ביאור:בראשית יד טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

נצחון[עריכה]

חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק[עריכה]

סביר שהעיר היתה ממערב לדמשק, בצד השמאלי של דמשק, כאשר אברם נע צפונה מחברון לדן לאורך אפיק הירדן. ליד דמשק, אין עיר, לא משמאל ולא מימין, ולא ברור מה הוא האיזור שנקרא "חוֹבָה" בסוריה. סביר שהבורחים רצו לאורך האפיק הצר של הירדן ועלו לרמה, והיה קל לרדוף אחרי כולם ביחד. אולם כאשר הם עלו לרמה, משמאל לדמשק, האיזור נעשה פתוח לכל הכיוונים וקשה היה לרדוף ולצוד איש איש, ולכן המרדף נגמר. ואולי גם עלה השחר והמלכים היו מגלים את הכח החלש של אברם והיו מתקיפים אותו חזרה.

וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם[עריכה]

  • לחלק לחלקים – אברם חילק את צבאו, מה שאפשר לו להתקיף מכל האגפים בלילה ולגרום למבוכה ובהלה.
  • לנוע חלק, להתחלק - מרמז שאברם נע במהירות ובשקט, כאילו החליק, והפתיע את האויב בהתקפת לילה.

וַיַּכֵּם[עריכה]

צריך לזכור שארבעת המלכים יצאו למסע מלחמה וחזרו מנצחים.

  • הם היכו את "רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת הַזוּזִּים בְּהָם; וְאֵת, הָאֵימִים, בְּשָׁוהֵ, קִרְיָתָיִם" (ביאור:בראשית יד ה), את "הַחֹרִי, בְּהַרְרָם שֵׂעִיר, עַד אֵיל פָּארָן, אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר" (ביאור:בראשית יד ו), ואת "כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם, אֶת הָאֱמֹרִי, הַיֹּשֵׁב, בְּחַצְצֹן תָּמָר". לאחר מכן הם ניצחו בעמק השדים את "מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים" (ביאור:בראשית יד ח).
  • לאחר הקרבות הרבים והניצחונות, הצבא סבל מאבידות של חיילים רבים, מה גם שרבים היו פצועים, ובסך הכל כולם היו עייפים.
  • יש לציין שהצבא סחב עמו עתה שלל רב שנלקח במלחמה, צאן ובקר, ואת הנשים, הילדים והגברים שנלקחו כעבדים, וזה לבדו דרש אנרגיה רבה ועייף אותם במשך היום.
  • במקום לעלות בירמוך או ב"מַעֲבַר יַבֹּק" לרמת הגולן בדרך לדמשק ולצפון, הם המשיכו לאורך הירדן עד דן, כך שהם היו במצר, מוקפים הרים גבוהים ומעברים צרים המקשים את העלייה להר.
  • הם הרגישו בטוחים ורגועים לאחר שיצאו מכנען ועברו את אזור דן בצפון הארץ, כי הם נוכחו לדעת שיושבי הארץ לא התארגנו כדי לרדוף ולתקוף אותם.
  • היה להם שלל רב של נשים, אוכל ויין, והם אכלו ושתו וחגגו עם השבויות, כנראה בדומה לתיאור העמלקים אחרי ניצחונם בצקלג: "וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ; אֹכְלִים וְשֹׁתִים, וְחֹגְגִים, בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה" (שמואל א ל טז).
  • אברם תקף בלילה, כאשר היה רק אור קלוש מהמדורות והירח, ולאחר שהחיילים פרקו את נשקם מעליהם, היינו, הוא בחר בזמן שבו הצבא אינו מאורגן או תחת משמעת.
  • ייתכן שגדעון למד מאברם, הלוא אדוני הנחה אותו איך לצייד את הצבא ולהתקיף: "וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ, שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים; וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם וְכַדִּים רֵיקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים" (שופטים ז טז).
  • במחנה של כדרלעומר היו ארבעה צבאות, ולכן ניתן להניח שהיו בצבא קבוצות מסוימות שהתמרמרו על כך שלא קיבלו מספיק שלל. אולי החיילים האמיצים נלחמו, בזמן שהאחרים עטו על השלל ולקחו יותר. היה כעס במחנה, וחיילים לטשו עיניים על רכוש שכניהם.
  • מכיון שהצבא הורכב מצבאותיהם של ארבע מלכים, אשר דיברו בשפות שונות והתלבשו במדים שונים, לאברם היה קל לגרום לבהלה ומבוכה שהביאו כל צבא לחשוב שהצבאות האחרים בגדו בו, ולהגיב בהתקפת נגד.

אם-כן, אברם התקיף אותם ממספר כיוונים במהלך הלילה. אין ספק שהם לא היו מאורגנים או מסוגלים להילחם בחוזקה, ולכן הם ברחו צפונה, לכיוון דמשק, כל אדם לעצמו.

מסקנה[עריכה]

תן לאחרים לעייף את התוקף, כי כך יהיה יותר קל להילחם בו.