בראשית רבה מט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · מט · ו · >>

הוסף ביאור

ו. [עריכה]

"אֵרֲדָה נָּא" תני ר"ש בן יוחאי זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה שנאמר "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה" כלייה הן חייבין "וְאִם לֹא אֵדָעָה" אודיע בהן מדת הדין בעולם.

א"ר לוי אפי' אני מבקש לשתוק דינה של ריבה איני מניח אותי לשתוק

סיפור - אכזריותם של אנשי סדום:
מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וכיון שהרגישו בה נטלו ושרפו אותה אמר הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק הה"ד הכצעקתה הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה של נערה.

א"ר ירמיה בן אלעזר עיקר שלוותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה ומהם עשרים וחמש שנה היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (איוב ט, ה): "המעתיק הרים ולא ידעו" ובסוף "אשר הפכם באפו":