אלשיך על בראשית יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אלשיך · על בראשית · יג · >>

"ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי. אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יי". (ב -ד):

הנה אין דומה מסעות ההולך ריקן, להולך כבד מאד במקנה לרגל המלאכה ובכסף וזהב רב שתקצרנה מסעיו. (ב) אמר, כי "אברהם" בצאתו ממצרים היה "כבד מאד במקנה" כו', ועם כל זה יגע (ג) "וילך למסעיו" שבא בהן בעודו ריקם. ואפשר הטעם מדאגת אשר קרה לו במצרים, פן יפגעו בו אנשי רשע, על כן הלך במסעות שעבר בם והיו כשרים:

עוד כיוון, כי למה שיצא לחוץ לארץ, חש פן יאשם ויפגם במתנת הארץ אשר נתבשר בה באלון מורה, על כן בהגיעו הנגבה של ארץ ישראל, לא תקע אהל בשום מקום דרך קבע, רק "וילך למסעיו" כאורח נטה ללון "מנגב עד בית אל". ומשם "עד המקום אשר נטה שם אהלה" כו' ולא נטה שם עתה אהל, כי אם נסע משם עד (ד) "מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה", הוא המזבח הראשון שבאלון מורה מקום שניתנה לו שם הארץ. ושם ויקרא בשם ה' לתת לו תודה, ולא במקום שקרא בשם ה' בתחלה במזבח השני בין בית אל כו', והוא על כי עתה כיוון להתחנן במקום מתנת הארץ, לתקן מה שיצא ממנה:

"וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו". (ה - ו):

(ה) "וגם ללוט" כו'. הנה פסוק זה היה צודק ליאמר אחר פסוק ואברם כבד מאד כו'. אך באה תורה לתת טעם מה זה היה שקרא אברם בשם ה', וה' לא דבר לו מאומה, ומה גם עתה שבא לבית מלונו ממצרים. על כן היה מקום לומר כי הקפיד הוא יתברך על אברם על אשר יצא חוץ לארץ. לזה יאמר ראה נא רצונו יתברך, כי "וגם ללוט" למה שהיה "עם אברם" ברכו ה' והיה לו צאן וכו', (ו) עד גדר שלא נשא אותם וכו' ויהי ריב כו' עד שהוצרכו להתפרד, והוצרך ללוט את כל ככר הירדן כו' לרוב מקנה קנינו. ושמא תאמר אם כן איפה למה לא דבר לו ה', הלא הוא על התחברו ללוט, כי הנה "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט" מה שאין כן טרם יפרד ממנו:

עוד כיוון להורות, כי בחברת צדיק עם רשע, נמשך לרשע מהצדיק טובה, וההפך מהרשע לצדיק. כי הנה "וגם ללוט" למה שהיה "הולך את אברם היה צאן" כו' עד הוצרך ליפרד על רוב מקנהו, אך לאברהם נמשך רעה מחברתו, כי מה שוה' אמר אל אברם היה "אחרי הפרד לוט", אך עודנו אתו לא נדבר בו:

"ולא נשא אותם" כו'. אמר שני טעמים. א. "כי היה רכושם רב". ב. כי אין צדיק עם הפכו מתקשרים, כי מי יתן טהור וכו' וזהו "ולא יכלו" וכו':

"ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ. ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו". (ז - ח):

(ז) "ויהי ריב" וכו'. אומרו והכנעני כו' מיותר ובלתי צודק פה. והנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מא ו) שהיו רועי לוט רועים בשדי תבואות הכנעני והפריזי, והיו רועי אברהם מוכיחים אותם, והיו רועי לוט אומרים כל הארץ לאברם היא וזרע אין לו ולוט יורשו, ומשיבים רועי אברם ואומרים "והכנעני אז יושב בארץ" כי עדיין לא ניתנה לאברהם:

ועל דרך הפשט נשים לב אל אומרו יושב, ומהראוי יאמר יושבים. ועוד נשית לב אל אומרו תחלה לשון ריב ואחר כך לשון מריבה כאומרו אל נא תהי מריבה. ועוד אומרו ובין רועי כו', כי הלא בין הרועים כבר היתה. ועוד אומרו אנשים, כי היה לו לומר כי אחים אנחנו. אך יאמר אוי למי שצריך ללמוד מן הגויים, וזה מקל וחומר כי הנה שני עממין "כנעני ופריזי" היו יחד ולא היה ריב ביניהם, וזהו אומרו "יושב" לשון יחיד כי היו באחדות ושלום, על כן נתעורר אברם ואמר "אל נא תהי כו' כי אנשים אחים אנחנו", ולמה נגרע משתי אומות שאינן אחים ואין ריב ביניהם ונהיה לבוז בעיניהם. ושיעור הכתוב "ויהי ריב" כו' והנה "הכנעני כו' אז יושב" באחדות, על כן (ח) "ויאמר אברם כו' כי אנשים אחים אנחנו", ומכל שכן שראוי יהיה שלום בינינו יותר משתי אומות אלו:

והענין כי הנה אמרו ז"ל בגמרא (סנהדרין ז א) האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא כיון דרווח רווח. כי דרך הריב להתחיל במעט ונעשית הרבה שמתרחבת בין אנשים. וזה יתכן כיוון אברם שאמר הנה עד כה אין הקטטה בינינו רק בין הרועים, וגם בין הרועים לא הגיע לגדר מריבה יולדת כנקבה ומתרבת ומתפשטת, כי אם לגדר ריב זכר, ועל כן "אל נא" הריב הזכר שאינו מוליד, "תהי מריבה" שתעשה מריבה נקבה שתלד ותתרבה עד יהיה "ביני ובינך" גם כן, וגם בין הרועים תתרחב, שאם עד כה היה מתייחס לריב תהיה עתה מריבה גם ביניהם, וזהו "ובין רועי" כו' כי אם רבו קצת רועי עם קצת רועיך, עתה תהיה בין כלם. כי זה בלתי ראוי משני טעמים, אחד כי לא תצדק מריבה רק בין פחותי הערך אך לא בין חשובים, וכן לא תצדק בין אחים, וזהו אומרו "כי אנשים אחים", כי משתי סבות אין ראוי, אחד "כי אנשים" שהם חשובים כנודע שכל אנשים שבמקרא חשובים (במדבר רבה טז ד), וגם להיותנו אחים, וזהו "כי אנשים אחים אנחנו", וראוי לישא קל וחומר מהכנעני והפריזי שאינן אחים רק שתי אומות, ואחדות ביניהם, כאומרו יושב בארץ ולא נאמר יושבים:

"הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה. וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יי את סדם ואת עמרה כגן יי כארץ מצרים באכה צער. ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו. אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם. ואנשי סדם רעים וחטאים ליי מאד. ויי אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (ט - יז):

(ט) "הלא כל הארץ" כו'. אמר מה שאבקש ממך הוא "הפרד נא מעלי" שהוא מעצמי, אך לא מדרכי אשר נהגת בביתי. וכן ראינו במדת הכנסת אורחים שהיה לוט מכניס, גם שיראה שנפרד מהשאר. וזהו "אם השמאל" כו' לומר שלא יהיה הפירוד רק במקומות, "אם השמאל" כו':

(יא) והורה הכתוב כי גם שויסע לוט ואברם נשאר במקומו, לא נאמר שלוט נפרד בלבד, כי אם כאילו גם אברהם נפרד ויתרחק ממנו, וזהו "ויפרדו איש מעל אחיו", והוא כי בהפרד הטומאה מהקדושה, כפלים מתרחקת הקדושה ממנה. מעין מאמרם ז"ל (ירושלמי סוף ברכות) כי הפורש מן התורה גם היא פורשת ממנו, משל לשני אנשים אחד פורש למזרח ואחד למערב, שבמהלך יום אחד רחוקים זה מזה שני ימים, כן התורה אומרת אם יום תעזבני יומים אעזבך:

(יב) והודיענו התורה כי בהפרד לוט נדבק ברשעים כי "ויאהל עד סדום" (יג) "ואנשי סדום רעים" וכו', ואברם נדבק בו יתברך כי מיד נתראה אליו, (יד) "ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט" ממנו:

עוד כיוון בשום לב למה לא נאמר לו שיעור ירושת הארץ, באמור אליו יתברך, כאשר ויעבור אברם בארץ ויאמר לזרעך אתן כו'. אך הוא כי עתה שאמר אברם ללוט אם השמאל ואימינה כו' שהיה נראה כחולק עמו בארץ, או שיש ללוט שייכות בירושתה, על כן אז בהפרד לוט מעמו אמר "שא נא עיניך" כו', כלומר "לך ולזרעך" בלבד ירושת הארץ אך לוט אין לו בה חלק, כי גם אשר הוא בחר לו לך הוא, וזהו אומרו "מן המקום אשר אתה שם" אשר משם אתה רואה את כל אשר בחר לו, כמפורש באומרו וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר כו'. ואמר "שא ", כלומר "נא" שנפרד לוט שאני מתראה לך ומדבר עמך, כי על ידי כך יש כח בעיניך לראות את כל גבולי הארץ ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה את הכל נתתי לך:

ולענין המשך הכתובים, ואשר הפסיק בין ענין הארץ באומרו ושמתי את זרעך כו'. וגם כפל באומרו אשר אם יוכל איש למנות וכו' כי הלא בכלל אומרו כעפר הארץ הוא שלא ימנה. והנה רבותינו ז"ל (בראשית רבה מא יב) בברכת העפר הזה אמרו שני הפכים, א. מה עפר ממלא כל העולם כך זרעך כו', ומה עפר דייש לכל באי עולם כך זרעך דייש למלכיות, ומה עפר אינו כלה כך זרעך כו'. ויתכן כי הכל בכתוב, ענין היותם דייש הוא באומרו "ושמתי את זרעך כעפר הארץ" שיהיו דייש ושלא יכלו. והיותם ריבוי נאמר באומרו "אשר אם יוכל איש" וכו':

ונבא אל הענין, בשום לב כי אתא לנחומי וצעורי קמצער ליה שיהיו דייש כו', וגם שירמוז שני הפכים. והוא שאפשר רצה הקב"ה מעתה להורות לו ענין המלכיות כסדרן בענין הארץ. והוא, כי עתידים בניו לנחול את הארץ, ואם יזכו יתמידו בה, ואם לאו יהיו דייש לגליות בחרבן ראשון ושני, ואחר כך יחזרו בזמן האחרון שאז ירשוה עם אברהם אביהם. וזהו אומרו "שא נא עיניך" כו' שיהיה נחלת יהושע, (טו) וזה ימשך לעולם אם יזכו וזהו אומרו "עד עולם". אך זה הוא על אפשרות הבחירה, אך הנה מה שאני צופה ומביט הוא כי תאבד ותעזב מהם, כי הנה (טז) "ושמתי את זרעך כעפר הארץ", דייש למלכיות בבל ומדי שהם סמוכים בחרבן ראשון, ובכלל הדבר הוא שלא יכלו ביניהם כעפר שמבלה את הכל. ואחרי כן תחזור עטרה ליושנה בבית שלישי. ואז "אשר אם יוכל איש למנות" כו' והוא הרבוי העצום אשר לא ימד ולא יספר, ואז ירושת הארץ לא בלבד ירשוה זרעו כי אם גם הוא עמהם, ועל זה נאמר לו (יז) "קום התהלך בארץ כו' כי לך אתננה", שיחזיק בה מעתה לקנותה גם לעצמו לעתיד לבא, וזהו אומרו "כי לך אתננה":

ואחר הודיע אלהים אותו ענין הגלות שיהיה דייש לעולם, ושלעתיד תחזור עטרה ליושנה ולא יאבדו בגליות, רצה הקב"ה להורות לו מעתה כי כן יהיה, כי הלא עין בעין יראה כי הוא ואליעזר יפילו ארבעה מלכים גדולים ועצומים, הנמשלים לארבע מלכיות העתידים עורר גלות זרעו - כאשר יבא בס"ד ממאמרם ז"ל (שם מב ז) ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל, אריוך מלך אלסר זו מדי כו' - למען על ידי כן יהיה נכון לבו בטוח, כי גם לזרעו יציל ה' מידם וירוממם לרשת ארץ, וזהו שסמך ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כו':