קטגוריה:בראשית כב ז

עריכה

(ז – יז) למה לא שאל יצחק עד הנה איה השה לעולה, ומשמע ששאל מן האש והעצים על השה, ולמה לא גלה לו תיכף שהוא הנבחר לקרבן, ולמה אמר ב"פ וילכו שניהם יחדו. למה נאמר והאלהים נסה את אברהם והלא עקר הנסיון היה ביצחק שמסר א"ע לקרבן, ולמה תחלה נאמר שם אלהים, ומעת העקדה נאמר שם הויה ב"ה:

למה קרא אליו המלאך שני פעמים ולא אמר לו בפעם הראשון כל הענין, ולמה אמר ה' יראה והיל"ל ה' ראה, ואם ה' אמר לו תחלה שיעלהו לעולה איך חזר ואמר אל תשלח ולא איש אל ויתנחם:

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אבי, מלת ויאמר מיותרת, כי הלא גזרת הויאמר הראשון נמשך אל מלת אבי, שאם לא כן אין שום גזרה בויאמר הראשון. ועוד אומרו הנני בני, כי מלת בני היא מיותרת. וגם באומרו הנה האש, למה לא הזכיר גם המאכלת כי אם האש והעצים. ועוד אומרו אלהים יראה לו, כי מלת לו מיותרת:

אך הנה על שתי בחינות תמה, בין על היותו אברהם גומל חסדים ומרחם לכל, אפילו על אנשי סדום רעים וחטאים ואיך לא ירחם עליו. שנית להיותו אביו. וזהו "ויאמר יצחק אל אברהם אביו" שכולל שני הדברים. אך "ויאמר אבי", כי באמירה לא אמר רק בחינת היותו "אבי"ו באומרו "אבי", אך לא היותו אברהם, כי אין הבן מזכיר שם אביו בפניו. לזה אמר "ויאמר" כי לא קריאה בלבד היתה כי אם אמירת ענין:

אך בהשיב אביו השיב על שתי הבחינות וזהו "הנני בני", כלומר "הנני" מצד עצמי, כי עודני מחזיק במדת חסד ורחמים, וגם בבחינת היותך "בני":

ואמר "הנה האש" וכו', לומר הנה מהמאכלת לא יפלא כי לא ימצא בהר, אך אש ועצים יותר נמצאים בהר שכולו עצים, וגם אש אפשר להוציא מרעפים וכיוצא שתביא עמך. אך ממה שהבאת מוכן הוא למהר מיד ואיך הכינות להביא מה שנמצא בהר, ולא השה הבלתי נמצא שם, וזה "ואיה השה לעולה":

ויתכן, כי יצחק, העולה על רוחו היה, כי אברהם מעצמו נתעורר לכבד את ה' בהעלות לעולה בנו, שאם ידע כי מה' יצא הדבר לא דבר מאומה:

(ח) אז השיב לו אברהם "אלהים יראה לו" וכו', והוא לומר כי לא כל דורון יאות אל המלך מלכי המלכים, אם לא נפש יקרה לפי כבודו יתברך ולא קרבן מן הבהמה. וזהו "ויאמר אלהים יראה", כי להיות הקרבן לו כי גדול כבודו כי יהיה "לעולה בני", כי אין ראוי לו יתברך זולתך:

עוד אפשר, כי בכלל מאמר יצחק היה ענין כי ביצחק יקרא לך זרע, וזהו אומרו "אבי" כלומר האם אתה נקרא אב לישמעאל, לא כן הוא כי אם אבי בלבד, כלומר ואם כן איפה איך יתקיים הזרע בי. והשיב לו אביו אם שם הרחמים אמר אלי כי ביצחק וכו', הנה "אלהים" הוא מדת הדין, "יראה לו" כי "השה לעולה" יהיה "בני". כענין כמה פעמים שמצינו שמדת הדין מקטרגת ומהפכת, כענין (יחזקאל ט) והתוית תיו על מצחות וכו', שקטרגה מדת הדין גם על הצדיקים שלא מיחו (שבת נה א): עוד יתכן בשום לב אל אומרו השה ולא אמר הבהמה, כי אולי היה שור ראוי ליקרב. אך הוא כי לא נעלם מיצחק שעתיד יעקב לצאת ממנו שנקרא שה, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה צו ו) כי על כן יעקב לא רצה ליקבר במצרים כי אמר אני שה ומצרים חמורים, לא יפדו בי, כענין ופטר חמור תפדה בשה. ואפשר כי זה רמז "הנה האש והעצים" שיורה כי אלי נוגע הדבר, ואם כן "איה השה" העתיד, כי איך יצא בהיותי "לעולה". והשיב "אלהים יראה לו השה", אך באשר הוא שם הנה עתה "לעולה" בני. וחזר ואמר "וילכו שניהם יחדו" לומר כי מתחלה כשהיה בספק היה לבו כלב אביו לקבל עליו, אך אין להחזיק לו טובה כל כך