ביאור:בראשית כב ד
בראשית כב ד: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כב ד.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו[עריכה]
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי[עריכה]
היום השלישי הוא יום מיוחד - פעמים כי טוב.
ביום השלישי נקוו המים ונראתה היבשה, ועל היבשה צמחו העשבים והעצים. זה היה יום טוב לחיים על הארץ, וכך עכשו אלוהים הוביל את אברהם ליום השלישי להביאו להר וליצור את בסיס עם ישראל לחיים טובים.
המסע למוריה[עריכה]
אברהם בא מבאר שבע, שכן זה המקום שבו התגורר, ככתוב: "ויַָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים" (ביאור:בראשית כא לד). לכן בהמשך אברהם חוזר לבאר-שבע, ככתוב: "ויַָּקֻמו וּיֵַּלְכו יַּחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע. ויֵַּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (ביאור:בראשית כב יט).
המרחק מבאר שבע לירושלים הוא כ-100 קילומטר, למרות שאנו בעצם לא יודעים איפה בדיוק התגורר אברהם באזור באר שבע והיכן שוכן הר המוריה.
לא נאמר באיזו שעה ראה אברהם את ההר ביום השלישי למסעם, ולכן ניתן להניח שהם הלכו מספר מועט של שעות ביום השלישי, ואז אברהם ויצחק המשיכו להר.
לפי הכתוב, הר מוריה נמצא במרחק הליכה של יומיים-שלושה בלוויית חמור מבאר שבע. לא נראה שאברהם הזדרז בדרכו להר כדי להעלות את יצחק לעולה.
- אברהם לא לקח גמלים כדי לגמוא את המרחק בזמן קצר יותר.
- אברהם לקח חמור, מה שמעלה את הסברה שהנערים ויצחק חשבו שהוא עומד להקריב את החמור. בברית בין הבתרים אלוהים מציין: "קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל" (ביאור:בראשית טו ט). נח ידע מה המשמעות של "בְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה" (בראשית ז ב), אולם לא ידוע אם חמור היה פסול לקורבן [1]. לכן, רק אחרי שאברהם עזב את החמור עם הנערים והמשיך עם יצחק לבד, יצחק שאל "אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" (ביאור:בראשית כב ז).
- אברהם ישן שני לילות מחוץ לביתו בדרך הלוך וכנראה שגם בדרך חזור. אברהם לא לקח אוכל, לכן כנראה הם ישנו ביישובים שבדרך.
- לאורך כל הדרך יצחק ראה שאברהם לא רוכש שה לקורבן עולה, אך מכיוון שהוא לא ידע מהי תוכניתו של אברהם, הוא לא דאג מכך עד הרגע שבו הם נפרדו מהנערים והחמור.
רש"י מסביר שאלוהים נתן לאברהם זמן לחשוב ולהחליט.
גם היום, יש מקרים שבהם לפני שהסכם נכנס לתוקף יש תקופת אַרְכָּה (grace period) של שלושה ימים המאפשרת לצדדים לשנות את דעתם ולבטל את ההסכם.
אברהם לבטח לא האמין או חשב שיצחק הולך למות, הרי אלוהים הבטיח לו שברכת אלוהים תתקיים בבנה של שרה.
למה בתחילת המסע אלוהים אמר: לך "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"?[עריכה]
אלוהים הכין את הנס, כדברי אברהם: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי" (ביאור:בראשית כב ח).
- אלוהים היה צריך להביא חיה טהורה: איל.
- החיה צריכה להיות בריאה ושלמה.
- החיה תוגש לאברהם מבלי שיצטרך לצוד או לרדוף אחריה.
- קשה היה לארגן שאברהם יתקל באיל כזה בנגב החשוף.
זו הסיבה שאלוהים נאלץ לשלוח את אברהם להר בלתי-מיושב היכן שיש אילי בר חופשיים, עצים וסבכים. ושם, אלוהים הכין מראש "אַיִל אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (ביאור:בראשית כב יג), ולשם אדוני הוביל את אברהם. הסיפור דומה לסיפור הגר במדבר, כאשר הגר טעתה, והגיעה בדיוק למקום של באר מוסתרת, והיא ראתה את הבאר רק כאשר המלאך פקח את עיניה.
וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם[עריכה]
המילה "וַיַּרְא" מופיעה בניקוד, אולם הניקוד נוסף שנים רבות אחר כך והוא מהווה פרוש מצמצם שאינו מחייב.
ללא ניקוד לא ברור אם מדובר:
- "וַיַּרְא" - אברהם ראה את המקום.
- "וירא" - אברהם פחד מהמקום.
סביר ששני הפרושים נכונים ביחד. אברהם ראה את המקום, ירא מהמקום הנורא, נבהל שהוא כבר חייב ללכת ולבצע את העקדה, ופחד מאלוהים שפקד עליו להעלות את יצחק עליו. אברהם הבין שהוא נפרד מיצחק.
- ^ הן אברהם הלך להעלות אדם לקורבן.