ביאור:יחזקאל כ
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
א
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לגלות בַּחֲמִשִׁי בחודש החמישי, אב בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל כמו לעיל, בפרק ח ובפרק יד לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה, וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי.
{ס}
ב
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ג
בֶּן אָדָם, דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הֲלִדְרֹשׁ האם בכנות אתם באים לבקש את דבר ה' אֹתִי אַתֶּם בָּאִים? חַי אָנִי אני נשבע אִם אִדָּרֵשׁ שלא איענה לָכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
ד
הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם?! הֲתִשְׁפּוֹט, בֶּן אָדָם?! אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם.
| "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת" (פסוק ו) - צבי ארץ ישראלי בפסיפס הציפורים בקיסריה |
ה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: בְּיוֹם בָּחֳרִי בו בחרתי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי נשבעתי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב, וָאִוָּדַע התגליתי לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר: 'אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם'. ו בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם חיפשתי בשבילם, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי חמדה, ארץ רצויה הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת בעיני כל העולם. ז וָאֹמַר אֲלֵהֶם: אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו את האלילים שעייני האיש נשואות אליהם (לא מוזכר בספר שמות שישראל עבדו ע"ז במצרים, אבל יש לכך רמז ביהושע כד יד: "וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם") הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ח וַיַּמְרוּ בִי, וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי. אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ. וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. ט וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל כדי שלא יתחלל (כמו בביטוי חילול השם) לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם אל ישראל (והבטחתי -) לְעֵינֵיהֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם - המצרים לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
י וָאוֹצִיאֵם למרות שלא היו ראויים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר. יא וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם בזכותם. יב וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם, לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם. יג וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר: בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ, וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, אֲשֶׁר החוקים והמשפטים אשר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ לגבי המן: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט" - שמות טז כז מְאֹד. וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, לְכַלּוֹתָם. יד וָאֶעֱשֶׂה אך שוב חסתי עליהם לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל אתחלל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם.
טו וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי הרמתי את ידי בשבועה לָהֶם בַּמִּדְבָּר, לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. טז יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקּוֹתַי לֹא הָלְכוּ בָהֶם, וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ. יז וַתָּחָס עֵינִי אך שוב חסתי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם, וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה השמדה בַּמִּדְבָּר.
יח וָאֹמַר אֶל בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר: בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ, וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ. יט אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ, וְאֶת מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם. כ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, וְהָיוּ לְאוֹת השבתות שיקודשו יהיו לאות (כמו "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" - שמות לא יג) בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כא וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים, בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר. כב וַהֲשִׁבֹתִי אֶת יָדִי החזרתי את ידי מלהכות אותם, נמנעתי, וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם.
כג
גַּם אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי נשבעתי לָהֶם בַּמִּדְבָּר, לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת לפזר אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת.
כד
יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא עָשׂוּ, וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ, וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם.
כה
וְגַם ולכן אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים חוקים שלא מתאימים למי שמתנהגים כך, וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם.
כו
וָאֲטַמֵּא אוֹתָם הנחתי להם לטעות בְּמַתְּנוֹתָם במתנות שהם נותנים לע"ז, בְּהַעֲבִיר בכך שהעבירו למולך כָּל פֶּטֶר רָחַם, לְמַעַן אֲשִׁמֵּם, לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי יְהוָה.
{ס}
כז לָכֵן דַּבֵּר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בֶּן אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: עוֹד גם (בנוסף על מה שאתם עושים, עשו גם אבותיכם) זֹאת גִּדְּפוּ אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל. כח וָאֲבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם, וַיִּרְאוּ כָל גִּבְעָה רָמָה וְכָל עֵץ עָבֹת, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם אֶת זִבְחֵיהֶם, וַיִּתְּנוּ שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם את קורבנם המכעיס את ה', וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם, וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת נִסְכֵּיהֶם. כט וָאֹמַר אֲלֵהֶם: מָה הַבָּמָה מה התועלת בבמה אֲשֶׁר אַתֶּם הַבָּאִים שָׁם?! וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ "בָּמָה בא-מה - במה זכתה שתבואו אליה (או: בה-מה - מה יש בה)" עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ל לָכֵן אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים? וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים? לא וּבִשְׂאֵת כאשר תרימו מַתְּנֹתֵיכֶם, בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ, אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל גִּלּוּלֵיכֶם, עַד הַיּוֹם וממשיכים לעשות זאת עד עכשיו, וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל?! חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם.
לב
וְהָעֹלָה והמחשבה העולה עַל רוּחֲכֶם - הָיוֹ לֹא תִהְיֶה: אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים "נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת, לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן".
לג
חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה כעס "מתפרץ" (כמו ב-"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם") אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם.
לד
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה.
לה
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים איזור של ארצות רבות, בו תאלצו לנדוד ממקום למקום (כמו מקום מרעה שהצאן נודד לאחר שכילה את כל מה שיש לאכול בו), וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים.
לו
כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם בארץ מצרים (השימוש במילה "במדבר" בהשראת השימוש בה בפסוק הקודם) - כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
לז
וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט כמו שסופרים צאן - מעבירים אותם אחד אחד וסופרים בעזרת מטה הרועה ("וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט, הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'" - ויקרא כז לב. ובמשנה: "כּוֹנְסָן לַדִּיר, וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאַחַת; וּמוֹנֶה בַּשֵּׁבֶט: אֶחָד, שְׁנַיִם,... וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי, סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר" - משנה בכורות ט ז) ואולי יש כאן רמז לנאמר בפסוק הבא: עשירית מישראל, הפושעים, לא יזכו לעלות לארץ, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית בברית שמסרתי לכם.
לח
וּבָרוֹתִי אברור מִכֶּם הַמֹּרְדִים את המורדים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם, וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה.
לט
וְאַתֶּם, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר, אִם אֵינְכֶם ולאחר מכן, לאחר שאעניש אתכם על כך, נראה אם אינכם שֹׁמְעִים אֵלָי, וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם.
מ
כִּי בְהַר קָדְשִׁי, בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, בָּאָרֶץ - שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ בניגוד לגולה, בארץ ישראל יחוייב העם במצוות התלויות בארץ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם מתנותיכם מהראשית: ביכורים, בכורות בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם מה שאתם מקדישים, קדשי המזבח, קורבנות.
מא
בְּרֵיחַ נִיחֹחַ בקורבנות בבית המקדש (בניגוד ל"רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם" שנאמר לעיל לגבי עבודה זרה) אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם בפרסום על כך שהחזרתי את ישראל לארצם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם.
מב
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה, בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם.
מג
וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם מעשיכם בעבר וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם, וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם תתבזו בעצמכם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.
מד
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה, בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- הפסוק "וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם " חוזר בשינויים קלים, מספר פעמים, כמעין פזמון חוזר. הדגשנו את המילים "לְמַעַן שְׁמִי" כדי להבליט זאת.
- גם הביטוי "חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם" חוזר בפסוק ג ובפסוק לא.
- מספר פסוקים בפרק דומים מאוד לפסוקים בתורה - אולי כדי להשפיע על השומעים ולהגביר את אמינות הדברים באוזניהם:
- "וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (פסוק יא) - בדומה לויקרא יח ה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה' ".
- "וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם, לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם" (פסוק יב) - בדומה לשמות לא יג: "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" .
- "מָה הַבָּמָה ... וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ בָּמָה", "בָּאָרֶץ - שָׁם אֶרְצֵם", "הַבְּרִית. וּבָרוֹתִי" - לשון נופל על לשון
- הנבואה על קיבוץ הגלויות סיקרנה מפרשים והוגים רבים. נצוטט חלקי פסוקים, מפסוק לב ואילך:
- וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם - הָיוֹ לֹא תִהְיֶה: אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים "נִהְיֶה כַגּוֹיִם..."
- בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם.
- וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת.
- וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים..
- וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית.
- וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים...
- וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.
פירשנו לעיל את הביטוי "מדבר העמים" כאיזור מרעה בו הצאן רועה ונודד (למעשה, נאלץ לנדוד, כאשר נגמר העשב) ממקום למקום. ראה בהרחבה באתר של מכון הרצוג לגבי השימוש במילה 'מדבר' כמקום שמדבירים — כלומר, רועים ומנהיגים — את הצאן. פירוש זה גם מתכתב עם האלגוריה של צאן בפסוק הסמוך ("וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט").
המפרשים הסבירו את הביטוי "מדבר העמים" בדרכים שונות. נצוטט מעט מדברי האברבנאל על פסוק לד הרומזים לפירוש בו בחרנו: "ולפי שהם יתערבו בגוים... נאמר כאן בענין קבוץ גליות 'ביד חזקה' כנגד היהודים הגמורים... 'ובחמה שפוכה' כנגד אותם שעברו על דת. ומזה התבאר שישראל אע"פ שחטא - ישראל הוא. ...ואמנם איך תהיה ההוצאה והקבוץ הזה? ... יעורר לבבות הגוים לרדוף אחריהם על זה ולהעליל עליהם ... וישרפו אותם לאלפים ולמאות באכזריות ... כמו שראינו בעינינו בדור הזה במלכיות ספרד. ומפני זה יתעוררו לבות האנוסים, הם ובניהם, נשיהם וטפם, לנוס ... למרחקי ארץ ... קודם זה יביאם השם אל מִדְבַּר הָעַמִּים וישפוט אותם פנים אל פנים, כאשר נשפט את אבותיהם במדבר ארץ מצרים. ...האמנם אינם הולכים בדרך ישר אל אדמת הקדש כי אם מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, כי אותם הבורחים מאימות המות והמגורשים מרשעת המלכים ילכו בטלטול גדול מפה אל פה... ואותו הטלטול החזק והעצום קרא כאן בלי ספק 'מִדְבַּר הָעַמִּים' כי הוא היה להם כמדבר אשר בו נחש שרף ועקרב. ולפי שהאנוסים בהתערבם בגוים היו כל בניהם וזרעם ערלים מפני שנולדו בגיותם הוצרך לומר כנגדם והבאתי אתכם במסורת הברית."
ר' שיטות נוספות לפירוש באתר ויקישיבה, כולל דיון בהערת שוליים אם ניתן לפרש נבואה זאת על תקופת השואה והקמת המדינה לאחריה.