" - לשון שבועה מרים אני ידי לאל עליון וכן בי נשבעתי (להלן כב טז) נשבע אני לשון רש"י וכן מצאתי בספרי (ואתחנן לג) מצינו בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן שלא לעשות באברהם הוא אומר הרימותי ידי אל ה' והנה הוא כלשון וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (
) ואונקלוס אמר ארימית ידי בצלו קדם ה' יאמר התפללתי אל ה' וכפי פרושות השמים אם אקח מכל אשר לך כלומר כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם אקח והנכון בעיני כי אמר הרימותי ידי אל ה' להיות הקדש וחרם לפניו אם אקח מכל אשר לך כי ההקדשות יקראו כן "תרומת יד" כלשון כל מרים תרומת כסף ונחשת (
) וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה' (שם כב) ואמר כן בעבור שנתן ממנו מעשר כי כל אשר יקח מכל אשר לו יהיה תרומה לה' לא יהנה ממנו דבר ובבראשית רבה (מג ט) עשאן תרומה כמה דאת אמר (
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כב - כג) "
ויאמר אברם". כבר בארתי זאת באה"ש
[= ארצות השלום. ויקיעורך] דרוש א', כי השלם כשיגיע לידו מעשה גדולה ופעולה טובה ראוי להתהלל, תהיה הפעולה הזאת בעצמה יקרה בעיניו מכל הון יקר ולא יצוייר כלל שיעשה המעשה ההוא בעבור שכר או ריוח, כי הפעולה בעצמה גדולה מכל שכר וריוח, ואחר שכל מגמת פני אברהם ומסעיו היה כדי לקרוא בשם ה' ולפרסם אמונתו והשגחתו לכל באי עולם. וע"י נצוח המלכים הכירו כל באי עולם שה' אל עליון ושהוא משגיח על יראיו ומפליא עמהם פלאות, א"כ זה השכר היותר גדול בעיניו, ולא יצוייר שיקבל עם זה עוד שכר אחר, וז"ש הלא "
הרמותי ידי" זאת הנוצחת "
אל ה' אל עליון", שעי"ז נודע שהוא אל עליון ושהוא קונה שמים וארץ וזה השכר היותר גדול אצלי, וא"כ "
אם מחוט ועד שרוך נעל, וכל מה שאקח ידמה שאקח מאשר לך", כי כבר קבלתי שכרי די והותר. אולם לפי דרכנו עתה, הנה אברהם ראה ויוכח כי לא ידיו עשו את החיל הזה, ולא בכח ידו ובגבורתו נצח ארבעה מלכים אדירים כאלה, רק ה' הוא היה הלוחם והמנצח ואיך יקח מן השלל מאומה, שהגם שמן הדין השלל מגיע להמנצח את המלחמה, אבל הוא לא נצח ולא עשה מאומה, רק ה' לחם ונצח, וז"ש "
הרימותי ידי". ר"ל ידי זאת הלוחמת והנוצחת הרימותי אל ה' שהוא נצח ולחם בידי, וידי לא היתה רק כחרב ביד ה' שהוא אל עליון וקונה שמים, וא"כ אחר שאני לא לחמתי ולא עשיתי מאומה, "
אם [אקח] מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח", ר"ל כל מה שאקח הלא אקח "
מכל אשר לך" כי אין השלל שלי, "
ולא תאמר אני העשרתי את אברם", פעל תאמר הוא נסתר לנקבה, ומוסב על היד שאמר הרימותי ידי [כי יד בא בלשון נקבה תמיד], אמר אם אקח מהשלל דבר כאלו ידי נצחה ועשתה חיל, אז תאמר ידי אלי לאמר אני העשרתי את אברם כמ"ש ואמרת בלבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, ואיך תאמר ידי שהיא העשירה אותי אם ה' פעל כל זאת ולא ידי יד כהה:
אלשיך
• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל יי אל עליון קנה שמים וארץ. אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם" (כב - כד):
הנה וי"ו של ואם אקח יתירה, ואם הוא שגם לא יקח מאשר לו בביתו, אין צריך לאומרו, כי אם הרכוש שלקח בחרבו ובקשתו לא יקח קל וחומר מהון ביתו. אך לזה נשית לב אל אומרו תן לי הנפש ולא אמר תן לי האנשים. אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מג) שגייר אברם את הבנים ושהם גזרו ערלות אבותיהם, ובזה יאמר "
תן לי הנפש" אשר עשית וגיירת מעמי, כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן, וזהו "
תן לי" כאילו שלו היו כבר כי קנאם כאילו ילדם, "
והרכוש קח לך" כי לא קניתם כנפש בעצם. ועל שתיהן השיב, על הנפש "
הרימותי ידי" כו'
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
ויאמר אברם אל מלך וגו'. טעם הרמת ידו היא כדי שיתאמת אצל מלך סדום שאין דעתו עוד לחזור בו בדבר הזה לא כולו ולא מקצתו, ואומרו אם מחוט וגו' ואם אקח, שלא היל"ל אלא אם אקח מחוט וגו', נתכוון לומר על זה הדרך הרימותי וגו' אם מחוט וגו' פי' הרי הוא עלי כתרומה אם לקחתי מחוט ועד וגו' מהרכוש האמור בענין, ועוד הוסיף שלא יקח לעתיד מכל וכו' והוא אומרו ואם אקח וגו':
עוד יכוין לומר על זה הדרך הרימותי ידי פירוש נתתי תרומה שאני חייב מהכל אם מחוט ועד וגו' מה שאני חייב כפי הדין, ושלא תאמר שאני להוט אחר הממון ותובע מה שאינו שלי ואם אקח מכל וגו', אבל לא מפני הותרנות אהיה גוזל לגבוה מה שאני חייב לתת לו שהוא תרומת מעשר:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
הרימותי ידי אל ה'. זה שאמר הכתוב: "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות. אברהם הפריש תרומה גדולה, הרימותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה כמה דאת אמר: "והרמותם ממנו תרומת ה'". יצחק הפריש מעשר שני, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא וגו' מאה שערים", והלא אין הברכה שורה לא על המדוד ולא על השקול ולא על המנוי; למה מדדן? בשביל לעשרן, הדא הוא דכתיב "ויברכהו ה'". יעקב הפריש מעשר ראשון, הדא הוא דכתיב: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".
כותי אחד שאל את ר' מאיר, אמר ליה: לית אתון אמרין דיעקב אבוכון קושטא? אמר ליה: אין, דכתיב: "תתן אמת ליעקב". אמר ליה וכו', הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים. לא היה לו להפריש עוד לשנים? אמר ליה: את אמרת דאינון תריסר, ואנא אמר דאינון ארבסר, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. אמר ליה: יהא טבות, לית את מסייע לי? אוספת קמח! אמר ליה: לית את מודה לי שהן ארבע אמהות? אמר ליה צא מהן ארבע בכורות של ארבע אמהות, שאין הבכור מתעשר; למה? הוא קדש ואין קדש מוציא קדש. א"ל: טבוי לאומתך דאת בגווה:
רבי יהודה אומר:
הרמותי ידי, עשאן תרומה, כמה דאת אמר: "והרמותם ממנו תרומת ה'". רבי נחמיה אומר, עשאן שבועה, כמה דאת אמר: "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם". ורבנן אמרי, עשאן שירה, כמה דאת אמר: "אלהי אבי וארוממנהו":
