַׁכְּלִי עוֹד. נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
טו
וְלֹא אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם, וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי עוֹד, (וגויך) וְגוֹיַיִךְ לֹא תַכְשִׁלִי עוֹד. נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
{ס}
טז
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
יז
בֶּן אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים כשהיו יושבים עַל אַדְמָתָם, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם - כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה אישה שמורחקת מבעלה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי.
יח
וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ, וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ.
יט
וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ יתפזרו בָּאֲרָצוֹת, כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים.
כ
וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם הוגלו לשם, וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם חילול ה' נעשה בכך שהגויים לועגים לעם ה' שהוגלה מארצו (וגם אולי בחטאיהם של ישראל בגולה): "עַם יְהוָה אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ".
כא
וָאֶחְמֹל אני חס עַל שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה.
{ס}
כב
לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם.
כג
וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם בעזרתכם (בכך שאחזיר אתכם לארץ) לְעֵינֵיהֶם.
כד
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם.
כה
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם; מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.
כו
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
כז
וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר אגרום לכך ש- בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.
כח
וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.
כט
וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם, וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב.
ל
וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד תשאו יותר את חֶרְפַּת רָעָב בושה בגלל רעב בו אתם נאלצים לבקש עזרה בַּגּוֹיִם.
לא
וּזְכַרְתֶּם את מעשיכם הרעים בעבר, כדי שלא תחזרו עליהם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים, וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם תתבזו עַל עֲוֺנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.
לב
לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, יִוָּדַע לָכֶם. בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ ובכלל זה (שריחמתי עליכם, ולא בגלל ששיפרתם את דרכם) אתם צריכים להתבייש מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל.
{ס}
לג
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֺנוֹתֵיכֶם, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים איישב את הערים הריקות וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת.
לד
וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר.
לה
וְאָמְרוּ הגויים (את ההיפך ממה שאמרו בפסוק יג): "הָאָרֶץ הַלֵּזוּ ההיא (כמו "הַלָּזֶה" בלשון זכר שפירושו: "ההוא", כגון למשל בפסוק: "וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ"), הַנְּשַׁמָּה - הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן, וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת - בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ נעשו מיושבות כמו ערים מבוצרות".
לו
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה את השממה, אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.
{ס}
לז
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם, אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן-אָדָם בני אדם המתרבים כמו צאן.
לח
כְּצֹאן קָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלַ͏ִם בְּמוֹעֲדֶיהָ בחגים, בהם ישראל עולים לרגל, עם צאן לקורבנות - כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם. וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים." (כו-כח) - פסוקים דומים בפרק יא (כ-כא):
"וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר. לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם, וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים".
מכאן כנראה נלקחה השורה המפורסמת בשיר "הכותל" שכתב יוסי גמזו: "יֵשׁ אֲנָשִׁים עִם לֵב שֶׁל אֶבֶן, יֵשׁ אֲבָנִים עִם לֵב-אָדָם."