קטגוריה:בראשית יד כא
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך
המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר מַלְכָּא דִּסְדוֹם לְאַבְרָם הַב לִי נַפְשָׁתָא וְקִנְיָנָא סַב לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר מַלְכָּא דִסְדוֹם לְאַבְרָם הַב לִי נַפְשַׁת אֵינָשָׁא דְעַמִי דַאֲתֵיבְתָּא וְקִנְיָינָא דְבַר לָךְ: |
| ירושלמי (קטעים): | וּסְגוּלָה דְבַר לָךְ: |
רש"י
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
הנה למעלה כתבנו טעם אחד על מה שאחר אומרו ויצא מלך סדום כו' לא הזכיר מיד מה דבר אל אברם ומה ענהו, כי אם הפסיק בענין מלכי צדק. עוד אפשר דרך שני, והוא כי עד כה חשב מלך סדום אולי אברם יתן לו כל הרכוש כי כל ישעו וכל חפץ לא היה רק על לוט בן אחיו, אך בראותו "שויתן לו מעשר מכל", אז אמר אם לא היה בדעתו לקחתו לעצמו כי אם להחזירו לא היה נו"תן" ממנו מעשר מכל. וזהו שסמך "ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדום" כו' "תן" כו' "והרכוש קח לך":
ועל דרך זה אפשר גם כן שבתחלה לא חשב שהיה הענין רק להציל את לוט אך לא היו צריו, אך באומרו "מגן צריך" שיורה על היותם צריו גם כן כיוון, ואם כן יאכל שלל צריו, על כן אמר "תן" כו' "והרכוש קח לך":אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן יתבאר הענין על דרך מה שאמרו ז"ל בפרק הגוזל ומאכיל דף קי"ו וזה לשונם תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת ועמד עליה גיים וטרפה ועמד אחד והציל הציל לאמצע ואם אמר אני מציל לעצמי הציל לעצמו, ומפרש רב אשי כשיכולין להציל בני השיירא על ידי הדחק, לזה אם הציל סתם לאמצע, פירוש כל אחד יכיר את שלו ויטלנו, וכמו שפירש"י. ואם אמר לעצמי אני מציל ושמעו בני השיירא ושתקו גילו דעתם דאייאוש ולא מסרו עצמן ולעצמו הציל ע"כ. וסבר מלך סדום שהוא לא נתיאש ועודנו עומד להציל וישכיר גייסות עליו, וכשהלך אברהם להציל הגם שיאמר שגילה דעתו שלעצמו מציל אינו מועיל וצריך שישמע מלך סדום דבריו ויסכים וזולת זה לאמצע הציל ולא יטול אלא מה שהוא שלו שהוא לוט ורכושו. ותמצא שמלך סדום היה מחזיק עצמו במדרגה גדולה שכן אמרו במדרש וז"ל (ב"ר פמ"ג) ויצא מלך סדום וגו' התחיל מכשכש בזנבו אתה ירדת לכבשן האש וניצלת ואני ירדתי לחמר וניצלתי ע"כ. הרי שהחזיק עצמו בבעל היכולת:
ובזה יתבאר הכתוב תן לי הנפש וגו', פירוש אני כפי סברתי לאמצע הצלת כי לא נתיאשתי ולא הודעתני שאתה מציל לעצמך ושתקתי אלא לפי סברתך שאתה נותן מעשר נראה שאתה סובר שאין מציאות לי להציל אפילו על ידי הדחק, ובזה אינך צריך לגלות דעתך, לזה, כדי שלא נכנס במחלוקת נסכימה יחד לפשר, אתה תבטל זכותך ותחליט לי הנפש, ואני אבטל זכותי ואחליט לך הרכוש קחנו לך, והבן. והוא הפחות טועה היה כי מושלל הוא מהצלה, ולא חלק רב אשי אלא בגייס שטרף והלך לו אבל במציאות שלפגינו כבר העריכו מלחמה ואבדו ואין לך אינן יכולין להציל בזה שכבר בטלו במיעוטן ונתייאשו ודאי ובטענת שקר הוא בא בכשכוש זנבו. ותמצא שלא הצריך רב אשי שיאמר בפי' לעצמי אני מציל אלא דוקא ביכול להציל על ידי הדחק אבל אם אינו יכול להציל אינו צריך לומר לעצמי וכו', וכן הוא מבואר שם. ואם כן הגם שיאמר אחר כך יכול הייתי להציל אין טענתו טענה וכן פסקו רמב"ם (הל' גזילה ואבידה פי"ב) והרא"ש:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
תן לי הנפש והרכוש קח לך. מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו במצרים ר"י שנה? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר, מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה, שאמר: "במה אדע כי אירשנה". ר' יוחנן אמר, מפני שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך. שמואל אמר, שהוריקן, כדלעיל:
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד כא.
מנהגי כבוד
אברם ומלכי-צדק נפגשו בעמק המלך והעניקו אחד לשני מחמאות, שבחים ומתנות. זה היה מעמד הראוי למנצח המופיע בפני כהן עליון כדי להודות על ניצחונותיו ולחלק את השלל בצדק:
- מלכי-צדק קידם את אברם – הוא הוציא לאברם ואנשיו "לֶחֶם וָיָיִן" קדושים.
- מלכי-צדק בירך את אברם ואלוהיו – "בָּרוךְּ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ובָּרוךְּ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ".
- אברם הופיע בפני השופט מלכי-צדק ונתן "מַעֲשֵׂר" מכל השלל שנלקח בחזרה מארבעת המלכים.
לעומת זאת, מלך סדום לא נתן מתנות למלכי-צדק, לא שיבחו, לא הכיר במעמדו, וגם לא שיבח את אלוהי אברם או הודה לאברם על שסיכן את נפשו לעזור לו ולעמו.
מלך סדום פונה ישירות לאברם בדרישה ובהצעת תשלום כתודה, "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". התנהגות זו אולי טומנת בתוכה חוסר כבוד למשתתפים, אך אין ספק שמלך סדום העניק מתנה אדירה לאברם.
מנהגי מתנות
מלך סדום העניק לאברם מתנה גדולה במיוחד, ואלמלא ידענו על רשעות סדום ועל תגובת אברם, ייתכן שהיינו מעריכים יותר את מתנתו.
מלך סדום למעשה העליב את אברם באומרו: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ", וזאת מבלי שחלק לו כבוד והוסיף ברכה או אמירת תודה:
- האם מלך סדום חשב שאברם היה משאיר את השבויים אצלו כעבדים?
- האם "הַנֶּפֶשׁ" כולל גם את כל החי, לאמור הצאן והבקר?[1] אם כן, אזי הנותר, חלקו של אברם, יהיה קטן מאוד.
- "קח לך" - והרי הכל כבר נמצא בידי אברם כשלל מלחמה. המילה "קח" רומזת על כך שאברם לוקח ממלך סדום משהו. מלך סדום התכוון שהוא נותן לאברם את הזכיון הרשמי והבעלות לרכוש הזה.
- האם זו היתה מתנה מקסימלית כדי להתחיל במשא ומתן ארוך ומיגע עם אברם?
- האם הוא התייחס לאברם בתור "אִישׁ רָע ובְּלִיַּעַל" העלול לומר: "לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ: כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ" (שמואל א ל כב)?
- האם מלך סדום רשאי לתת את רכוש אנשיו? אולי הם נפגעו קשה יותר ממנו ולא נשאר להם רכוש אחר?
- מלך סדום לא התכוון להעניק לאברם אפילו חלק מהתשלום השנתי שהוא נתן לכדרלעמר, במשך שנה אחת או יותר.
- מלך סדום לא העניק תושבות כבוד לאברם לגור במיטב ארצו.
- מלך סדום לא הבטיח לבוא לעזרת אברם במקרה הצורך.
לסיכום, הצעתו של מלך סדום מסתמנת כהצעה לא מכובדת.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ ראה: "כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ; וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב כג)).
דפים בקטגוריה "בראשית יד כא"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.