ילקוט שמעוני על בראשית כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

והאלהים נסה את אברהם. רבי יוסי הגלילי אומר: גידלו, כנס הזה של ספינה. ר' עקיבא אומר: ניסה אותו ודאי, שלא יהיו האפיקורסים אומרים: עירבבו ולא היה יודע מה לעשות, שנאמר: ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. אמר ר' יהושע בן קרחה: בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם. אמר לו הקב"ה: "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד". אברהם אמר: הנני, הנני לכהונה, הנני למלכות; זכה לכהונה, זכה למלכות. זכה לכהונה, שנאמר: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם"; זכה למלכות, שנאמר: "נשיא אלהים אתה בתוכנו". משה אמר: "הנני", הנני לכהונה, הנני למלכות. אמר לו: "אל תקרב הלום"; אין "קרב" אלא כהונה, שנאמר: "והזר הקרב יומת", ואין "הלום" אלא מלכות, שנאמר: "כי הביאותני עד הלום".

דבר אחר: ויהי אחר הדבים האלה, אחר למי? אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא: אחר דברו של שטן, דכתיב: "ויגדל הילד ויגמל". אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם! זקן זה חננתו לק' שנה פרי בטן; מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני – היה זובח; מיד והאלהים נסה את אברהם. אחר דבריו של ישמעאל וכו' כדלעיל.

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

דבר אחר: למלך שהיה לו אוהב עני, אמר לו המלך: עלי להעשירך, ונתן לו ממון כדי לעשות בו פרקמטיא. לימים נכנס לפלטין, אמרו: מפני מה זה נכנס? אמר להם המלך: מפני שהוא אוהבי נאמן. אמר לו: אם כן, אמור לו שיחזור ממונך! מיד אמר לו המלך: החזר לי מה שנתתי לך; ולא עיכב, ונתביישו בני הפלטין, ונשבע המלך להוסיף לו עושר. אמר הקב"ה למלאכי השרת: אילו שמעתי לכם כשאמרתם לי "מה אנוש כי תזכרנו", שמא היה אברהם שמהדרני בעולמי? אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: כל הנסיונות שנסיתו, בממונו; נסנו בגופו. אמרה לו: יקריב לפניך בנו! מיד אמר לו: קח נא את בנך:

הנסיון העשירי, "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם". יצא ישמעאל מן המדבר לראות את אברהם אביו; באותו הלילה נגלה עליו הקב"ה ואמר לו: קח נא את בנך:

ויאמר קח נא. אין "נא" אלא לשון בקשה. את בנך, אמר לו: איזה בן? אמר לו: יחידך. אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו! אמר לו: אשר אהבת וכו' (כדלעיל ברמז ס"ב).

ולך לך אל ארץ המוריה. רבי חייא רבה ורבי ינאי, חד אמר: למקום שההוראה יוצאה לעולם, וחד אמר: למקום שהיראה יוצאה. דכוותה "ארון", חד אמר: מקום שאורה יוצאה לעולם, וחד אמר: מקום שהיראה יוצאה לעולם. ודכוותה "דביר", חד אמר: למקום שהדיבור יוצא לעולם, וחד אמר: מקום שהדברות יוצאות לעולם. ר' יהושע בן לוי אמר, שמשם מורה כחץ לאומות העולם ומורידן לגיהנם. ר' [שמעון] בן יוחאי אומר: למקום שהוא יראוי, כנגד בית המקדש של מעלה. ר' יודן אומר: למקום שאני בוראה לך. ר' פנחס אמר: מאתר מרוותא דעלמא. רבנן אמרין: למקום שהקטורת קרבה, כמא דאת אמר: "אלך לי אל הר המור".

והעלהו שם לעולה. אמר לפני הקב"ה: וכי יש קרבן בלא כהן? אמר לו הקב"ה: כבר מיניתיך שתהא כהן; הדא הוא דכתיב: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם".

"אל הארץ אשר אראך" וכו' (כדכתוב ברמז ס"ג). משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לאוהבו: מתאוה אני לראות על שולחני תינוק קטן. מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השולחן לפני המלך, והלך והביא את החרב לשחטו; וצווח המלך עליו: "מה אתה עושה!" אמר לו, והלא אמרת לי: "מתאוה אני לראותו"! אמר לו: שמא מת? כך אמר הקב"ה לאברהם: קח נא את בנך. "וישלח אברהם את ידו" וגו'. אמר לו: "אל תשלח ידך אל הנער". אמר לו: והלא אתה אמרת לי קח נא את בנך? אמר לו: שמא אמרתי לך לשחטו? הוי "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה":

ויאמר קח נא את בנך, אין נא אלא לשון בקשה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גיבור אחד שהיה מנצח את כולם. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר לו: בבקשה ממך, עמוד לי במלחמה זו כדי שלא יאמרו: הראשונים לא היה בהן ממש. כך אמר לו הקב"ה לאברהם: הרבה נסיונות ניסיתיך ועמדת בכולן; בבקשה ממך, עמוד לי בנסיון זה, כדי שלא יאמרו: הראשונים אין בהם ממש.

קח נא את בנך, שני בנים יש לי וכו'. קדמו שטן לדרך, אמר לו: זקן, להיכן אתה הולך? לא לשחוט את בנך? מיד פתח: "הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וגו' כושל יקימון מליך וגו' כי עתה תבוא אליך ותלא" וגו'. אמר לו: "אני בתומי אלך". אמר לו: "הלא יראתך כסלתך". אמר לו: "זכר נא מי הוא נקי אבד". כיון דחזא דלא קא שמע ליה, אמר ליה: "ואלי דבר יגונב", כך שמעתי מאחורי הפרגוד: "השה לעולה", ולא יצחק לעולה. אמר לו: כך עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו:

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. אמר ר' שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת השורה, שנאה מקלקלת השורה. אהבה מקלקלת השורה, שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו; וכי לא היו לו עבדים? אלא אהבה מקלקלת השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר: "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו"; וכי לא היו לו עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה. "ויאסור יוסף מרכבתו", וכי לא היו לו עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה. "ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו", וכי לא היו לו עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה. אמר ר' שמעון בן יוחאי: תבא חבשה שחבש אברהם אבינו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם, ותעמוד על חבשה שחבש בלעם הרשע לילך לקלל את ישראל; תבא אסרה שאסר יוסף לעלות לקראת ישראל אביו, ותעמוד על אסרה שאסר פרעה לרדוף אחרי בני ישראל. תני ר' ישמעאל: תבא חרב יד שעשה אברהם אבינו, שנאמר: "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת", ותעמוד על חרב יד של פרעה, שאמר: "אריק חרבי תורישמו ידי".

ויקח את שני נעריו אתו. אמר ר' אבהו: שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול. אברהם, ויקח את שני נעריו אתו; שאול, "וילך הוא ושני אנשים עמו":

ויבקע עצי עולה. בשכר שני בקיעות שבקע אברהם עצי עולה זכה שיבקע הים לפני בניו, נאמר כאן: ויבקע עצי עולה, ונאמר להלן: "ויבקעו המים". אמר ר' לוי: דיך עד כה; אלא אברהם לפי כחו והקב"ה לפי כחו. ויקם וילך אל המקום, נתן לו שכר קימה ושכר הליכה:

אמר לפניו: לאיזה הר? אמר לו: בכל מקום שתראה כבודי עומד ואמתין לך. השכים בבוקר, ולקח ישמעאל ואליעזר ויצחק בנו עמו, וחבש את החמור. הוא בן האתון שנברא בין השמשות, הוא החמור שרכב עליו משה, שנאמר: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור". הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו, שנאמר: "עני ורוכב על חמור". בן ל"ז שנה היה יצחק בלכתו להר המוריה, וישמעאל בן נ' שנה. נכנס תחרות בין ישמעאל לאליעזר, אמר ישמעאל: עכשיו מקריב אברהם את יצחק בנו לעולה מוקדת, ואני בנו בכורו ואני הוא היורש את אברהם. אמר לו אליעזר: כבר גרשך כאשה המתגרשת מבעלה ושלחך למדבר; אבל אני עבדו, משרת אותו ביום ובלילה, ואני היורש. ורוח הקדש משיבה אותן: לא זה יורש ולא זה יורש.

באותה שעה הרהר בלבו אברהם: אם אני מודיע לשרה, נשים דעתן קלה; ואם לא אודיעה ואגנבנו, כיון שאינה רואה אותו תחנק את עצמה. אמר לה: תקני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום. אמרה ליה: מה טעם של שמחה זו? אמר לה: זקנים שבדמותנו נולד להן בן, דין הוא שנשמח. בתוך השמחה אמר לה: את יודעת, כשהייתי בן ג' שנים הכרתי את בוראי; והנער גדול ולא נתחנך, ויש מקום ששם מחנכין התינוקות, אוליכנו לשם. אמרה לו: קחנו לשלום. והשכים בבוקר, אמר: עד שהיא ישנה אצא ולא תחזור בה, ועוד שלא יראו אותנו בני אדם. בא שטן ועמד לפניו ונדמה לו לזקן, אמר לו: להיכן אתה הולך? אמר לו: להתפלל. אמר לו: והעצים והאש ומאכלת למה? אמר לו: שמא אשהה יום ויומים לאפות ולאכול. אמר לו: אדם שכמותך יאבד בנו שניתן לו בזקנתו, ותאבד נשמה ותתחייב בדין? אמר לו: הקב"ה אמר לי. בא ועמד אצל יצחק, נדמה לו כנער, אמר לו: להיכן אתה הולך? אמר לו: ללמוד מוסר ובינה. אמר לו: בחייך או לאחר מיתתך? לשחטך הוא הולך! אמר לו: אף על פי כן. בא אצל שרה, אמר לה: בעלך היכן הוא? אמרה לו: במלאכתו. ובנך היכן הוא? אמרה לו: עמו. אמר לה: לא כך היית אומרת, שאינך עוזבת אותו שיצא מפתח החיצונה? אמרה לו: לא למלאכה הלכו אלא להתפלל. אמר לה: לא תראי אותו! אמרה: הקב"ה יעשה רצונו מבני:

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. כתיב: "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", ביום השלישי של שבטים, שנאמר: "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי". ביום השלישי של מתן תורה, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר". ביום השלישי של מרגלים, שנאמר: "ונחבתם שמה שלשת ימים". ביום השלישי של יונה, שנאמר: "ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים". ביום השלישי של עולי גולה, שנאמר: "ונחנה שם ימים שלשה". ביום השלישי של תחית המתים, שנאמר: "יחיינו מיומים". ביום השלישי של אסתר, שנאמר: "ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות". באיזה זכות? רבנן אמרי: בזכות ביום השלישי של מתן תורה. ור' לוי אמר: בזכות יום שלישי של אברהם, ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום. מה ראה? [ראה] ענן קשור בהר. אמר: דומה לי שאותו המקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם. אמר ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו. אמר: הואיל והחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים, "שבו פה עם החמור". רבנן מייתי לה מן הכא: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וגו' עבדך ואמתך ושורך וחמורך":

אמרו: אותו היום שהעלה אבינו אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תיקן הקב"ה שני כבשים, א' בשחרית וא' בין הערבים, שנאמר: "את הכבש האחד" וגו'. וכל כך למה? שבשעה שישראל מקריבין תמידין על המזבח וקוראין את המקרא הזה: "צפונה לפני ה'", זוכר עקדת יצחק בן אברהם. מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה קורא את המקרא הזה: "צפונה לפני ה'", הקב"ה זוכר עקדת יצחק בן אברהם. דבר אחר: "צפונה לפני ה'", זה מעשה אברהם יצחק ויעקב, שהם צפונים לפניו, שנאמר: "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך". עמרם וכל הכשרים שהיו במצרים, ישנים, ושל אחריו חדשים. אמר ר' יצחק: מהו מרחוק? עתיד לירחק שכינה מבעליו. יכול לעולם? תלמוד לומר: "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה":

ביום השלישי הגיעו לצופים וראו כבוד השכינה עומד, שנאמר: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא, ראה עמוד אש עומד מן הארץ ועד השמים. אמר לו: יצחק, רואה אתה? אמר לו: הן, והבין אברהם שנרצה הנער לעולה:

וכי מאחר שאין דרך מרובה, למה נתעכב ג' ימים? אלא כיון שלא שמעו לשטן, הלך ונעשה לפניהם כנהר גדול שלא יוכלו לעבור. אמר אברהם: אם יורדים הנערים, מתירא אני שמא יטבעו. ירד, עמדו להם המים עד צואריהם. תלה אברהם את עיניו לשמים, אמר: רבון העולמים! נגלית עלי ואמרת לי: אני יחיד ואתה יחיד, הודע שמי בכל העולם והעלה בנך לעולה; ולא הרהרתי אחר דבריך ולא עכבתי מאמריך. ועכשיו באו מים עד נפש; אם טובע יצחק בני, היאך יתיחד שמך? מיד גער הקב"ה בשטן והלך לו:

וירא את המקום מרחוק. מיל, כמא דאת אמר: "אך רחוק יהיה ביניכם" וגו'. אמר לו יצחק: אבא! אסרני בידי וברגלי, שהנפש חצופה היא, שלא תראה המאכלת ואפסל מן הקרבן; בבקשה ממך שלא תעשה בי מום.

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו. כזה שהוא טוען צלובו בכתפו. ויקח בידו את האש ואת המאכלת. למה נקרא שמה מאכלת? מפני שהיא מכשרת אוכלים. ורבנן אמרי: למה נקרא שמה מאכלת? שישראל אוכלים בעולם הזה בזכות אותה מאכלת. וילכו שניהם יחדו, זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט:

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי. בא סמאל ואמר לו: סבא, הובדת לבך! בן שנתן לך למאה שנה את הולך לשחטו? אמר לו: על מנת כן. ואם מנסה לך יותר מכן תוכל לעמוד? הנסה דבר אליך תלאה? אמר לו: ויותר עד כדון. אמר לו: למחר יאמר לך: שופך דם אתה, ששפכת דמו! אמר לו: על מנת כן. וכיון שלא הועיל לו, בא אצל יצחק, אמר לו: אן ברא דעלובתא, הולך הוא לשחטך! אמר לו: על מנת כן. אמר לו: אם כן, כל פרוגיאות שעשת אמך, לישמעאל שנאיה דביתא ירותא! כד לא תיעול כולה תיעול פלגא, הדא הוא דכתיב: ויאמר אבי. למה "אבי" שני פעמים? כדי שיתמלא עליו רחמים. ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. אמר לו: יצף לההוא גברא דיגער ביה! מכל מקום יראה לו השה לעולה, ואם לאו השה, לעולה בני. וילכו שניהם יחדו, זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט.

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח. נטלו והצניעו ליצחק, אמר: דלא יזרוק ההוא אבן ויפסלנו מן הקרבן. ויעקוד את יצחק בנו, כל מה שהיה אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו מלמטה היה הקב"ה כופת שרים של אומות העולם מלמעלה. ולא עשה, אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן לעבודה זרה בימי ירמיה, אמר להם הקב"ה: מה אתם סבורין, דאינון כפתיא קיימין? שנאמר: "כי עד סירים סבוכים" וגו', כי עד שרים סבוכים, אשתרון יתהון כפתיא, אוכלו כקש יבש:

ויעקד את יצחק בנו... ממעל. מהו ממעל? מלמד שעשה את המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד, כמא דאת אמר: "שרפים עומדים ממעל לו":

ויבואו אל המקום. שניהם מביאים את האבנים, שניהם מביאים את האש, שניהם מביאים את העצים. אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמי שעשה חופה לעצמו. אמר ליה יצחק: אבא! מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה, ואפר שלי הולך לאמי ותניחהו, וכל זמן שתראהו אמי תאמר: זהו בני ששחטו אביו. אבא, מה תעשו לזקנותיכם? אמר לו: בני, יודעים אנו שמיתתנו קרובה; מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו.

וישם אותו על המזבח. עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות. אמר לו: בני! הואיל והחלת על רביעית דמך, יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר: "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". באותה שעה "הן אראלם צעקו חוצה" וגו'. עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע, ואומרים זה לזה: ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט! אמרו: מי יאמר לפניך על הים ז"ה אלי ואנוהו"? שבועת "כה יהיה זרעך", מה תעשה לה? מיד "אל תשלח ידך אל הנער":

"ויבן שם אברהם מזבח" אין כתיב כאן, אלא את המזבח, המזבח שהקריבו בו קין והבל, הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו. אמר יצחק לאביו: אבא! קשור שתי ידי ושתי רגלי, שלא אבעט אותך ונמצאתי מחלל מצות "כַּבֵּד". ועשה כן, וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו, והקב"ה רואה את האב מעקיד בכל לב והבן נעקד בכל לב ומלאכי השרת צועקים ובוכים, שנאמר: "הן אראלם" וגו'. אמרו לפני הקב"ה: רבונו של עולם! נקראת רחום וחנון, מי שרחמיו על כל מעשיו; רחם על יצחק, שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה, "אדם ובהמה תושיע ה'". ר' יהודה אומר: כיון שהגיע החרב לצואר, פרחה ויצאה נשמתו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים: "אל תשלח ידך אל הנער", חזרה נפשו לגופו, והתירו ועמד יצחק, וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות, ופתח ואמר: ברוך אתה ה' מחיה המתים.

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

יתיב רב אחוריה דר' חייא קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר: מנין לשחיטה שהיא בתלוש? שנאמר: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. אמר ליה רב לר' חייא: מאי קאמר? אמר ליה: וי"ו דכתיב אאופתא קאמר. והא קרא קאמר? קרא זריזותיה דאברהם קא משמע לן. בשעה ששלח אברהם אבינו את ידו ליקח המאכלת לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת, שנאמר: "הן אראלם צעקו חוצה", חיצה כתיב, חיצה היא בידיה למיכס ית בריה. מה היו אומרים? "נשמו מסלות", שאין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים. "שבת עובר אורח הפר ברית", "ואת בריתי אקים את יצחק". "מאס ערים", "ויסע אברם ארצה הנגב" וגו'. "ולא חשב אנוש", לא חשב זכות אברהם.

ויקח את המאכלת. רב בעי קומי ר' חייא רבה: מנין לשחיטה שהיא בדבר המיטלטל? מהכא, וישלח אברהם את ידו ויקח, מכלל דתלוש הוא. אמר ליה: אם מן אגדה אמר לך רבי, אפילו במחובר שרי, דחזר הוא ביה; אם מן אולפן אמר לך, לית הוא חזר ביה. דתני לוי: היו נעוצין מתחלתן הרי אלו פסולין; תלושין ונעצן הרי אלו כשרין, דתנינן: השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם, לשון חבה, לשון זירוז. ר' אליעזר בן יעקב אומר: לו ולדורות; אין דור שאין בו כאברהם, אין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כמשה ושמואל.

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער. וסכין היכן היה? נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת עליו ונשחת הסכין. אמר לו: ומה אעשה לו, אחנקנו? אמר לו: אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו: אוציא ממנו טפת דם? אמר לו: אל תעש לו מאומה, מומה. כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, הודעתי לכל שאת אוהבי. ולא חשכת את בנך את יחידך ממני, שלא תאמר: כל חולאים שחוץ לגוף אינן חולאים; אלא מעלה אני עליך כאלו אמרתי שתקריב עצמך ולא עכבת. אמר לו: כביכול שיש לפניך כשיחות בני אדם, שמחליפין בדיבורם? אתמול אמרת לי: "כי ביצחק יקרא לך זרע", וחזרת ואמרת: "קח נא את בנך", ועכשיו אתה אומר: אל תשלח ידך? אמר לו הקב"ה: "לא אחל את בריתי", שאמרתי: "ואת בריתי אקים את יצחק". בשעה שאמרתי לך "קח נא את בנך", "מוצא שפתי לא אשנה". וכי אמרתי לך שחטהו? "העלהו" אמרתי לך; אסקיתיה, אחתיניה:

אמר לה יצחק לשרה: נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות, והעלני לראש הר אחד, ובנה מזבח וסדר את המערכה והעריך את העצים ועקדני על גבי המזבח, ונטל הסכין בידו לשחטני; אילולי שאמר לו הקב"ה: אל תשלח ידך אל הנער, כבר הייתי שחוט! אמרה לו: ווי לך ברא דעלובתא! אילולי דאמר הקב"ה אל תשלח ידך, היית שחוט! לא הספיקה לומר הדבר עד שיצאה נשמתה. הדא הוא דכתיב: "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". מהיכן בא? מהר המוריה בא. אמר הקב"ה: הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם שמחים בעולמי? "אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן":

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל. ר' זכריה אומר: אותו איל שנברא בין השמשות היה רץ ובא להתקרב תחת יצחק, והיה סמאל עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו של אברהם אבינו, ונאחז בשתי קרניו בין האילנות. מה עשה אותו איל? פשט את ידו ואת רגלו בטליתו של אברהם, והביט אחריו וראה את האיל, והתירו והקריבו.

ר' חנינא בן דוסא אומר: אותו איל שנברא בין השמשות, לא יצא ממנו דבר לבטלה. גידין של איל, אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהן. עורו של איל היה אזור מתניו של אליהו. קרניו של איל, שמאלו שתקע בו בהר סיני, "ויהי קול השופר". קרנו של ימין שהוא גדול משמאלו, שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא, שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול":

וירא והנה איל. ר' אליעזר אומר: מן ההרים בא, שהיה רועה שם. ר' יהושע אמר: מלאך הביאו מגן עדן, ותחת עץ החיים היה רועה ושותה מן המים שעוברין תחתיו, והיה ריחו של איל נודף בכל העולם. ואימתי נתן בגן? בין השמשות של ששת ימי בראשית:

וירא והנה איל אחר. מהו אחר? אחר כל המעשים. ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות, וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: ביום ההוא יתקע בשופר גדול. לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל נותש מחורש זה ונסבך בחורש אחר, אמר לו הקב"ה: כך עתידין בניך להסתבך במלכיות, מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום, וסופן להגאל בקרניו של איל. הדא הוא דכתיב: "וה' אלהים בשופר יתקע, ה'... יגן עליהם".

וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו. אמר לפניו: רבונו של עולם! הוי רואה דמו של איל זה כאילו דמו של יצחק בני קרב, כהדא דתנינא: הרי זו תחת זו, הרי זו חלופי זו, הרי זו תמורה. ר' פנחס אמר, [אמר] לפניו: רבונו של עולם! הוי רואה דמו של איל זה כאלו הקרבתי את יצחק בני תחילה ואחר כך הקרבתי את האיל תחתיו, כדאמר: "וימלוך יותם בנו תחתיו", במקומו, כהדא דתנן: "הרי עלי כאימרא כדירים", [רבי יוחנן] אמר: "כאימרא", תמידא; [ריש לקיש] אמר: כאילו של יצחק. תמן אמרי: כוולד החטאת. תני בר קפרא: כאימר דלא ינק מן יומוי.

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה. אמר לפניו: רבונו של עולם, בשעה שאמרת לי: "קח נא את בנך", היה לי להשיב, "אתמול אמרת לי: 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ועכשיו אתה אמרת לי: 'קח נא את בנך'"; ולא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך. יהי רצון מלפניך, בשעה שיהיו בניו של יצחק באין לידי עבירות, תהיה נזכר להם העבודה הזאת ותתמלא עליהם רחמים:

אברהם קרא אותו יראה, ושם בן נח קרא אותו "שלם", שנאמר: "ומלכי צדק מלך שלם". אמר הקב"ה: אם אני קורא אותו "יראה" כדרך שקרא אותו אברהם, שם בן נח אדם צדיק הוא ומתרעם. ואם אני קורא אותו "שלם" כדרך שקרא אותו שם בן נח, אברהם אדם צדיק הוא ומתרעם. אלא הריני קורא אותו כמו שקראו שניהם, "ירושלים", "יראה שלם". ר' ברכיה בשם ר' חלבו: עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר: "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון". מה היה אומר? יהי רצון שאראה בבניין ביתי. דבר אחר: מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. ה' יראה, הרי בנוי. אשר יאמר היום בהר, הרי חרב, כמא דאת אמר: "על הר ציון ששמם". ה' יראה, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמא דאת אמר: "כי בנה ה' ציון נראה בכבודו".

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקרא מלאך ה' אל אברהם, ויאמר בי נשבעתי. מה צורך לשבועה זו? אמר לו: השבע לי שאין אתה מנסה לי עוד, לא אותי ולא ליצחק בני. משל למלך שהיה נשוי למטרונא, ילדה ממנו בן ראשון וגרשה, וחזר ונשאה וילדה לו בן שני וגרשה, עד שילדה בן עשירי, ונכנסו כולם ואמרו לו: השבע שאין את מגרש את אמנו עוד. מעתה כך, כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי, אמר לו: השבע לי שאין אתה מנסה לי עוד מעתה.

כי יען אשר עשית את הדבר הזה. נסיון עשירי הוא, ואת אמרת את הדבר הזה? אלא נסיון אחרון שקול כנגד כולן, שאילולי שקיבל עליו זה, איבד כל מה שעשה מתחילה.

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ר' ברכיה אומר: עלה ריח ניחוח של יצחק וערב עליו. מה עשה הקב"ה? פשט יד ימינו ואחז בראשו של יצחק ונשבע לברכו בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר: כי ברך בעולם הזה, אברכך בעולם הבא. והרבה בעולם הזה, ארבה את זרעך לעולם הבא.

כי ברך אברכך. ברכה לאב, ברכה לבן. והרבה ארבה, רבות לאב, רבות לבן. וירש זרעך את שער אויביו, זה תרמוד. אשריו מי שהוא שרואה במפלתה של תרמוד, שהיתה שותפה בשני חרבנות. ר' יודן ור' הונא, חד מנהון אמר: בחרבן ראשון העמידה שמונה אלף קשתים, ובשני העמידה ארבעים אלף קשתים; וחד אמר: בחרבן ראשון העמידה ארבעה אלף קשתים, ובשני אלפים קשתים.

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וישב אברהם אל נעריו. ויצחק היכן היה? שלחו אצל שם, ללמוד ממנו תורה. משל לאשה שהעשירה מפילכה, אמרה: הואיל ומן הפלך הזה נתעשרתי, עוד אינו זז מתחת ידי לעולם. ר' יוסי בר חנינא אמר: שלחו בלילה מפני עין הרע שלא ישלוט בו, שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש לא הוזכרו עוד להיכן הלכו. ר' אלעזר אומר: ברוק מתו, שהיו אומות העולם רוקקים בהם ואומרים: יש לכם אלוה כזה ואתם עובדים עבודה זרה? ר' יוסי בר חנינא אמר: בעין מתו. ר' יהושע בן לוי אמר: שינו מקום והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה, הדא הוא דכתיב: "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה", על מנת כן ירדו לתוך כבשן האש, על מנת שיעשה להם מופת:

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה. כתיב: "חיי בשרים לב מרפא", שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה בת זוגו, שנאמר: ובתואל ילד את רבקה. דבר אחר: אחר הדברים, אחר הרהורי דברים שהיו שם. מי הרהר? אברהם הרהר; אמר: אילו מת יצחק בהר המוריה, לא היה מת בלא בנים? עכשיו שנעשה לו נס, אשיאנו מבנות ענר אשכול וממרא שהן צדקניות, אף על פי שאינן מיוחסות; דמה איכפת לי ביוחסין? אמר לו הקב"ה: אינו צריך, כבר נולדה בת זוגו של יצחק בנך, שנאמר: הנה ילדה מלכה גם היא. מהו גם היא? מה זו – בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה, אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה. דבר אחר: מה הרהר? נתיירא מן היסורין; אמר לו הקב"ה: אין אתה צריך; כבר נולד מי שיקבלם.

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

את עוץ בכורו. ר' שמעון בן לקיש משום בר קפרא אמר: איוב בימי אברהם היה. ר' אבא בר כהנא אמר: בימי יעקב היה, ודינה אשתו של איוב היתה, שנאמר: "כדבר אחת הנבלות תדברי", וכתיב: "כי נבלה עשה בישראל". ר' לוי אמר: בימי שבטים היה, דכתיב: "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם", זה ראובן ויהודה. מה שכר נטלו? "על כן להם לבדם נתנה הארץ". ר' יוסי בן חלפתא אמר: בירידתן למצרים נולד, ובעלייתן מת. אתה מוצא עיקר שנותיו של איוב ר"י שנה, וישראל היו במצרים ר"י שנה, ובא שטן לקטרג, וגירה אותו באיוב. משל לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו, בא זאב ונזדווג לו. אמר להם: תנו לו תיש אחד שיתגרה בו. ר' חמא בר חנינא אמר: משל למלך שהיה יושב בסעודה, בא כלב אחד ונזדווג לו. אמר: תנו לו אבר אחד שיגרה בו. כך בא שטן לקטרג, וגירה אותו באיוב, הוא דאמר איוב: "יסגירני אל אל עויל", זה שטן; "ועל ידי רשעים ירטני", אלו חבריו. רבי יוסי בר' יהודה אמר: בימי שפוט השופטים היה, הדא הוא דכתיב: "הן אתם כלכם חזיתם", חזיתם מעשי ומעשי דורי: מעשי – מצוות ומעשים טובים, ומעשי דורי – שהן מבקשים ליתן שכר לזונות מן הגרנות; הדא הוא דכתיב: "אהבת אתנן על כל גרנות". רבי שמואל בר נחמן אמר: בימי כשדים היה, שנאמר: "כשדים שמו שלשה ראשים". רבי נתן אמר: בימי מלכות שבא היה, שנאמר: "ותפול שבא ותקחם,. רבי יהושע בן קרחה אמר: בימי אחשורוש היה, שנאמר: "יבקשו למלך נערות בתולות" וגו', וכתיב: "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב". ר' שמעון בן לקיש אמר: איוב לא היה ולא עתיד להיות. מחלפא שטתיה דריש לקיש? תמן אמר ריש לקיש בשם בר קפרא: איוב בימי אברהם היה, והכא אמר: לא היה ולא עתיד להיות? אלא תברא; הוא היה, ויסורין לא היו שנכתבו עליו. ולמה נכתבו עליו? אלא לאמר שאם היו באים עליו היה יכול לעמוד בהן. רבי יוחנן אמר: מעולי גולה היה וישראל היה, ולומדין ממנו הלכות אבלים; "ויקם איוב ויקרע את מעילו", מכאן שצריך אדם לקרוע מעומד. רבי חנינא אמר: גוי היה, דתני רבי חייא: צדיק אחד היה לי באומות העולם בעולמי ונתתי לו שכרו ופטרתיו, ואיזה? זה איוב.

ואת קמואל אבי ארם. הוא לבן הוא קמואל; ולמה נקרא שמו קמואל? שקם על אומתו של אל.

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ובתואל ילד את רבקה (כתוב בפרשת אשה כי תזריע).

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ופילגשו ושמה ראומה. כולו לשון מרדות הן טבח טבחון גחם גחמון תחש תחשון מעכה מעכון: