ביאור:בראשית כב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כב ז: "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

ראו: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק

הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה[עריכה]

לפי הדעה המקובלת בקורבן עולה שורפים את הקורבן כליל, ולכן נדרשה כמות גדולה יותר של עצים.
אברהם לא אמר ליצחק שהם הולכים להקריב קורבן.
יצחק ראה שהם לוקחים גזעי עצים מבוקעים, אש ומאכלת, ולפי כמות העצים יצחק הסיק שמדובר בקורבן עולה של חיה בגודל של שה.

  • יצחק לבטח ידע שכאשר ישמעאל היה בן 13 אברהם קיים את ברית המילה יחד איתו, ככתוב: "וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ביאור:בראשית יז כה), והנה הוא כבן 13 וייתכן שאברהם רוצה לעשות גם לו ברית מיוחדת שתכלול הקרבת קורבן.
  • יצחק החליט שאברהם מתכוון להקריב קורבן, אבל הם כבר רחוקים ממקום ישוב ולכן אין-באפשרותם לקנות שה לקורבן.
  • יצחק הבין שאברהם אינו יכול לצוד איל בלי לפגוע באיל ולקלקל את גופו.
  • יצחק לא העלה בדעתו את האפשרות שחייה תבוא אליהם מעצמה.

יצחק שאל שתי שאלות:
1. יצחק שאל: "אָבִי". אברהם ענה: "הִנֶּנִּי בְנִי".

  • יצחק ביקש בכבוד רב רשות דיבור מאביו, ואברהם אישר שהוא מוכן להקשיב לדברי בנו.
  • יצחק למעשה שאל: האם אתה אבי ותשמור עלי? כי אני מבין שאין לך שה לעולה למרות שאתה מתכנן להקריב קורבן. האם אפשרי שאני אהיה "הַשֶּׂה לְעֹלָה"?
  • אברהם הבין שהדגש בשאלה הוא 'האם אתה אבי? האם אתה מקשיב לי?' לכן הוא ענה "הִנֶּנִּי בְנִי", במשמעות של אני אביך, אתה בני, אני שומע ועושה כמיטב יכולתי.

2. יצחק שאל: "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה"? אברהם ענה: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי"

  • יצחק הציג את מחשבותיו במפורש כאשר שאל: איפה הקורבן? האם זה אני?
  • אברהם היה יכול לספר ליצחק את כל הסיפור, על איך אלוהים פקד עליו: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהו שָּׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (ביאור:בראשית כב ב), אבל הוא החליט לא לשתף את המידע הזה עם יצחק כדי לא לקבוע סופית שמה שאלוהים אמר כך בדיוק יקרה. אברהם השאיר פתח לעתיד שונה ובלתי-ידוע.
  • בתשובתו אברהם גם הסיר את האחריות מעצמו. אלוהים ציווה עליו והוא מבצע את דבריו. אברהם אינו יכול להתווכח עם רצון האלוהים, אך עם זאת, אלוהים יכול לשנות את דעתו בעתיד. אלוהים יכול לגרום לדברים שונים לקרות. כידוע אלוהים הציל את ישמעאל ולפתע הופיע באר לפני הגר כדי להשקות את ישמעאל שכבר התעלף מצמא.
  • אברהם פסק: 'מה שיקרה לך בני, בא מאלוהים. אתה תדבר איתו ישירות.'
  • אברהם נטע ספק ואפשרויות בדבריו. הוא לא כיוון את יצחק לפתרון יחיד.
  • יצחק הבין שאלוהים יבחר את "הַשֶּׂה לְעֹלָה", ושהוא נשאר בנו של אברהם, בכורה של שרה, הבן שאלוהים הבטיח שהברית תתקיים בו.

יצחק לא שאל שאלות נוספות. הוא קיבל את גורלו. לא נראה שהוא לא הבין שקיימת אפשרות שאלוהים בחר בו לעולה. לא נראה שהוא ניסה לברוח או לזרוק את העצים. לא נאמר שהוא בכה, התחנן או קילל, אפילו כאשר הוא נעקד והיה על המזבח. יצחק היה מוכן לקבל את עולו של אלוהים, ויקרה מה שיקרה.

לא נאמר שאברהם או יצחק התפללו לאלוהים שיציל את יצחק, בקול או בליבו, כפי שעשתה הגר: "ותִַּשָּׂא אֶת קֹלָהּ ותֵַּבְךְּ" (ביאור:בראשית כא טז). אולם סביר להניח שיצחק ביקש רחמים מאלוהים.

הנסיון של יצחק[עריכה]

סביר להניח שאלוהים חיכה לראות מה תהיה תגובתו של יצחק. לפי תגובתו, כך תהיה החלטת אלוהים:

  • אם יצחק לא יכיר בגדולת אלוהים וביכולותיו או לא ישבע לעבוד אותו, אזי נחרץ דינו והוא יהיה הקורבן.
  • אם יצחק יודה בגדולת אלוהים ויאמין בו, אזי יתרחש נס והם יימצאו את "הַשֶּׂה לְעֹלָה" המושלם ביותר שאפשר למצוא. כך הבעיה תיפתר, ודברי אברהם לנערים שהוא ובנו ישובו בשלום יהפכו לאמת.