בראשית רבה מט ב
<< · בראשית רבה · מט · ב · >>
ב. [ עריכה ]
כתיב (תהלים כה, יד): "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" . איזהו סוד ה'? זו מילה, שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור, עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר (בראשית יב, ב): "וְאֶתְּנָה בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". א"ל אמר ליה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם תמול, תטול סוד ה'. מה סוד ה'? ס' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה, הרי שבעים, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה, שנאמר (דברים י, כב): "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ"; מעמיד אני מהן שבעים זקנים, שנאמר (במדבר יא, טז): "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל"; ומעמיד אני מהן משה, שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים א, ה): "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר וְגוֹ'"; בזכות מי? בזכות המילה, שנאמר "סוֹד ה' לִירֵאָיו".
- א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה לאברהם: דיו לעבד שיהא כרבו.
- אמר לפניו ומי ימול אותי?
- אמר: אתה בעצמך. מיד נטל אברהם סכין, והיה אוחז בערלתו ובא לחתוך והיה מתירא שהיה זקן, מה עשה הקדוש ברוך הוא? שלח ידו ואחז עמו והיה אברהם חותך, שנאמר (נחמיה ט, ז): "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְגוֹ'" וכרות לו הברית אין כתיב כאן אלא (שם, ח) "וְכָרוֹת עִמּוֹ", מלמד שהיה הקב"ה אוחז בו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "סוֹד ה' לִירֵאָיו" - בתחלה היה סוד ה' ליראיו, ואח"כ לישרים (משלי ג, לב): "(ולישרים) [וְאֶת יְשָׁרִים] סוֹדוֹ", ואחר כך לנביאים (עמוס ג, ז): "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים". אמר הקדוש ברוך הוא:
- אברהם זה ירא אלהים - שנאמר (בראשית כב, יב): "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה".
- אברהם זה ישר מן הישרים - שנאמר (שיר א, ד): "מישרים אהבוך".
- אברהם זה נביא שנאמר (בראשית כ, ז): "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא",
ואיני מגלה לו?!
אמר רבי יהושע בן לוי: משל למלך שנתן אוסיא לאוהבו. לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכה חמשה אילני סרק. אמר המלך אילו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב, ומה בכך? ונמלך בו. כך, אמר הקב"ה: כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר (שם טו, יח) "לזרעך נתתי את הארץ", וחמשה כרכים הללו בתוך שלו הם, ואילו מפטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב בידי, ומה בכך? ונמלך בו.
אר"י בר' סימון: למלך שהיו לו שלשה אוהבים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן, נטל את הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין, שני חבשו בבית האסורים ונתן ספרגים שלו עליו, שלישי שהיה לו חביב יותר מדאי אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו. כך:
- אדם הראשון - "ויגרש את האדם";
- נח - "ויסגר ה' בעדו";
- אברהם, שהיה חביב עליו יותר מדאי אמר, מה אני עושה דבר חוץ מדעתו?!
א"ר שמואל בר נחמן: משל למלך שהיה לו סנקתדריס אחד, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתו, אמר המלך כלום עשיתי אותו סנקתדריס שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו?!
א"ר יודן: אמר הקדוש ברוך הוא: הרי יש שָם לוט בן אחיו, ואיני מגלה לו?!
ורבנן אמרי: כבר קראתי אותו אביהם, שנאמר (שם יז, ה) "כי אב המון גוים נתתיך"; דנים את הבן חוץ מן האב?!
מתן תורה גליתי לו, גיהנם גליתי לו, דינה של סדום למחר ואיני מגלה לו?!
רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר: אפילו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע. רבי פנחס בשם רבי שמואל אמר: אפילו שם חדש שהקב"ה עתיד לקרוא לירושלים, שנאמר (ירמיה ג, יז): "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'", היה אברהם יודע.
רבי ברכיה ור' חייא ורבנן דתמן בשם ר' יהודה: אין יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה. מאי טעמיה? (איוב לז, ב): "שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא", ואין הגה אלא תורה, שנאמר (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה", אפילו אותן הלכות היה אברהם יודע.