קטגוריה:בראשית כב יב
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְ/ךָ֙ אֶל־הַ/נַּ֔עַר וְ/אַל־תַּ֥עַשׂ ל֖/וֹ מְא֑וּמָּה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְ/לֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְ/ךָ֥ אֶת־יְחִידְ/ךָ֖ מִמֶּֽ/נִּי׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַאֲמַר לָא תּוֹשֵׁיט יְדָךְ בְּעוּלֵימָא וְלָא תַּעֲבֵיד לֵיהּ מִדָּעַם אֲרֵי כְעַן יָדַעְנָא אֲרֵי דָּחֲלָא דַּייָ אַתְּ וְלָא מְנַעְתָּא יָת בְּרָךְ יָת יְחִידָךְ מִנִּי׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר אַל תּוֹשִׁיט יְדָךְ לְטַלְיָא וְלָא תַעֲבֵּיד לֵיהּ מִדַעַם בִּישׁ אֲרוּם כְּדוֹן גְלֵי קֳדָמַי אֲרוּם דַחֲלָא דַיְיָ אַנְתְּ וְלָא עֲכִּבְתָּא יַת בְּרָךְ יַת יְחִידָךְ מֶנִי: |
רש"י (כל הפרק)
"אל תשלח" - לשחוט אמר לו אם כן לחנם באתי לכאן אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם א"ל אל תעש לו מאומה אל תעש בו מום
"כי עתה ידעתי" - א"ר אבא א"ל אברהם אפרש לפניך את שיחתי אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער אמר לו הקב"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו אסקתיה אחתיה
"כי עתה ידעתי" - מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חבתי אצלך יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלהים אתהרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי – אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֲפָרֵשׁ לְפָנֶיךָ אֶת שִׂיחָתִי. אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (לעיל כא,יב). וְחָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ". עַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר"! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים פט,לה): "לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי, וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה"! כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ "קַח" – מוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה, לֹא אָמַרְתִּי לְךָ 'שְׁחָטֵהוּ" אֶלָּא "הַעֲלֵהוּ". אַסִּקְתֵּיהּ, אַחֲתֵיהּ!
כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי – מֵעַתָּה יֵשׁ לִי מַה לְּהָשִׁיב לַשָּׂטָן (סנהדרין פ"ט ע"ב) וְלָאֻמּוֹת, הַתְּמֵהִים מַה הִיא חִבָּתִי אֶצְלְךָ: יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עַכְשָׁיו, שֶׁרוֹאִים "כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית רבה נו,ח).
רשב"ם (כל הפרק)
כי עתה ידעתי: כלומר עתה אני רוה ונתפרסם לכל העולם כי ירא אלהים אתה:
רמב"ן (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
"עתה ידעתי" ידעתי אני המלאך שבדין יגדילך האל על מלאכיו כאמר' ז"ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת:
" ממני" שאתה ירא אלהים יותר ממני שאני מלאך וראוי למעלה יותר ממני כאמרם ז"ל גדולים צדיקים וכו'. שאתה בפעל ירא אלהים כמו שהיה האל יודע קודם לכן שהיית ירא אלהים בכח ותפול ידיעתו הפועלת על הנמצא בפעל:מלבי"ם (כל הפרק)
(יב)" ויאמר אל תשלח ידך אל הנער. "פי' חז"ל שרצה עכ"פ לעשות בו איזה רושם וחבלה שיוציא ממנו דמים, לכן הוסיף אזהרה שניה ואל תעש לו מאומה. כי "עתה ידעתי", שעתה נגמר תכלית המצוה עד שאדע ואודיע לכל שאתה ירא אלהים וגם המעשה עצמה "שלא חשכת את בנך," כי נחשב כאלו הקרבתיו עולה כליל. ובדרושי ארצות השלום כתבתי בזה כי עקר הנסיון היה אם יעשה המצוה לשם ה' בלבד בלא תערובות איזה פניה וכוונה זרה. והנה היה בזה שתי מצות, שתחלה כשהעלהו קיים מצות ה' שצוה והעלהו שם לעולה, ועתה שהורידהו קיים שנית מצות ה' שאמר אל תשלח ידך, ומה שקיים מצוה הראשונה בלא שום פניה זרה, אין זה חדוש, כי מה היה יכול לקוות לעצמו איזה תועלת מהקרבת בנו יחידו, ובודאי עשה זאת רק לש"ש, אבל במצוה השנית שצוה להורידו זה היה קשה מאד שיעשה לשם ה' בלבד, כי הלא היה נגד עיניו תועלת עצמו מה שמציל בנו יחידו מן המות, אבל ה' היודע תעלומות לב ידע כי כמו שעשה מצוה הראשונה רק לשם ה' בלבד כן גם במצוה השניה לא שמח על הורדתו משמחת עצמו בעבור שניצול בנו יחידו רק שמח שזכה לקיים שנית מצות בוראו, והראיה שהיה קשה בעיניו הורדתו ורצה לעשות בו עכ"פ איזה מום עד שהוצרך להזהירו ע"ז, וע"ז אמר "כי עתה," מן המצוה השניה שקיימת, "ידעתי כי ירא אלהים אתה כי לא חשכת", ר"ל מה שחשכת אותו מן המות, לא היה בו איזה כוונה ומחשבה חיצונית, שיעלה על לבך שחשכת ממות "את בנך" מצד שהוא "בנך יחידך," לא על כוונה זאת חשכת אותו, רק ממני עשית זאת, רק למלאות צווי בלא כוונה אחרת זרה:
כלי יקר (כל הפרק)
"עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". אין כל לשון עתה ממעט הזמן הקודם לו, שהרי מצינו (עקב י.יב) ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה, וכי קודם זה לא שאל ממנו היראה אלא שהוא כאלו אמר והנה ישראל. כך עתה ידעתי כאלו אמר הנה ידעתי.
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער. וסכין היכן היה? נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת עליו ונשחת הסכין. אמר לו: ומה אעשה לו, אחנקנו? אמר לו: אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו: אוציא ממנו טפת דם? אמר לו: אל תעש לו מאומה, מומה. כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, הודעתי לכל שאת אוהבי. ולא חשכת את בנך את יחידך ממני, שלא תאמר: כל חולאים שחוץ לגוף אינן חולאים; אלא מעלה אני עליך כאלו אמרתי שתקריב עצמך ולא עכבת. אמר לו: כביכול שיש לפניך כשיחות בני אדם, שמחליפין בדיבורם? אתמול אמרת לי: "כי ביצחק יקרא לך זרע", וחזרת ואמרת: "קח נא את בנך", ועכשיו אתה אומר: אל תשלח ידך? אמר לו הקב"ה: "לא אחל את בריתי", שאמרתי: "ואת בריתי אקים את יצחק". בשעה שאמרתי לך "קח נא את בנך", "מוצא שפתי לא אשנה". וכי אמרתי לך שחטהו? "העלהו" אמרתי לך; אסקיתיה, אחתיניה:
אמר לה יצחק לשרה: נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות, והעלני לראש הר אחד, ובנה מזבח וסדר את המערכה והעריך את העצים ועקדני על גבי המזבח, ונטל הסכין בידו לשחטני; אילולי שאמר לו הקב"ה: אל תשלח ידך אל הנער, כבר הייתי שחוט! אמרה לו: ווי לך ברא דעלובתא! אילולי דאמר הקב"ה אל תשלח ידך, היית שחוט! לא הספיקה לומר הדבר עד שיצאה נשמתה. הדא הוא דכתיב: "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". מהיכן בא? מהר המוריה בא. אמר הקב"ה: הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם שמחים בעולמי? "אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן":
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כב יב.
עקידת יצחק - האם אברהם עמד בניסיון?
בראשית כב א: " "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים" "נִסָּה אֶת אַבְרָהָם..." "
ה' ניסה את אברהם בכך שאמר לו להעלות את בנו לעולה, ואברהם אכן עשה כדבר ה' וכמעט שחט את בנו.
האם, בכך שציית לדבר ה', אברהם עמד בניסיון? או שמא היה עליו לסרב?
לכאורה התשובה ברורה - אברהם עמד בניסיון, שהרי ה' בעצמו אמר לו, (בראשית כב יב): "וַיֹּאמֶר 'אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי", ואף בירך אותו, (בראשית כב טז): "וַיֹּאמֶר: 'בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, נְאֻם ה', כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ, כִּי ברך אברכך, והרבה ארבה אֶת זרעך ככוכבי השמים וכחול אֲשֶׁר על שפת הים, וירש זרעך אֶת שער איביו". מטרת הניסיון היתה לבחון את אברהם, עד כמה הוא ירא את ה', ועד כמה הוא מוכן להקריב לה'; אברהם הראה שהוא ירא את ה' במידה הרבה ביותר האפשרית, שהרי הוא מוכן לציית לו בלי ערעור, ומוכן להקריב לו את היקר לו מכל.
אולם, המצוה בפרק זה אינה המצוה היחידה - רק לפני כמה פרקים נאמר, (בראשית ט ה): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו, אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם", כלומר, ה' אוסר לשפוך דם נקי; אילו אברהם היה מסרב לשחוט את יצחק, גם אז היה מקיים בכך את ציווי ה'! אילו אברהם היה מסרב לשחוט את יצחק, ייתכן שה' היה אומר לו "... כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ולא שלחת את ידך לשפוך דם נקי"; גם במקרה זה היה אפשר לומר שאברהם עמד בניסיון, שהרי הוא קיים את מצוות ה' לבני נוח!
האם ייתכן, שלניסיון של אברהם יש יותר מתשובה אחת נכונה?
כמה אפשרויות:
1. יש להבדיל, בין מצוות ה' לבני נוח, שאותה אברהם קיבל רק במסורת, לבין מצוות ה' לאברהם, שאותה אברהם קיבל בנבואה; הניסיון של אברהם היה לקיים את מצוות ה' שנאמרה לו באופן ישיר, למרות שהיא סותרת את המסורת שקיבל מאבותיו (ואין זה סותר את דברי חז"ל "לא בשמים היא", שהרי דברים אלה נאמרו בהקשר של פסיקת הלכה לציבור, ופסיקת הלכה לציבור אכן חייבת להסתמך על מסורת ועל כללים ברורים ומסודרים, שלא כמו התנהגות של אדם יחיד במקרה מיוחד) .
2. הניסיון של אברהם היה לבחור, מבין שתי המצוות הסותרות, את המצווה הפחות נוחה עבורו (ראו פירוש דומה במאמרו של אברהם שבות - עיקרון אלוקי );
3. לניסיון של אברהם אכן היתה יותר מתשובה נכונה אחת: ייתכן שמטרת הניסיון היתה, להציב בפני אברהם שתי מצוות סותרות כדי לראות איזו משתיהן יבחר לקיים; כל בחירה של אברהם היתה טובה באותה מידה, אלא שכל אחת מהן היתה מעידה על ערך אחר שהוא הערך החשוב ביותר בעיני אברהם: אילו היה בוחר שלא לשחוט את בנו, הדבר היה מעיד על כך שהערך החשוב לו ביותר הוא חיי אדם, חיי העולם הזה; מאחר שבחר לשחוט את בנו, הדבר מעיד על כך שהערך החשוב לו ביותר הוא ההקרבה למען ה', כלומר, חיי הרוח חשובים יותר. בחירה זו של אברהם השפיעה על ההסטוריה של צאצאיו בכל הדורות, עד ימינו ממש.
4. הניסיון של אברהם היה, אכן, לוותר על רצונו להקריב את בנו! הבקשה של ה' להקריב את הבן לא היתה חריגה, ביחס למקובל באותם הימים, ולכן לא היא היתה עיקר הניסיון. עיקר הניסיון היה אחר-כך, כשאברהם כבר עמד על ההר והתכוון להקריב את בנו, וה' אמר לו אל תשלח ידך אל הנער.
"בפרשת נביא השקר נצטוו בני ישראל, במילים חמורות ביותר, שלא לשמוע בקול נביא הסותר את דברי ה', (דברים יג ד): "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם". שני הביטויים מנסה ולדעת מופיעים גם בפרשת העקידה. לפיכך מתפרשת פרשתנו כנראה כך: אברהם הוא נביא, הנשלח אל עצמו, אבל אסור לו לקיים את נבואתו זאת, כי היא סותרת את הצו האלוקי של איסור שפיכות דמים. הפרק מסביר לנו איך אברהם מתגבר על יצר ההשחתה העצמית - כי אמנם כן, יש יצר כזה, וסיפורים עתיקים מרובים מספרים על מעשים כאלו. רק בהתגברות זו הוא "לא חשך מה' את בנו את יחידו". הקרבת הבן היתה עדות לשליטה בלתי מוגבלת של האב על בנו. כדרך שמותר לו כל שימוש שירצה ביתר רכושו, בצאנו ובבקרו, כך חופשי הוא להחליט גם להקריב את בנו. כאשר שמע בקול המלאך, הוא מכיר בשלטון ה' על כל בריותיו - (יחזקאל יח ד): "הן כל הנפשות לי הנה, כנפש האב וכנפש הבן לי הנה, הנפש החטאת היא תמות". בויתור על ההקרבה הוא אינו חושך אותו מה', עושהו" ( צוריאל אדמנית, בתוך הזרם ונגדו , עמ' 31). כך קל יותר להבין את התפילה "ותיראה לפניך עקידה שעקד אברהם את יצחק בנו על גב המזבח, וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם - כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו" (שם, עמ' 32). שאלות קשורות:
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ
נאמר: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת" (ביאור:בראשית כב י), כלומר העורך השתמש בפועל 'ש ל ח', ואברהם פשוט הושיט את ידו הרחק מהגוף והרים את המאכלת. הכוונה היתה ברורה, שאברהם מתכונן להמשיך בשחיטה, למרות שיש עדין מספיק זמן להפסיק את התהליך לפני שהמאכלת מגיעה לצווארו של יצחק. דוגמא לשימוש הזה מופיעה בסיפור המלאכים בסדום, ככתוב: "וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה" (ביאור:בראשית יט י).
אולם השימוש במילים 'לשלוח יד' היה, או בעקבות העקדה, הפך לבטוי במשמעות של 'נסיון הריגה' , כדברי ראובן לאחיו: "וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ" (ביאור:בראשית לז כב), ובסיפור מגילת אסתר: "וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ" (ביאור:אסתר ב כא). כדי למנוע מהאפשרות שאנשים יחשבו שיעקב שלח את ידו לפגוע באפרים, נאמר: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם" (ביאור:בראשית מח יד), והשמיטו את המילה 'יד', ל"יְמִינוֹ" בלבד.
וכך כפי שנאמר שאברהם שלח את ידו לקחת את המאכלת, גם המלאך משתמש בצרוף הזה ואוסר עליו 'לשלוח יד' עם המאכלת לכיוון יצחק.
וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה
- אלוהים מפטר את אברהם מאחריתו ליצחק וזרעו.
פקודת המאומה דומה לפקודה שאלוהים אמר ללבן בחלום: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (ביאור:בראשית לא כד). אלוהים מודיע לאברהם שאסור לו לעשות מטוב עד רע. אסור לו לעשות כלום, מאומה.
אסור לאברהם:
- להמשיך בחינוך של יצחק.
- ליעץ לו.
- לבקש ממנו עזרה.
- לעודד או לדכא בחיוך או בתנועת גוף.
- להיות לידו, וזה ישפיע על התנהגותם של אנשים אחרים ליצחק.
- לברך אותו לפני מותו.
- לעשות מאומה.
לכן אברהם נפרד מיצחק כדי שלא יקרה שהוא יעשה משהו שישפיע על יצחק.
אלוהים אמר לו "וְהַעֲלֵהוּ" [לי] - הבאת אותו לי, היית מוכן להמית אותו למעני, עכשו הוא שלי, ושלי בלבד. אתה גמרת!
כדי להמתיק את מכת הפיטורין אלוהים מיד מודה לאברהם ואומר: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". ואחר כך אלוהים מעניק לאברהם מכתב תודה אדירה וברכה: "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (ביאור:בראשית כב יז-יח). אברהם המשיך בחייו הפרטיים בידיעה שהוא עשה את תפקידו בהצלחה. אלוהים יטפל בזרעו והם יהיו ברכה לכל גויי הארץ. ליותר מזה אב לא יכול לצפות.
אברהם הבין את הודעת הפיטורין ולכן הוא שב לבדו למחנה, ככתוב: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו" (ביאור:בראשית כב יט), ללא יצחק, ועד מותו לא נאמר שהיה קשר בין אברהם ויצחק. אברהם התערב במציאת אישה ליצחק, אבל השאיר למלאך אלוהים לבחור את הכלה, ואפילו לא קבע כמה מתנות יקח העבד עבור הכלה.
ניתן לראות שהפיטורים היו מוחלטים, ואלוהים גם לא דיבר יותר עם אברהם. ייתכן גם שלאלוהים עצמו לא היה נעים לעשות זאת, ולכן הוא שלח את המלאך.
תגובות
מאת:
אראל שלום
יש לך טעות יסודית בהבנת האלהים ומצוותי
ו כי כל התורה היא לשמוע בקול יהוה אלהים כאשר הוא מדבר אליך וכל נביא אמת יודע זאת
ושים לב מה אמר האלהים לאברהם אבינו
(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:
(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:
(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:
(יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:
על כן יש לשמוע בקול יהוה אלהים וזאת המצווה הראשונה בתור שעוקפת את כל המצוות שכתובות בתורה
- -- daian moshe, 2009-11-01 09:31:47
זה בדיוק מה שכתבתי בתשובה 1
- -- אראל, 2009-11-01 14:03:05
אראל, שלום רב.
מידי פעם אני קורא את פרושיך לפסוקים שונים בתנ"ך ורוצה למצוא יותר תעוזהבפרושיך, ואיני מוצא.פרשת יפה את שני ההיבטים בעקידת יצחק. אבל לצערי איני מסכים איתך. לשיטתי האל ציפה למצוא באברהם נחישות ואסרטיביות. במילים אחרות לומר לא מוחלט.אני מרשה לעצמי להפליג במחשבותיי ולדמיין שיחה המתרחשת בין האל למלאך מרגע שאברהם השכים וחבש את חמורו ליציאה לעקידה, שבסופה שואל המלאך את האל: כיצד לגמול לאברהם על מילוי הדרישה. על כך האל משיב למלאך: ברך אותו אתה. ואכן, מי שמברך את אברהם זה מלאך ולא האל,ובכך הסתיימה מערכת יחסיו של אברהם עם האל. לא תמצא עוד פנייה של האל אליו.יתרה מכך, גם לאחר החורבן הראשון, כפי שנאמר במדרשים, כשאברהםמגיע לאל ללמד סנגוריה על עם ישראל שואל האל: מה לידידי בביתי? ותסיק מכך כל שתרצה. בברכה, אריה נחשון.
- -- ariena, 2009-11-03 21:57:52
שלום אריה,
אתה טוען שה' ציפה מאברהם לסרב, והראיה לדבריך היא העובדה שה' לא מדבר עם אברהם לאחר העקידה באופן ישיר אלא רק על-ידי מלאך. ובכל-זאת, אי אפשר להתעלם מתוכן הדיבור, הכולל ברכה גדולה מאד.
כלומר, גם לפי שיטתך יש להגיד שלניסיון העקידה היו שתי תשובות נכונות, שתיהן היו מזכות את אברהם בברכה, רק שאתה טוען שהתשובה "לא" היתה נכונה יותר והיתה מזכה את אברהם בברכה גדולה יותר.
- -- אראל, 2009-11-15 17:58:08
זו שאלה עתיקה - כיצד הלך אברהם לעשות את מה שהוא תועבה בעיני ה' וכיצד לא פקפק למשל שמא פעולת השטן היא זו? התשובה הכי טובה לכך לדעתי באה דוקא מביקורת המקרא. אם נניח שהפרשה הזו נכתבה בזמן מלכי בית דוד, שמפורט שחטא שהיה קיים בזמנם הוא הקרבת ילדים למולך, הפרשה הזו תתפרש אם כן כצו מניעה לחטא זה. ומדוע בכל זאת אברהם הולך בתחילה? ובכן, זהו אפקט סגנוני כמותו אנו מכירים יפה מאוד מהקולנוע, כשתחילה קורה מה שאינו אמור לקרות וברגע האחרון הוא נמנע.
- -- hagai hoffer, 2009-11-21 23:28:09
ותשובה הלכתית יכולה להיות - "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהילים, קיט', 126).
בכל מקרה לא נראה לי שאברהם היה אמור לסרב לה'. אם כי זו שאלה, כי ראינו כבר שאברהם מתוכח עם ה' כשצריך - והכוונה בקשר לסדום.
- -- hagai hoffer, 2009-11-21 23:44:58
תודה רבה על הפרשנות המעניינת :)
- -- גל סוקוליק, 2017-02-23 02:58:51
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-10-13.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כב יב"
קטגוריה זו מכילה את 15 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 15 דפים.