ביאור:בראשית יד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית יד ט: "אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה."



אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה[עריכה]

בעזרת קבוצת חיילים ואלימות, כל אחד יכול להכריז על עצמו כשליט, כמלך (שופטים ט א-ו).

לכל עיר בככר הירדן היה מלך ששלט על עיר אחת, ואת גודל הערים ניתן להסיק מהשרידים של ערים עתיקות אחרות בכנען, כגון: חצור, מגידו, גזר וירושלים העתיקה.

ארבעת המלכים באו מצפון לדמשק ממעצמות גדולות מפורסמות: עֵילָם ושִׁנְעָר. ניתן להניח שגּוֹיִם ואֶלָּסָר היו מעצמות בסדר גודל דומה. לכן ניתן להסיק שהכוח הצבאי של ארבעת המלכים היה גדול הרבה יותר מצבא של חמישה ערים.

אולם, מלכי ככר הירדן לא מיהרו להיכנע ולשלוח את המס, הם אף לא ברחו ועזבו את אדמתם. מכאן ניתן להסיק שהם חשבו שיש להם סיכויים לנצח.

לא נרמז שערי הככר התכוננו למרד או להתקפה נגדית בשנה ה-13, כאשר ערי הככר היו חופשיות מהמס, או לחילופין בכל השנים הקודמות.

  • הם לא חיזקו את חומות העיר.
  • הם לא אגרו אוכל.
  • הם לא חתמו חוזי הגנה עם שאר ערי עבר הירדן וכנען.
  • הם לא השקיעו ברכישת נשק, סוסים או גמלים.
  • הם לא שכרו צבאות זרים.
  • הם לא קנו עבדים.
  • הם לא הכינו מלכודות לפלישה מהצפון.