הדיונים ההלכתיים בתלמוד שונים מאד מהתורה: בתורה ישנם עקרונות כלליים, ובתלמוד דנים בכמויות ובשיעורים מדוייקים - מה צריך להיות גודלה המדוייק של הסוכה? מהי הכמות הקטנה ביותר של מצה שאדם חייב לאכול בליל פסח? וכו'.

אולם הדיון ההלכתי הראשון נמצא דווקא בספר בראשית - בין ה' לבין אברהם.

(בראשית יח יז): "וה' אָמָר 'הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה' 'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאֶתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה'"

לפני הדיון, ה' מצהיר על דרכו - "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ". אולם זהו עיקרון כללי ומופשט - איך עושים צדקה ומשפט כשיש ערים מושחתות כמו סדום ועמורה?

ה' פונה אל המלאכים, בנוכחות אברהם, ואומר להם שיבדקו האם הצעקה העולה מערי הכיכר אכן מתארת את המציאות - "ארדה נא ואראה, הכצעקתה הבאה אליי? ". אם כן, אומר ה' למלאכים, "עשו כלה" - השמידו את הערים האלה (כמו (ירמיהו ל יא): "כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהוֹשִׁיעֶךָ, כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה , וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ").

אבל אז הוא שואל את אברהם: "ואם לא? " ואולי לא צריך לעשות בהם כלה? (כמו (בראשית כד כא): "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ, מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא "). "אדעה!" - אני רוצה לדעת מה אתה חושב! ה', כביכול, צריך את עזרתו של האדם כדי להגדיר בצורה מדוייקת את העיקרון של "צדקה ומשפט"!

המלאכים הולכים לדרכם לבצע את השליחות שה' הטיל עליהם, בראשית יח כב: " "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ" "עֹמֵד לִפְנֵי ה'" ";

ואז מתחיל הדיון ההלכתי בין אברהם לבין ה', בראשית יח כג-כה: "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע! חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" - אברהם אומר לה' "אמרת שדרכך היא " לעשות צדקה ומשפט" - אם כך, אינך יכול להמית צדיק עם רשע, זה אינו משפט צדק!

ה' מקבל את דעתו של אברהם, פסוק כו: "וַיֹּאמֶר ה': אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם".

אברהם ממשיך לדון עם ה' בשיעור המדוייק של צדיקים שצריכים להיות בעיר כדי לבטל את גזירת ההשמדה; בסוף הדיון, מגיעים למספר 10 - אם יש 10 צדיקים או יותר בתוך העיר, אז אסור להשמיד את העיר כי זה יפגע בצדיקים; אם יש פחות מכך - מותר להשמיד את העיר, אבל כמובן צריך להוציא משם את הצדיקים, כמו שאכן קרה עם לוט ומשפחתו.

אברהם, כביכול, עזר לה' לתת משמעות מדוייקת למושג "צדקה ומשפט", ולהגדיר את השיעור המדוייק - מתי הצדק מתבטא בהשמדה, ומתי הצדק מתבטא בסליחה.

אלוהים מסביר שהוא ירד לסדום לבדוק את המצב כדי להחליט מה לעשות לעיר ואנשיה.

הכתוב משתמש במילים "כָּלָה" ו"אֵדָעָה", שיש להם משמעות כפולה -

• הפרוש המקובל שמדובר בלהביא כליה, לאחר שאלוהים ידע איך העיר מתנהגת.
• אולם אפשר להבין את המילים "כלה" העומדת להתחתן, ואז בעלה ידע אותה, והיא תביא חיים חדשים לעולם.

כלומר בכפילות משמעות אלוהים אומר: או שהוא יביא השמדה ומוות, או שהוא יביא חיים ושמחה.