בראשית רבה מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · בראשית רבה · מט · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה מט[עריכה]

בראשית רבה פרשה מט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

בראשית רבה · מט · א · >>


א. [עריכה]

"וַה' אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם" רבי יצחק פתח (משלי י, ז): "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה מה טעמיה "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מה טעמיה "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב".
א"ר שמואל בר נחמן שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס מה כלי קורייס כל מה שאת משתמש בהם הם עומדים הנחתם הם מתרפים כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה סיסרא סנחריב אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון.
רבי ברכיה ורבי חלבו משום רבי שמואל בר נחמן ור' יונתן כשהיה מגיע לפסוק הזה (אסתר ב, ו): "אֲשֶׁר הָגְלָה מִיְּרוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה וְגוֹ'" הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות ולמה לא הוה אמר כן בירמיה אלא שכל נבוכדנצר שכתוב בירמיה חי הוי ברם הכא מת הוי.
רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו לקיים מה שנאמר "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" א"ר פנחס חרבונה זכור לטוב.
א"ר שמואל בר נחמן מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנאמר (תהלים קטו, יב): "ה' זכרנו יברך" ר' הונא בשם רבי אחא אמר אין לי אלא ס' רבוא מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו ומברכו שנאמר "וַה' אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם" לא היה צריך קרא למימר אלא "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה" אלא אמר הקב"ה הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל":

<< · בראשית רבה · מט · ב · >>


ב. [עריכה]

כתיב (תהלים כה, יד): "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם". איזהו סוד ה'? זו מילה, שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור, עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר (בראשית יב, ב): "וְאֶתְּנָה בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". א"ל אמר ליה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם תמול, תטול סוד ה'. מה סוד ה'? ס' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה, הרי שבעים, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה, שנאמר (דברים י, כב): "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ"; מעמיד אני מהן שבעים זקנים, שנאמר (במדבר יא, טז): "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל"; ומעמיד אני מהן משה, שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים א, ה): "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר וְגוֹ'"; בזכות מי? בזכות המילה, שנאמר "סוֹד ה' לִירֵאָיו".

א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה לאברהם: דיו לעבד שיהא כרבו.
אמר לפניו ומי ימול אותי?
אמר: אתה בעצמך. מיד נטל אברהם סכין, והיה אוחז בערלתו ובא לחתוך והיה מתירא שהיה זקן, מה עשה הקדוש ברוך הוא? שלח ידו ואחז עמו והיה אברהם חותך, שנאמר (נחמיה ט, ז): "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְגוֹ'" וכרות לו הברית אין כתיב כאן אלא (שם, ח) "וְכָרוֹת עִמּוֹ", מלמד שהיה הקב"ה אוחז בו.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "סוֹד ה' לִירֵאָיו" - בתחלה היה סוד ה' ליראיו, ואח"כ לישרים (משלי ג, לב): "(ולישרים) [וְאֶת יְשָׁרִים] סוֹדוֹ", ואחר כך לנביאים (עמוס ג, ז): "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים". אמר הקדוש ברוך הוא:

אברהם זה ירא אלהים - שנאמר (בראשית כב, יב): "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה".
אברהם זה ישר מן הישרים - שנאמר (שיר א, ד): "מישרים אהבוך".
אברהם זה נביא שנאמר (בראשית כ, ז): "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא",

ואיני מגלה לו?!

אמר רבי יהושע בן לוי: משל למלך שנתן אוסיא לאוהבו. לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכה חמשה אילני סרק. אמר המלך אילו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב, ומה בכך? ונמלך בו. כך, אמר הקב"ה: כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר (שם טו, יח) "לזרעך נתתי את הארץ", וחמשה כרכים הללו בתוך שלו הם, ואילו מפטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב בידי, ומה בכך? ונמלך בו.

אר"י בר' סימון: למלך שהיו לו שלשה אוהבים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן, נטל את הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין, שני חבשו בבית האסורים ונתן ספרגים שלו עליו, שלישי שהיה לו חביב יותר מדאי אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו. כך:

  • אדם הראשון - "ויגרש את האדם";
  • נח - "ויסגר ה' בעדו";
  • אברהם, שהיה חביב עליו יותר מדאי אמר, מה אני עושה דבר חוץ מדעתו?!

א"ר שמואל בר נחמן: משל למלך שהיה לו סנקתדריס אחד, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתו, אמר המלך כלום עשיתי אותו סנקתדריס שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו?!

א"ר יודן: אמר הקדוש ברוך הוא: הרי יש שָם לוט בן אחיו, ואיני מגלה לו?!

ורבנן אמרי: כבר קראתי אותו אביהם, שנאמר (שם יז, ה) "כי אב המון גוים נתתיך"; דנים את הבן חוץ מן האב?!

מתן תורה גליתי לו, גיהנם גליתי לו, דינה של סדום למחר ואיני מגלה לו?!

רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר: אפילו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע. רבי פנחס בשם רבי שמואל אמר: אפילו שם חדש שהקב"ה עתיד לקרוא לירושלים, שנאמר (ירמיה ג, יז): "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'", היה אברהם יודע.

רבי ברכיה ור' חייא ורבנן דתמן בשם ר' יהודה: אין יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה. מאי טעמיה? (איוב לז, ב): "שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא", ואין הגה אלא תורה, שנאמר (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה", אפילו אותן הלכות היה אברהם יודע.

<< · בראשית רבה · מט · ג · >>


ג. [עריכה]

"ואברהם היו יהיה" ר' תנחום בשם רבי ברכיה בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם רבי יודן ור' אחא בשם רבי אלכסנדרי מייתי לה מהכא ואברהם היו יהיה יו"ד עשר וה' חמש וי"ד עשר וה' חמש:

<< · בראשית רבה · מט · ד · >>


ד. [עריכה]

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה [אֶת בָּנָיו וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]" רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא סעודת הבראה לאבלים ורבנן אמרי זו ביקור חולים.
ר' עזריה בשם ר"י מתחלה צדק לבסוף משפט הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו אמרו ליה מה נאמר א"ל אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו אם מקבל עליו ובריך הוה אכיל ושתי ואזיל ואי לא הוה מקבל עליה ובריך הוה א"ל הב מה דעלך ואמר מה אית לך עלי הוה א"ל חד קסיט דחמר בעשרה פולרין וחד ליטרא דקופר בי' פולרין וחד עיגול דריפתא בי' פולרין מאן יהיב לך חמרא במדברא מאן יהיב לך קופר במדברא מאן יהיב לך עיגולא במדברא מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב לכתחלה צדקה ולבסוף משפט.

"למען הביא ה' על אברהם וגו'" תני ר"ש בן יוחאי אומר כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאילו לא מת שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר אליו לא נאמר אלא את אשר דבר ה' עליו:

<< · בראשית רבה · מט · ה · >>


ה. [עריכה]

"ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה" ר' חנינא אמר רבה והולכת.

רבי ברכיה משם רבי יוחנן שמענו בדור המבול שנדונו במים והסדומים שנדונו באש מנין ליתן את האמור בזה בזה ת"ל רבה רבה לגזירה שוה:

<< · בראשית רבה · מט · ו · >>


ו. [עריכה]

"אֵרֲדָה נָּא" תני ר"ש בן יוחאי זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה שנאמר "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה" כלייה הן חייבין "וְאִם לֹא אֵדָעָה" אודיע בהן מדת הדין בעולם.
א"ר לוי אפי' אני מבקש לשתוק דינה של ריבה איני מניח אותי לשתוק

מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וכיון שהרגישו בה נטלו ושרפו אותה אמר הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק הה"ד הכצעקתה הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה של נערה. א"ר ירמיה בן אלעזר עיקר שלוותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה ומהם עשרים וחמש שנה היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (איוב ט, ה): "המעתיק הרים ולא ידעו" ובסוף "אשר הפכם באפו":

<< · בראשית רבה · מט · ז · >>


ז. [עריכה]

"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים" הדא אמרת: אין עורף למלאכים.

"וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" א"ר סימון: תיקון סופרים הוא זה, שהשכינה היתה ממתנת לאברהם:

<< · בראשית רבה · מט · ח · >>


ח. [עריכה]

"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר וְגוֹ'" רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן.
רבי יהודה אמר הגשה למלחמה (דה"א יט, יג): "ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה".
ר' נחמיה אמר הגשה לפיוס המד"א האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר
(יהושע יד, ו): "ויגשו בני יהודה אל יהושע".
רבנן אמרי הגשה לתפלה המד"א האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר
(מ"א יח, לו): "ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל וגו'".
ר"א פשט לה אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא אם לתפלה אני בא.
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה בוא קרב בוא ועשה קרבן של ציבור אלא בוא וקרב להתפלל א"ר תנחומא למה התקינו ברכות חמש עשרה עד שומע תפלה כנגד ט"ו אזכרות שב"הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב" (תהלים כט) שהוא מכלה את הפורעניות מלבא לעולם.
רב הונא בשם רבי אחא "האף תספה" אתה גודר את האף והאף לא יגדרך א"ר יהושע בר נחמיה אף שאתה מביא לעולמך אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים ולא דייך שאתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים.
רבי ורבי יונתן רבי אומר ב"ו חימה כובשתו אבל הקב"ה כובש את החימה שנאמר (נחום א, ב): "נוקם ה' ובעל חימה".
רבי יונתן אמר ב"ו קנאה כובשתו אבל הקדוש ברוך הוא כובש את הקנאה שנאמר (שם).

רבי שמלאי שאל לרבי יונתן מאי דכתיב (משלי יג, כג): "ויש נספה בלא משפט" אמר לו בלא משפט מקומו מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי כשהיה גובה בטבריא ראה אחד מציפורי עמד ותפשו א"ל מציפורי אני א"ל יש בידי כתבים מציפורי לגבותה ולא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחה לציפורי ונמצא נספה בלא משפט מקומו ר' לוי אמר לדובה שהיתה משכלת כחיה ולא מצאת לשכל בחיה ושכלה בבניה רבי סימון אמר למגל כוסחת כובין ולא שלם לה שושנה ולא שלם לה:

<< · בראשית רבה · מט · ט · >>


ט. [עריכה]

"חָלִלָה לְךָ" א"ר יודן חלילה הוא לך בַּרָיָה חיצונית הוא לך.
א"ר אחא "חָלִלָה" "חָלִלָה" שתי פעמים חלול שם שמים יש בדבר.
א"ר אבא מעשות דבר אין כתיב כאן אלא "מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר" לא היא ולא דכוותה ולא דפחותה מינה.
א"ר לוי שני בני אדם אמרו דבר אחד אברהם ואיוב אברהם "חללה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" איוב אמר (איוב ט, כב): "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה" אברהם נטל עליה שכר איוב נענש עליה אברהם אמר בישולה איוב אמר פגה "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה".
ר' חייא בר אבא אמר עירבובי שאילות יש כאן:.
- אברהם אמר "חללה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע".
- והקב"ה אומר "וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע" יתלה לרשעים בשביל צדיקים הלואי צדיקים דהא אינם אלא צדיקים ניבלי דאמר רבי יוחנן כל צדיקים שנאמרו בסדום צדיקם כתיב היא דעתיה דר' יוחנן דא"ר יוחנן (יהושע ט, יא): "וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ" זקינינו כתיב זקני אשמה היינו סבא דבהתא זקנים של בושה.
א"ר יהושע בן לוי אמר אברהם צרף מעשי ויעלו למנין חמשים.
א"ר יהודה בר' סימון לא את הוא צדיקו של עולם צרף עצמך עמהם ויעלו למנין חמשים.

אר"י בר' סימון כך אמר ליה אברהם מלך ב"ו תולין לו אנקליטון מדוכוס לאפרכוס מאפרכוס לאסטרליטוס ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון לא תעשה משפט.
אר"י בר' סימון כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים רומוס ורומילוס שאם בקש אחד מהם לעשות דבר חבירו מעכב על ידו ואת בשביל שאין לך מי שיעכב על ידך לא תעשה משפט.
אמר ר' אדא נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם מה את מערים על השבועה מבול של מים אין אתה מביא מבול של אש את מביא אם כן לא יצאת ידי שבועה.
אמר רבי לוי "הֲשֹׁפֵט כל הארץ לא יעשה משפט" אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש לית עולם את תפיס חבלא בתרין ראשין בעי עלמא ובעי דינא אם לית את מוותר ציבחר לית עלמא יכיל קאים.

א"ל הקדוש ברוך הוא אברהם (תהלים מה, ח): "אהבת צדק ותשנא רשע" אהבת לצדק את בריותי ותשנא רשע מאנת לחייבן "על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך" מהו מחבריך מנח ועד אצלך עשרה דורות ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך (בראשית יב, א): "ויאמר ה' אל אברם לך לך":

<< · בראשית רבה · מט · י · >>


י. [עריכה]

"וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם" רבי יודן ורבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו (איוב לד, לא): "כי אל אל האמור נשאתי לא אחבול" היינו דכתיב "ונשאתי לכל המקום בעבורם" "לא אחבול" איני ממשכנם היך מה דכתיב (שמות כב, כה): "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל" והן חובלים עלי דברים ואומרים אינו דן כשורה (לב): "בלעדי אחזה" בר מיני זיל פשפש דינא ואם טעיתי "אתה הוריני". ו"אִם (און) [עול] פעלתי" עם הראשונים לא אוסיף עם האחרונים.

(איוב מא, ד): "לא אחריש בדיו" לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך לאברהם שהוא אומר "חללה לך מעשות כדבר הזה" ולמשה שהוא אומר (שמות לב, יא): "למה ה' יחרה אפך בעמך" וליהושע שהוא אומר (יהושע ז, ז): "למה העברת העבר את העם" ולדוד שהוא אומר (תהלים י, א): "למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה" "ודבר גבורות וחין ערכו" חן ניתן בעריכות שפתים בשעה שבקש רחמים על הסדומיים:

<< · בראשית רבה · מט · יא · >>


יא. [עריכה]

"וַיַּעַן אַבְרָהָם וְיֹאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי [וְגוֹ', וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר]" אמר: אִלו הרגני אמרפל - לא הייתי עפר, ואי שְרפני נמרוד - לא הייתי אפר.
אמר לו הקב"ה: חייך! אתה אמרת "ואנכי עפר ואפר", חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם. שנאמר: (במדבר יט, יז): "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת" (שם, ט) "וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֶת אֵפֶר הַפָּרָה".

תנינן (משנה, תענית ב, א): "סדר תעניות כיצד? מוציאין את התיבה ברחוב העיר וכו' ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה". רבי יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן; חד אמר זכותו של אברהם, וחד אמר זכותו של יצחק. מאן דאמר זכותו של אברהם - "אנכי עפר ואפר"; מאן דאמר זכותו של יצחק - אפר בלבד. מילתא דרבי יודן פליגא אהא דרבי יהודה בן פזי דהוה מכריז בציבורא ואמר: כל מאן דלא מטא שליחא דציבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קימטא ויהיב ברישיה מילתיה דרבי יהודה בן פזי אמר הוא עפר והוא אפר:

<< · בראשית רבה · מט · יב · >>


יב. [עריכה]

"אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה" אמר רבי חייא בר אבא בקש אברהם לירד לו מחמשים לחמשה אמר לו הקדוש ברוך הוא חזור בך למפרע א"ר לוי לחלף סרדה מלאה מים כל זמן שהיא מלאה מים הסניגור מלמד פעמים שהדיין מבקש שילמד סניגוריא הוא אומר הוסיפו בתוכה מים:

<< · בראשית רבה · מט · יג · >>


יג. [עריכה]

"וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַה' אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה" ולמה עשרה כדי כניסה לכולם.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה עשרה כבר נשתייר בדור המבול שמונה ולא נתלה לעולם בזכותן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה עשרה שהיה סבור שיש שם עשרה לוט ואשתו וד' בנותיו וד' חתניו.

רבי יהודה בר' סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן כאן עשרה ובירושלים אפי' אחד הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה ה, א): "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם [וְגוֹ', אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ וְאֶסְלַח לָהּ]" וכאן הוא אומר (קהלת ז, כז): "אחת לאחת למצוא חשבון" א"ר יצחק עד כמה הוא מצוי חשבון לעיר אחת עד אחד אם נמצא אחד בכל העיר תולין לה בזכותו:

<< · בראשית רבה · מט · יד


יד. [עריכה]

"וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם" הדיין הזה כל זמן שהסניגור מלמד הוא ממתין נשתתק הסניגור עמד לו הדיין. כך "וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם" הסניגור הזה כל זמן שהדיין מסביר לו פנים הוא מלמד עמד לו הדיין נשתתק הסניגור כך וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם וכתיב "ואברהם שב למקומו" הקטיגור הזה כל זמן שהסניגור מלמד והדיין מסביר לו פנים ממתין עמד לו הדיין נשתתק הסניגור והמקטרג הולך לעשות שליחותו כך וילך ה' וכתיב "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב".

<< · בראשית רבה · מט · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.

מדרש וירא