אלשיך על בראשית יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אלשיך · על בראשית · יד · >>

"ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים. עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער. כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח. שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו. ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים. ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר. וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר. ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים. את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה. ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו. ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו. ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם. ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם. וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן". (א - יד):

ראוי לשית לב כי באומרו עשו מלחמה וכו' נראה שמתחלה התעוררו ארבעה מלכים אלה אל החמשה, ואחר כך הוא נהפך באומרו ויצא מלך סדום וכו' ויערכו אתם מלחמה. ועוד למה הפסיק בנתיים בענין כדרלעומר ואשר הכו את רפאים כו' והעמלקי כו', ומהראוי היה שאחר אומרו עשו מלחמה כו' יספר כל הנעשה בה שהוא ועמק השדים בארות וכו', ולא יאמר כל מה שמענין כדרלעומר והלאה עד ועמק השדים, כי אין צורך בו לענין אברם. ועוד שביאת כדרלעומר והמלכים אשר אתו נראה שהיה על מרד החמשה מלכים הנזכרים שמרדו בו, ואם כן במקום אומרו ויכו את רפאים כו', היה לו לומר ויכו את מלך סדום כו'. ועוד אומרו וישובו ויבואו אל עין משפט, כי לא נאמר עד כה שבאו שם שיאמר עתה ששבו שמה: והנה לבא אל הענין נעיר הערה וגדולה היא אלי, הלא היא מה עלה על לב אברם להתאפק לרדוף אחרי ארבעה מלכים גדולי עולם אשר הניסו והכו חמשה מלכים, ומה גם עתה לאומרים (בראשית רבה מג ב) כי את אליעזר לבדו לקח עמו, שעולה מספר שמו שמונה עשר ושלש מאות, ואיך ערב אל לבו לרדוף אחר מלכים גדולים הוא ונערו, והלא אין לאדם לשים עצמו בסכנה, כמו שאמרו ז"ל (שבת לב א) שמא אין עושים לו נס ואם עושים מנכים לו מזכיותיו, ואין לך מסתכן גדול מזה. והאיש הירא ורך הלבב, מהמצרים הרואים את אשתו, וצוה לה לאמר אחותי היא פן יהרגוהו על דבר אשתו, איך יתגבר עתה לרדוף אחרי ארבעה מלכים העצומים האלה. ועוד נשית לב אל מאמרם ז"ל באמרם (בראשית רבה מב ה) אמרפל מלך שנער זה בבל שנאמר כו', אריוך מלך אלסר זה מדי, כדרלעומר מלך עילם זה יון, ותדעל מלך גוים זה אדום ע"כ. והנה דרך כלל הלא כמו זר נחשב עניינם פה, ומה גם אומרו זה אדום שעדיין אדום לא היה ולא נברא. ועוד נשים לב אל אומרם (ילקוט רמז סח) ויבא הפליט זה מיכאל כו', למה נתייחד הוא אל שליחות זה. ולמה נקרא פליט, כי גם שאמרו שפלטו אל מן המלאכים שהפיל הוא יתברך לארץ, למה נרמז ענין זה פה:

אמנם הנה כתבנו למעלה, כי רצה הקב"ה טרם בא גלות מצרים וארבע מלכיות להקל עול גלות מצרים מעל עמו, ולבשרם מעתה יצאו ברכוש גדול ממצרים, ושלא יאבדו שם ולא בארבע מלכיות, כי אם דוגמת כולם יראו מעתה, ויבטחו על העתיד. והוא במה שכתבנו למעלה, כי כנגד כל מה שאירע לישראל במצרים, אירע שם לאברהם ושרה, וה' הצילם ויצאו ברכוש גדול, ויקל עול הגלות ההוא על ידם כמפורש למעלה. וכן על הארבע גליות העתידות, שירך לב שומעם איך יתקיימו ישראל בתוכם ולא יאבדו כמו שכתבנו בסמוך, על כן מעתה הביא דוגמתם ויפילם תחת יד אברהם יחד כלם, לרמוז מעתה כי ככה יפלו יחד לעתיד תחת זרעו כד"א (דניאל ב מד) יקים אלה שמיא מלכו די לעלמיא לא תתחבל וכו' והדקת כו', שהם הארבע מלכיות, שהצלם במיני תכונתו היה משל אליהם. וזה כיוונו ז"ל באומרם אמרפל מלך שנער זה בבל כו' שהם ארבע מלכיות, ששרי הארבעה העתידים הן הם שרים של אלו. כי על כן אמר ותדעל מלך גוים זה אדום כו', כי הלא יקשה כי עדיין לא הולידו יצחק, ואיך היה תדעל מלך על אומתו, אך הוא שהיה מלכותו תחת שרו. והוא נלמד מגזרה שוה מאומרו שני גוים בבטנך. ועל כן להעיר את אברהם ולהחזיקו, גזר יבא מיכאל כי הוא אשר יעמוד לישראל בימים ההם, כד"א (דניאל י כא) ואין אחר מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם, והוא "הפליט" מהמלאכים המנגדים על בריאת העולם אשר אברהם מקיימו, וזהו אומרו "הפליט", לומר שממנו יראה כי כאשר פלט ה' את מיכאל מהמנגדים ההם, כן יציל את אברם מהמלכים. והוא כי מיכאל הוא מבחינת חסד לאברהם כי הוא מלאך החסד העוזר את גומלי חסד כאברהם:

וזה אחשוב היא כוונת הנביא (ישעיה מא) באומרו מי העיר ממזרח [צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גוים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו]. ירדפם [יעבור שלום ארח ברגליו לא יבא]. מי פעל [ועשה קורא הדורות מראש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא]. והוא שמקשה קושייתנו ואומר "מי העיר ממזרח", לומר מי העיר את אשר ממזרח - הוא אברם - שיערב אל לבו לרדוף ארבעה מלכים גדולים, הלא הוא כי הנה "צדק יקראהו לרגלו", והוא כי שתי מדות טובות היו לאברם, אחת מדת צדקה שהיה מפזר ונותן, שנית מדת חסד. שזולת מציאות הצדקה היה עושה בגופו, מהלך ברגליו ממקום למקום שהוא חסד, עם הצדקה שהיא העיקר, כמו שאמרו ז"ל (סוכה מט ב) קצרו לפי חסד (הושע י יב), לפי חסד שבצדקה. ושתי מדות אלו, הן של כתות המליצים ליברא העולם, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ח ה) חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים, אמת אומר אל יברא שכולו מלא שקרים, צדק אומר יברא שכולו מלא צדקות, שלום אומר אל יברא שכולו מלא קטטות. והענין כי רצה הקב"ה לגלות, כי מה שעשה אברם במלכים ההם היה על העתיד לבשר את ישראל שככה יתן את המלכיות בידם. והנה ידוע כי צדק הוא הנותן כח לעשות חיל לישראל בימים ההם, כמד"א (ישעיה נד יד) בצדקה תכונני וכו', והיה צדק אזור מתניו (ישעיה יא ה). אמר הנה "צדק" העתיד להגביר את ישראל, הוא "יקראהו" אל המתייחס "לרגלו". והוא, כי ארבע רגלי המרכבה הן מיכאל גבריאל רפאל נוריאל, והנה מיכאל הוא רגל ראשון שמבחינת החסד לאברהם, וגבריאל רגל המתייחס ליצחק, והשלישי והרביעי ליעקב ודוד. ונבא אל הענין אמר כי "צדק" שעשה אברהם, "יקראהו" למי שהוא "רגלו" של אברהם, הוא מיכאל רגל החסד שבמרכבה, המתייחסת לאברהם בגמילות חסדו, שיבא לעורר את אברהם ולהחזיקו לרדוף אחרי המלכים ההם:

והצדק ההוא הוא גם אשר "יתן לפניו גוים ומלכים ירד", מעין אשר יעשה למלך המשיח שאליו גוים ידרשו, וירד מים עד ים על ידי צדק אזור מתניו. ולמה הוצרך מלאך, כדי שהוא "יתן כעפר חרבו", שיזרוק אברם קומץ עפר על איש אחד וכל אנשים שעמו מתאבקים, כי בהכות אברם את איש היו רבים מוכים. וכן "כקש נדף" מהרוח שמגיע הקש אל כל קבוץ אנשים הנמצאים, כן חץ "קשתו" היה מגיע אל קבוץ רב, וזה אין כח באיש לעשותו. אך לא תייחס חץ "קשתו" אל אברם, כי אם "כקש נדף" מהרוח אשר עשה ה', כך היה "קשתו נדף" מרוח אלהים שמצד החסד הוא מיכאל, כמד"א (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות. ושיעור הכתוב כי "צדק" של אברהם "יקראהו לרגלו" הוא למיכאל כמדובר, ולמה קראו כדי שיתן מיכאל "כעפר חרבו, כקש נדף" ממנו "קשתו":

ואם יאמר איש מה יועיל צדק על עשות אברם צדקות, אם ינגדהו שלום על ידי עשותו קטטות עם ארבע מלכים, ומה גם לרבותינו ז"ל (בראשית רבה מד ה) האומרים שהיה אברם אומר אוי לי שמא בתוכם היו צדיקים, עד שאמר לו הקב"ה אל תירא אברם כי כלן היו קוצים. וזה יאמר פה כי אולי עובר מדת שלום שמא היו בהם טובים, ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ח ה) כי כשבא הקב"ה לברא אדם צדק אומר יברא, שלום אומר אל יברא באומרו שהאדם מלא קטטות. לזה אומר "ירדפם" וכו', לומר, אם כאשר ירדפם היה לכוונת קטטות שהוא "עבור שלום, אורח ברגליו לא יבא", שלא היה חוזר מפני קטרוג השלום. אך אדרבה היתה כונתו לעשות שלום בעולם בהעביר גלולים מן הארץ, ומי פעל ועשה כל הנצחון הזה שלא בדרך טבע שיפיל אברם ארבע מלכים, מי שהוא "קורא הדורות מראש" מבריאת העולם להבטיחו על העתיד:

וענין קורא הדורות כו' הוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה (ח ו) בנשמות של צדיקים נמלך, שהוא כמפורש אצלנו שם, כי למה שהבחירה חפשית יחוייב יחרב העולם על דורות המכעיסים ובאין, על כן נמלך בנשמות הצדיקים אשר מאז ייחד הנאותים לכל דור ודור לקיימן עד סופן, ועל ידי כן בראו כי לא יתבטל. וזהו "קורא הדורות" העתידים "מראש", שקראן לימלך בהם שיש במספר יהיה בכל דור ודור, ולהבטיח בל יתעתד העולם ליאבד בארבע גליות פן יאבדו בם ישראל, ואם אין ישראל אין עולם. על כן "אני ה' ראשון" שהשלטתי וכיליתי לארבע מלכיות ביד אברהם, ובזה תבטחו שואת אחרונים שבדורות אחרונים "אני הוא", כאשר עשיתי באברם כן אעשה לכלות הארבע מלכיות בידי ישראל. ו"הוא" כל מה שכתבנו כי כל כוונתו יתברך היתה למען החזיק לב האבות וישראל, כי ככה יתן ה' את הארבע מלכיות ביד ישראל, ועל כן נתן בלב אברם על ידי מלאכיו להתעורר ולרדוף אחריהם:

עוד יתכן דרך שנית ובו יתישבו כל ההערות שהערנו בכתובים, והוא במה שאמרו ז"ל במדרש (בראשית רבה מב יב) כי כונתם היתה לבא על אברם, כי הוא יצא להציל את לוט בן אחיו, ויקומו עליו ויהרגוהו כאשר היה לולא ה' היה לו. וראוי לשים לב מה להם אצל אברם, ועוד למה ילכו בעקיפין ולא ילכו עדיו להורגו:

אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל (שם יא) באומרם עין משפט היא קדש, לא מצינו מקום ששמו עין משפט. אלא עין שעשתה מדת הדין בעולם, בקשו לסמותה, היא קדש שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש ע"כ. וראוי לדעת מהו עין שעשתה מדת הדין בעולם. אך הוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל בפרקי רבי אליעזר (פרק כד) כי בהיות כל בני עולם בונים מגדל בדור הפלגה עבר אברם בן תרח וראה אותם בונים, והיה נמרוד מלך עליהם, ואמר אברם מה אתה עושים העל ה' אתם מורדים לא תצליחו, אמרו לנמרוד, והשיב ואמר אברם פרדה עקרה שאינו מוליד, מיד עמד אברם ויקללם בשם ה', מיד וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל ונתפלגו. ועל פי דרכנו נשית לב אל תשובת נמרוד, כי מה השיב על תוכחת אברם באומרו שהיה פרדה עקרה. אך במקום אחר מבואר אצלינו כי תשובת נמרוד היתה באומרו כי אברם עקר, למה שנמרוד וכל בוני המגדל היתה כוונתם להגביר כח החצונים בעולם, ואברהם היה מקריא שמו של הקב"ה בעולם ומוריד שכינה למטה, שהוא מבטל מחשבותם אשר יזמו לעשות, ועל כן נטמן אברם בארץ כמה שנים מיום הולדו כי מאז בקש נמרוד להורגו, שהוא כי השיג בחכמתו שהוא יהפך כל עניינו, ובהיות אברם בן מ"ח שנה ועבר והביט במגדל אמר שלא יצליחו, כי הוא יבטל מחשבותם בהדבקו בה' ותורתו, ועשותו נפשות רבות. ולזה השיב ואמר אברם פרדה עקרה, והוא כמאמר פרקי רבי אליעזר (פרק כט) כי כל אשר גיירו אברם ושרה לא עמדו בניהם אחריהם באמונתו כי אם הם לבדם, ועל כן אמר אין אמונת אברם נמשכת אחר דור זה לכל הנפש שעושה, והוא אינו מוליד שימשך זרעו אחריו באמונתו ויבטל מחשבותינו, כי לא יהיה ענין אברם רק בחייו בלבד. אז קללם בשם ה', וירד ה' בבית דינו לעשות משפט בעולם:

הנה שהעיר אברם מדת הדין שאם לא היה הוא מעורר, היה עדיין הוא יתברך מאריך להם על אחדותם, וזה היה בלב נמרוד הוא אמרפל לינקם מן אברם. וזהו "וישובו אל עין משפט", כי עין של אברהם שהביט בבוני המגדל ועשתה מדת הדין בעולם על ידי קללו אתם בשם ה' בהביט בם, בקשו אמרפל הוא נמרוד וחבריו לסמותה:

ושמא תאמר איך יוצדק אומרו "וישובו" כאילו פעם אחרת באו עליו, לזה אמר "היא קדש" שקידש כו', והוא כי נמרוד הוא אמרפל שהפילו לכבשן האש, שהתחיל להתנקם ממנו ולא שוה לו, עתה שבו הוא וסיעתו להכותו בחרב אנוש, לומר שאם נצול מהאש הדומם לא ינצל מידי אדם בעל בחירה, וזהו היא קדש שקדש שמו יתברך באש:

או שיעור הענין למה בקשו לסמות עין שעשתה כו' והוא אינו מוליד - כי על זה היה מתנחם נמרוד - לזה אמר כי היא קדש שקידש כו', והיה ירא פן על ידי כן ידבקו יחד כל העולם באמונתו, ותתבטל כוונת נמרוד, כי לא היה עוד מתחזק עמו. הנה לפנינו טעם משטימת אמרפל הוא נמרוד על אברם. ומדוקדק בפסוק, כי על כן וישובו ויבואו כו':

ומעתה ראוי לדעת למה עשו בערמה לבלתי לכת מתחלה הלוך ונסוע עדיו. אך הוא כי אינו כבוד מלך וכל שכן ארבעה מלכים ללכת אחר איש אחד. שנית שאם היו הולכים באופן שיורגש שאליו יבאו, לא יבצר מאברם מלקבץ אתו כל רבים עמים מסביבותיו כי גדול שמו בגוים כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מב ט) על פסוק עמק שוה כו'. על כן התנכלו להראות כי על זולתו הם באים. ואפילו על סדום לא באו דרך ישרה, עם היות כוונת אמרפל לבא לקחת משם את לוט, למען יצא אברם להצילו ויהרג כלאחר יד, טרם היות פנאי לאברם לקבץ עמים רבים:

ובזה נבא אל ביאור הכתובים והתכתם, והוא בשום לב אל אומרו ויהי בימי, מה צרה היתה שם. וגם אומרו בימי אמרפל כו', כי אחר שכל הענין נמשך אחר ענין כדרלעומר שבא על המלכים המורדים בו עם המלכים אשר אתו, ומזה נמשך ענין לוט ואברם, אם כן היה לו לומר מתחלה ויהי בימי כדרלעומר. אך הנה אמר וי הי, כי היה וי על שבאו להרוג את אברם המקיים העולם, שהעיקר בזה הוא אמרפל הוא נמרוד שונאו, על כן אמר (א) "ויהי בימי אמרפל" כו'. והענין בל יאמר איש כי הוי היה מתייחס אל כדרלעומר, כי על ידו נתגלגל הדבר, על כן הקדים ואמר "ויהי בימי אמרפל" כו' לומר כי הוי אל אמרפל יתייחס אויבו של אברם. כי גם שתראה שעל ידי כדרלעומר נתגלגל ענין סדום, וגם תראה כי אדרבה מלך סדום וחבריו המה יצאו לעשות מלחמה נגד ארבע מלכים, נהפוך הוא כי הנה אמרפל בראש ואחריו השלשה מלכים הם אשר (ב) "עשו מלחמה את מלך סדום ומלך עמורה" כו', כי לכך באו אלא שעשו בערמה, כי יובן כי כל ישעם וכל חפץ על סדום לשבות את לוט, לשיצא אחריו אברם ויהרגוהו:

(ג) כי גם שתראה סדר הענין הפך זה, הנה דע לך כי "כל אלה חברו אל עמק השדים" וכו', כי מה שחברו כל ארבעה מלכים אלה לא היה רק לבא "אל עמק השדים" שלפני סדום, שהוא למען יצא מלך סדום וחבריו אליהם. שאם לא כן מי נתן את אמרפל הגדול מכל מלכי הזמן, וגם אריוך הגדול מכדרלעומר, יצאו אחריו לריב ריבו. כי הנה (ד) "שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר וכו' ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו", ומי נתן גדולים ממנו יהיו נגררים אחריו. והראיה כי לא הלכו מיד אתו אל המורדים בו כי אם "ויכו את רפאים" כו', להורות כי לא לנקום נקמת כדרלעומר באו, אך כל ישעם וכל חפץ היה, כי (ז) "וישובו אל עין משפט" כו' הוא אברם כמדובר כי להשיגו כוונו. ועל כן את כל סביבותיו של סדום הכו, "את העמלקי וגם את האמורי היושב" כו', למען יצאו מלך סדום כו' אל עמק השדים הסמוך להם, באומרם כי טוב לצאת חמשה מלכים יחד ולא שיבאו הארבעה אל כל אחד בפני עצמו, וזהו (ח) "ויערכו מלחמה" (ט) "את כדרלעומר" כו', והיה נראה כי החמשה הם הבאים על הארבעה כנראה כי "ויערכו" כו', אך לא כן הוא לפי האמת, כי אם "ארבעה מלכים את החמשה". כי מתחלה כל ישעם וכל חפץ ארבעה היה לבא עליהם, אלא שעשו בערמה כלאחר יד לבא על סדום בל יובן, כי על כן באו מתחלה לבל ירגישו תחבולתם על אברם. ועל השלשה מלכים לא רצו להורות כי כל ישעם וכל חפץ לריב ריבו של כדרלעומר, כי אינו לפי כבודם כי הם גדולים ממנו:

(יא) והורו כוונתם באומרו "ויקחו" כו', והוא בשום לב אל אומרו "ויקחו" שני פעמים - "ויקחו" את כל רכוש וכו' "ויקחו" את לוט וכו' - ולא נאמר הכל בבת אחת. וגם אומרו וילכו שני פעמים. ועוד אומרו והוא יושב בסדום שהוא מיותר. אך למה שכל חפצם לא היה בעצם על סדום ועמורה כו', רק על מה שיתגלגל מענין צאת אברם אחר לוט, על כן לא נכנסו תוך הערים לשלול שללם ולשבות שביים, כי אם "ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם", שהוא כל מה שהיה במחניהם חוצה בעמק השדים "וילכו". ואחר כך בראות שעדיין לא עשו כוונתם כי לא נלקח לוט, על כן חזרו (יב) "ויקחו את לוט" למה שהוא "בן אחי אברם", כלומר כי לכך לקחוהו על היותו בן "אחי אברם", שהוא, שיצא להצילו ויהרגוהו:

והראיה כי הנה "והוא יושב בסדום", ולא היה עם החיל שחוץ לעיר, ועם כל זה נכנסו לקחת אותו ואת כל רכושו ולא את זולתו ורכוש זולתו, כי מהשאר לא לקחו כי אם את הנמצא חוץ לעיר - רכושם ואכלם, אך זה יורה כי כל כוונתם לא היתה רק על דבר היותו בן אחי אברם:

(יג) ועל כן בבא הפליט שהוא עוג, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מב יב), שאמר עוג, אברם קוניון (פירוש קנאי) הוא, ישמע שנשבה אחיו לוט ויצא ויהרגוהו. (יד) ולכן כשמוע "אברם כי נשבה אחיו" כלומר כי לא נשבה כי אם אחיו שיורה כי אליו כוונו, ואם לא יצא אליהם לא יבצר מהם מדלוק אחריו, על כן "וירק כו' וירדוף" אחריהם. או שיעור הענין "וישמע" והבין "אברם" כי מה שנשבה היה להיותו "אחיו" לשיצא להצילו, ועל כן יצא כי גם אם לא יצא לא יניחוהו:

"וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם" (טז):

הנה היה הדעת נוטה כי מה שהציל את כל הרכוש, הוא כי בראות את אברם, העם הנה נהפך אל הרודפים בעזרת אברם והצילו את כל הרכוש, אמר כי לא היה כן, כי אם אברם לבד הציל "את כל הרכוש, וגם את לוט" ואחר הכל הציל "את העם", באופן כי היו העם מהנצולים אחר הרכוש ולא מהמצילים אותו:

"ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך. ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון" (יז - יח):

(יז) "ויצא מלך" כו'. הנה מהראוי יסמוך אחר פסוק זה ויאמר מלך סדום, ולא יפסיק בנתים בענין מלכי צדק. אך יאמר ראו נא מה בין מלך סדום למלך שלם, כי מלך סדום, למה שהוא מרעים וחטאים, לא יצא לקראת אברם להקביל פניו בבאו להכות את אויביו, כי אם עתה "אחרי שובו מהכות את כדרלעומר" וכו'. וגם עתה לא נתעורר כי אם "אל עמק שוה" וכו' שהוא כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מב ט) שהושוו כל האומות ועשו לו בימה והמליכוהו עליהם וזהו "אל עמק שוה הוא עמק המלך", ואמר כי שם יצאו מלך סדום, במקום שראה כל האומות מקבילים פניו ומנשאים אותו, נוסף גם הוא כתוספת עליהם, עם שהוא בלבד אשר קבל טובה בפרטות, וגם אז בידים רקניות:

(יח) אך "מלכי צדק" למה שהוא "מלך שלם הוציא לחם ויין" עם שהוא כהן לאל עליון, ואדרבה מהראוי שהכל יביאו לו דורון:

או יאמר "והוא כהן" כי מה שלא האכילו בשר, היו על היותו "כהן לאל עליון" מקריב קרבנות ולא יראה כמאכילו מבשר הזבח אשר לא כדת, וכענין הממונים על לחם הפנים שלא היה בביתם פת נקיה, ומפטמי הקטורת שלא היה מתבשמים בביתם בל יחשדום שנהנים מהקדש (יומא לח א), כן מלכי צדק לא "הוציא" רק "לחם ויין" ולא בשר, כי ב"לחם ויין" לא היה חשד, כי בימים ההם לא היו נסכי יין ולחמי מנחות או לחם הפנים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם) כי בזכות לחם ויין שנתן לפניו בישרו על שתי הלחם ונסכים לעתיד. עוד רמז כי במה שהיה "מלך, הוציא לחם ויין". ובמה שהוא "כהן לאל עליון, ויברכהו ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ. וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל". (יט - כ):

הנה אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (יט יח) כי על ידי שבעה שחטאו נסתלקה שכינה עד רקיע שביעי כאשר מנאום פרשת בראשית, כי האחד סילקה מהארץ לרקיע ראשון, והשני לשני עד שהשביעי סילקה לשביעי. וכשנולד אברם על ידי זכותו הורידה לששי, יצחק לחמישי יעקב לרביעי כו':

(יט) ונבא אל הביאור, והוא כי הנה ידענו כי העולם על צד החסד נברא והיה מתקיים, ואמר "ברוך אברם לאל" הוא בעל החסד, שבמדת חסד אל ברא העולם והיה כבודו מלא כל הארץ, וגרמו העונות להסתלק עד השביעי, עם שנברא במדת אל שהוא חסד. ועוד מעט היה מסתלק גם משם ונאבד העולם. ובכן "ברוך" אתה שעם היותו מסולק עד השביעי שהוא "עליון", הספיק זכותך שעם כל זה לא נמנע מלברכך:

והטעם שזכה אברם להיות ברוך, הוא להיות "קונה" בזכותו "שמים וארץ", כי מתחלה היה העולם בתורת חסד חנם, ועוד מעט היה מסתלק גם משם והיה העולם אבד שמים וארץ, ואברם קנאם בדמי מעשיו הטובים כאילו שמים וארץ שלו, כי הוא מקיימם בלא תורת חסד חנם:

(כ) ומדה כנגד מדה עשה עמך כי "ברוך אל עליון" שעם היותו עליון ברקיע שביעי, לא משם משפיע עליך, כי אם גם בא עדיך למטה לארץ להושיעך, וזהו "אשר מגן צריך בידך". והוא כי דרכו יתברך שיפקוד על צבא המרום, שממכון שבתו מכניע את השר תחלה ואחר כך ואת מלכי האדמה על האדמה, אך לא עשה כן להכניע את שרי המלכים במרום ואחר כך לומר לך השמד, כי אם גם את מלכי האדמה "מגן" ומסר למטה בידך, נמצא כי עם היותו רחוק, עוררת רחמים עד רקיע העליון, וגם הוא יתברך היה עמך גם בארץ מתחת:

או יאמר מעין האמור, והוא במה שכתבנו למעלה כי נמרוד המולך בדור הפלגה שבנו מגדל להשליט החצונים בעולם, ולסלק הקדושה עד נסתלקה שכינה עד רקיע שביעי, ובא אברהם על ידי הקריא שמו יתברך בכל העולם, חזר וקנה העולם בזכותו. וזהו "ברוך אברם לאל עליון" שנסתלק למעלה, ומה שיבורך הוא להיותו "קונה שמים וארץ" שהיו ביד החצונים וקנאם הוא. והוא כי עם היות אמרפל - הוא נמרוד - צר לאברהם כי הפילו לכבשן האש, לא כיוון אברם לינקם ממנו, רק לקנות שמים וארץ שהיו אבודים על ידו, שהיה גבור ציד צד את הבריות ומקרבן לעבודה זרה, כי עודנו מחזיק בטומאתו של דור הפלגה, כי מלכם היה:

"וברוך אל עליון" שלא מסרם ביד אברם על הנוגע אל כבוד עצמו שהיה ממשיך העולם לעבודה זרה ומאבד עולמו יתברך, רק על כבוד אברם שחש יותר על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו. וזהו "אשר" עם היותו עליון מסתלק עד רקיע שביעי על ידי נמרוד, ועם כל זה "אשר מגן צריך" להיותם צריך. כי נמרוד וסייעתו הפילוהו לכבשן האש ובאו עתה להרגו:

ולבל נאמר כי על שקבל מתנת מעשר ממנו ברכו, אמר כי הלא אדרבה אחר שברכו ויתן לו מעשר מכל:

או יחזור אומרו "קונה" אליו יתברך, ואומר "ברוך אברם" שבהיותו בארץ הקנה אל עליון שמים וארץ, שהיה העולם אבד בדורות שהיו מכעיסין ובאים. ושיעור הכתוב "ברוך אברם לאל עליון", שעל ידו היה "אל עליון קונה שמים וארץ" כי עשו קנין קיים, וכאשר אברם מארץ הקנה העולם לאל "עליון", גם "ברוך אל" שעם היותו "עליון", משם "מגן צריך בידיך" בארץ:

עוד כיוון "ברוך אברם" ולא על גבורתו שנצח ארבע מלכים גדולים, כי אם זכותו שעל ידו "אל עליון קונה שמים וארץ". אך הגבורה והניצוח לא עשאו אברם כי "ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך" כי הוא עשה ולא אתה: "ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך". (כא):

הנה למעלה כתבנו טעם אחד על מה שאחר אומרו ויצא מלך סדום כו' לא הזכיר מיד מה דבר אל אברם ומה ענהו, כי אם הפסיק בענין מלכי צדק. עוד אפשר דרך שני, והוא כי עד כה חשב מלך סדום אולי אברם יתן לו כל הרכוש כי כל ישעו וכל חפץ לא היה רק על לוט בן אחיו, אך בראותו "שויתן לו מעשר מכל", אז אמר אם לא היה בדעתו לקחתו לעצמו כי אם להחזירו לא היה נו"תן" ממנו מעשר מכל. וזהו שסמך "ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדום" כו' "תן" כו' "והרכוש קח לך": ועל דרך זה אפשר גם כן שבתחלה לא חשב שהיה הענין רק להציל את לוט אך לא היו צריו, אך באומרו "מגן צריך" שיורה על היותם צריו גם כן כיוון, ואם כן יאכל שלל צריו, על כן אמר "תן" כו' "והרכוש קח לך":

"ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל יי אל עליון קנה שמים וארץ. אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם" (כב - כד):

הנה וי"ו של ואם אקח יתירה, ואם הוא שגם לא יקח מאשר לו בביתו, אין צריך לאומרו, כי אם הרכוש שלקח בחרבו ובקשתו לא יקח קל וחומר מהון ביתו. אך לזה נשית לב אל אומרו תן לי הנפש ולא אמר תן לי האנשים. אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מג) שגייר אברם את הבנים ושהם גזרו ערלות אבותיהם, ובזה יאמר "תן לי הנפש" אשר עשית וגיירת מעמי, כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן, וזהו "תן לי" כאילו שלו היו כבר כי קנאם כאילו ילדם, "והרכוש קח לך" כי לא קניתם כנפש בעצם. ועל שתיהן השיב, על הנפש "הרימותי ידי" כו' (כג) "מחוט ועד שרוך" מהם אתן, שאמרת תן לי. ובכלל השבועה, "ואם אקח מכל אשר לך"הוא הרכוש, לא על שאינו שלי כי הלא הצלתי לעצמי, רק על חילול ה' שלא תאמר - אתה החושב שלא זכיתי בו תאמר - "אני העשרתי את אברם":

(כד) ואמר "בלעדי" כלומר מופרש ממני הוא הרכוש כדי לתתו לך שלא אכלתי ממנו מפני קדוש ה', וזהו אומרו "בלעדי" רק כו' מיעט במלת "רק" המעשר שנתן לכהן והוא על כי מן הדין של אברהם היה: