ביאור:בראשית כב כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כב כב: "וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

ראה את רשימת קרובי המשפחה של אברהם בחרן: יחוסם ורכושם.

בְּתוּאֵל[עריכה]

בְּתוּאֵל היה הצעיר בבניו של נחור.

במשפחות מלוכה מבוססות ויציבות, הבן הבכור או המבוגר ביותר של השליט מקבל את השליטה לאחר מות האב. אולם קיימת שיטה אחרת, בהתחלת שולשלת, שבה נהוג שכל הבנים (האחים), לפי התור, יקבלו את השליטה. כך קרה לבניו של מתיתיהו הכהן ובניו. כך קרה בערב הסעודית שבני המלך עבד-אל-עזיז, לפי התור נעשו מלכים בסעודיה (מלך ערב הסעודית). גם בירדן, אחיו של חוסיין, יורש העצר הנסיך חסן בן טלאל חשב שהוא יהיה המלך לאחר מותו של חוסיין, אך הטעו אותו ובסופו של דבר חוסיין, בחייו, מינה את עבדאללה השני, בנו, למלך.

לפי זה קיימת אפשרות שבתואל נעשה ראש המשפחה, ואחריו לבן היה השליט.