ביאור:בבלי תענית דף ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יהיו כמותך [1]; אף אתה - במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה; אם בעושר - הרי עושר; אם בבנים - הרי בנים; אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך.

תנו רבנן [ספרי דברים פיסקא מב]: [2] יורה [3] - שמורה את הבריות להטיח גגותיהן [4] ולהכניס את פירותיהן [5] ולעשות כל צרכיהן [6].

דבר אחר: שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום שנאמר (תהלים סה יא) תלמיה רַוֵּה [7] נַחֵת גְדוּדֶהָ [8] ברביבים תְּמֹגְגֶנָּה צמחה תברך.

דבר אחר: יורה - שיורד בנחת ואינו יורד בזעף [9]; [10];

או אינו יורה [11] אלא שמשיר את הפירות [12] ומשטיף את הזרעים ומשטיף את האילנות? [13]

תלמוד לומר: מלקוש: מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה [14];

או אינו מלקוש אלא שמפיל את הבתים [15] ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין [16]? [17]?

תלמוד לומר 'יורה': מה יורה לברכה - אף מלקוש לברכה'.

ויורה גופיה מנלן?

דכתיב (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה [18] ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון.

תנו רבנן [המשך ספרי דברים פיסקא מב]: 'יורה במרחשון ומלקוש בניסן;

אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן? או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר [19]?

תלמוד לומר 'בעתו' [20]'.

'מלקוש': אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: דבר שמל קשיותיהן של ישראל [21].

דבי רבי ישמעאל תנא: 'דבר שממלא תבואה בקשיה [22]'.

במתניתא תנא: דבר שיורד על המלילות ועל הקשין.

תנו רבנן: 'יורה במרחשון ומלקוש בניסן;

אתה אומר יורה במרחשון? או אינו אלא בחדש כסליו?

תלמוד לומר: (דברים יא יד) [ונתתי מטר ארצכם] בעתו יורה ומלקוש [ואספת דגנך ותירשך ויצהרך]; מה מלקוש בעתו - אף יורה בעתו [23]'.

תניא אידך: יורה במרחשון ומלקוש בניסן, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יורה בכסליו.

מאן חכמים?

אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דתניא: איזו היא רביעה ראשונה [24]? הבכירה [25] - בשלשה במרחשון; בינונית - בשבעה בו; אפילה [26] - בשבעה עשר בו, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: [27] בשבעה [28], ובשבעה עשר [29], ובעשרים ושלשה [30]; רבי יוסי אומר: בשבעה עשר, ובעשרים ושלשה, ובראש חדש כסליו; וכן היה רבי יוסי אומר: אין היחידים [31] מתענין עד שיגיע ראש חדש כסליו [32]. [33]

אמר רב חסדא: הלכה כרבי יוסי.

אמימר מתני להא דרב חסדא בהא לישנא: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים; רבן גמליאל אומר בשבעה בו. אמר רב חסדא: הלכה כרבן גמליאל. [34]

כמאן אזלא הא דתניא: רבי שמעון בן גמליאל אומר: גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה [35] - אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה ושלישית? [דומה לתוספתא מסכת תענית [36] פרק א הלכה ד, אך שם – רק רביעה שניה]

כמאן? כרבי יוסי [37].

אמר רב חסדא: הלכה כרבי יוסי.

בשלמא רביעה ראשונה - לשאול [38], שלישית - להתענות [39], שניה למאי?

אמר רבי זירא לנדרים, דתנן [דומה לשביעית פ"ט מ"ז]:

עמוד ב

'הנודר "עד הגשמים" [40] [או] "משירדו גשמים" - עד שתרד רביעה שניה [41]'.

רב זביד אמר: לזיתים, דתנן[דומה לשביעית פ"ט מ"ז]: 'מאימתי כל אדם [42] מותרין בלקט בשכחה ובפאה - משילכו הנמושות [43]; בפרט [44] ובעוללות - משילכו עניים בכרם ויבואו [45]; בזיתים - משתרד רביעה שניה [46]'.

מאי נמושות?

אמר רבי יוחנן: סבי דאזלי אתיגרא [47].

ריש לקיש אמר: לקוטי בתר לקוטי [48].

רב פפא אמר: כדי להלך בשבילי הרשות [49], דאמר מר: מהלכין כל אדם בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה [50].

רב נחמן בר יצחק אמר: לבער פירות שביעית, דתנן [שביעית פ"ט מ":ז, בשנויים]: עד מתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית [51]? - עד שתרד רביעה שניה; מאי טעמא - דכתיב (ויקרא כה ז) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך [תהיה כל תבואתה לאכל]: כל זמן שחיה אוכלת בשדה - האכל לבהמתך בבית, כלה לחיה מן השדה [52] - כַּלֵה לבהמתך [53] מן הבית [54].

אמר רבי אבהו: מאי לשון רביעה - דבר שרובע את הקרקע, כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: מיטרא בעלה דארעא הוא, שנאמר (ישעיהו נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה [55] והצמיחה [ונתן זרע לזרע ולחם לאכל].

ואמר רבי אבהו: רביעה ראשונה - כדי שתרד בקרקע טפח [56]; שניה - כדי לגוף בה פי חבית [57].

אמר רב חסדא: גשמים שירדו כדי לגוף בהן פי חבית - אין בהן משום 'ועצר' [58].

ואמר רב חסדא: גשמים שירדו קודם 'ועצר' [59] - אין בהן משום 'ועצר'.

אמר אביי: לא אמרן אלא קודם 'ועצר' דאורתא, אבל קודם ועצר דצפרא - יש בהן משום 'ועצר' [60], דאמר רב יהודה בר יצחק: הני ענני דצפרא - לית בהו מששא [61], דכתיב: (הושע ו ד) מה אעשה לך אפרים, מה אעשה לך יהודה, וחסדכם כענן בקר [62] [וכטל משכים הלך].

אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: במפתח בבי מיטרא - בר חמרא מוך שקך וגני [63]!?

לא קשיא: הא - דקטיר בעיבא [64], הא - דקטיר בענני [65].

אמר רב יהודה: טבא לשתא [66] דטבת ארמלתא [67].

איכא דאמרי: דלא ביירי תרביצי [68], ואיכא דאמרי: דלא שקיל שודפנא [69].

איני!: והאמר רב חסדא: טבא לשתא דטבת מנוולתא [70]!?

לא קשיא: הא - דאתא מיטרא מעיקרא [71], הא - דלא אתא מיטרא מעיקרא [72].

ואמר רב חסדא: גשמים שירדו על מקצת מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו - אין בהן משום 'ועצר' [73].

איני!: והכתיב (עמוס ד ז) וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר [וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש], ואמר רב יהודה אמר רב: שתיהן לקללה [74]?

לא קשיא: הא - דאתא טובא [75], הא - דאתא כדמבעי ליה [76].

אמר רב אשי: דיקא נמי, דכתיב 'תִמָּטֵר' - תהא מקום מטר [77], שמע מינה.

אמר רבי אבהו: מאימתי מברכין על הגשמים? [78] - משיצא חתן לקראת כלה [79].

מאי מברך?

אמר רב יהודה אמר רב: "מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו";

ורבי יוחנן מסיים בה הכי: "אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו" כו', עד "אל יעזבונו רחמיך ה' אלהינו ולא עזבונו, ברוך רוב ההודאות".

'רוב ההודאות' [80] ולא 'כל ההודאות' [81]?

אמר רבא: אימא [82]: '[83] אל ההודאות' [84].

אמר רב פפא: הלכך

הערות[עריכה]

  1. ^ בתורה ולעושר וכבוד
  2. ^ ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש (דברים יא יד): רביעה ראשונה היורדת במרחשון, כדלקמן;
  3. ^ למה נקרא יורה?
  4. ^ בטיח של טיט שלא יטפו גשמים בבית
  5. ^ שהניחו בשדות לייבשן עד עכשיו
  6. ^ שאר דברים הצריכים לימות הגשמים
  7. ^ כשאתה מרוה תלמי חרישה של ארץ ישראל
  8. ^ נחת הוא לגדודיה: בני אדם; היינו פשט המקרא; ולקמיה דריש שאפילו גייסות פוסקות בו
  9. ^ והכי משמע: יורה כאדם שמורה לתלמידיו בנחת, דכתיב (קהלת ט יז) דברי חכמים בנחת נשמעים
  10. ^ אי נמי לשון חץ: יורה ההולך ביושר ואינו נוטה לכאן ולכאן; לשון אחר: שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף (בספרי)
  11. ^ הכי גרסינן: 'או אינו אלא ששוטף את הזרעים', כלומר: דעד השתא אמרינן יורה לברכה; או אינו אלא יורה לשון קללה, כמו ירה יירה (שמות יט יג), ששובר הכל? או לשון חץ היורה? והכי משמע קרא: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי (דברים יא יג), ואם לאו [פסוק יד] - ונתתי מטר ארצכם ... יורה לרעה:
  12. ^ שעודן באילן כגון אתרוגים או רמונים או סופי תאנים
  13. ^ מלתא בעלמא הוא, ואורחא דברייתא למתני כי האי גוונא; ולא גרסינן 'שוטף את הגרנות', דגרנות במרחשון ליכא;
  14. ^ שאי אפשר לדורשו 'לשבר גרנות ולהשיר פירות' שאינם מצויים באותו הפרק, ואי אתה יכול לדורשו אלא לטובה: שיורד על המלילות ועל הקשין, וממלא את התבואה בקשיה
  15. ^ הדר אמר: דלמא 'מלקוש' - קללה הוא, והכי משמע: שמל וקשה, כלומר מל את הבתים והאילנות: שמפילן ומשברן וקשה לתבואה; ומשמעו כדלקמן שמל קשיותן של ישראל; אי נמי שמל דבר הקשה: חותך ומשבר את הבתים, כלומר: אין בו תקלת גרנות והשרת פירות לפי שאי אפשר לו
  16. ^ מין ארבה כדמתרגם הצלצל (דברים כח) סקאה; ומלקוש לשון ארבה, כמו והנה לקש אחר גזי המלך (עמוס ז א)
  17. ^ וברכה דקרא - למילוי מים בורות שיחין ומערות; גימגום
  18. ^ אלמא יורה לטובה
  19. ^ שיש עדין מלילות וקשין
  20. ^ יורה במרחשון ומלקוש בניסן, שכך היא העת והזמן, ויפה הוא, כדלקמן: דזמן רביעה ראשונה במרחשון הוא. אית ספרים דכתוב בהו 'או אינו אלא בכסליו', דזמן יורה בכסליו הוא, וכרבנן, דפליגי עליה דרבי מאיר לקמן; תלמוד לומר 'בעתו יורה ומלקוש' - מה מלקוש בעתו - אף יורה בעתו; דמלקוש זהו שיורד על המלילות ועל הקשין, וזהו ניסן, שיש בו קשין ומלילות
  21. ^ שכשאינו יורד - חוזרין ישראל בתשובה, ומתענין. 'מלילות' = ראשי שיבולות שאדם מולל בידו, כדכתיב (דברים כג כו) וקטפת מלילות בידך
  22. ^ ומשלימה
  23. ^ כיון שיצא ניסן וירדו גשמים אינו סימן ברכה
  24. ^ איזה זמן רביעה
  25. ^ ראשונה; ולקמן מפרש למאי הלכתא נינהו: יורה יש בו שלשה זמני גשמים
  26. ^ אחרונה, כמו כי אפילות הנה (שמות ט לב)
  27. ^ בכירה
  28. ^ במרחשון
  29. ^ בינונית
  30. ^ אפילה; וכולהו הני תלתא 'יורה' קרי להו
  31. ^ חסידים
  32. ^ דאמרינן בסמוך: 'שלישית להתענות'; והואיל וזמן שלישית בראש חדש הוא - אין ליחידים להתענות
  33. ^ והכי אמרינן במתניתין (לקמן י,א): הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים - התחילו היחידים להתענות, שמכאן ואילך זמן רביעה אפילה לרבי מאיר; דסתם מתניתין רבי מאיר. והכי נמי אמר רבי יוסי דאין מתענין עד ראש חדש כסליו, דהיינו רביעה אפילה, והיינו כחכמים, דאמרי יורה בכסליו.
  34. ^ ואמימר תני להא דאמר רב חסדא: הלכה כרבן גמליאל = דאינו שואל עד שבעה במרחשון.
  35. ^ שירדו גשמים עכשיו, ופסקו עד יום שביעי, וירדו שבעה ימים זה אחר זה
  36. ^ ליברמן
  37. ^ דאליבא דרבי יוסי הכי הוו: בין רביעה ראשונה ושניה או שניה ושלישית, דראשונה בשבעה עשר, ושניה בעשרים ושלשה, דהיינו שבעה ימים עם שנים ימי רביעה; ומעשרים ושלשה עד שלשים - שבעה ימים בלא יום רביעה אחרונה; דלכולהו תנאי לא הוי הכי: דלרבי מאיר דאמר 'ראשונה בשלשה ושניה בשבעה' ליכא בין זו לזו אלא ארבעה ימים, בין שניה לשלישית יש עשרה ימים, ולרבי יהודה בין ראשונה לשניה עשרה ימים, אבל בין שניה לשלישית יש יותר. נראה לרבי דהכי גרסינן: אמר רב חסדא: הלכה כרבי יהודה, דאמר: בכירה בשבעה במרחשון ואז מתחילין לשאול כד(לקמן י,א)
  38. ^ מכאן ואילך ותן טל ומטר
  39. ^ שאם לא ירדו גשמים עד זמן רביעה שלישית אפילו פעם אחת מתענין היחידים שני וחמישי ושני
  40. ^ דאמר: "קונם אם אהנה מדבר זה עד הגשמים"
  41. ^ בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם, ואין קורין 'גשמים' לראשונה, עד שתרד שניה, שמכאן ואילך מקולקלות הדרכים ומאוסות מפני הגשמים; לשון אחר: עד הגשמים משמע תרי, דהיינו רביעה שניה
  42. ^ אפילו העשירים
  43. ^ לשון ממשש
  44. ^ לא תפאר אחריך (דברים כד כ) - לא תטול תפארתו ממנו
  45. ^ כלומר: שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה, והשתא מסחי דעתייהו עניים
  46. ^ דעד ההיא שעתא לקטו הכל
  47. ^ הולכין בנחת, ומעייני טפי, מחזיק בפלך (שמואל ב' ג,כט) מתרגמא: אתיגרא
  48. ^ עני מוליך בנו אחריו, שמכאן ואילך פוסקים שאר עניים מללקוט
  49. ^ הכי גרסינן: רב פפא אמר לשבילי הרשות - כלומר, שיש רשות מבית דין לעוברי דרכים לקצר שבילן לילך בשדות
  50. ^ שמכאן ואילך גדלה התבואה, וקשה לה דישת הרגל, דאמר מר בפרק 'מרובה' (בבא קמא פא א) בתנאים שהתנה יהושע: מהלכין בשבילי הרשות וכו'
  51. ^ ספיחים שגדלו בשביעית, דיש בהן איסור שביעית, או תבואה שגדלה בשביעית לאחר שנכנסה
  52. ^ לשון זכר, כמו (בראשית יח כא) עשו כלה כלומר: כלה האוכל
  53. ^ כמו כלה בחימה כלה ואינימו (תהלים נט יד);
  54. ^ ומשירדה רביעה שניה מכאן ואילך אין תבן וקש בשדות, שהגשמים עושין אותן זבל
  55. ^ ומשירדה רביעה שניה מכאן ואילך אין תבן וקש בשדות, שהגשמים עושין אותן זבל
  56. ^ גשמים ברביעה ראשונה, אם באין כל כך שנימס הקרקע (בעומק טפח) - יפין הן, ואין צריך להתענות
  57. ^ ששותת מן המים עד שנעשה תיחוח כל כך שיכול לעשות מגופת חבית בלא תוספת מים
  58. ^ אין זו קללה של 'ועצר את השמים' (דברים יא יז)
  59. ^ קודם זמן קריאת שמע, דכתיב ביה 'ועצר את השמים' (דברים יא יז), אף על פי שלא יהיה רוב גשמים
  60. ^ הואיל ולא ירדו ביום, ואין יפין לעולם
  61. ^ ואין שנתן מתברכת
  62. ^ שאין בו ממש
  63. ^ אם יורדין בבקר, כשפותחין הפתחים - יקפל החמר שמוכר תבואה את שקו ליכנס לישן, מפני שהשנה מתברכת, ויהיה שובע בעולם ולא ישתכר במכירת תבואתו, אלמא: יפין הן
  64. ^ אם נתקשרו שמים בעננים עבים, ולא קלושים - אין בהם משום ועצר
  65. ^ שהיא קלושה מעב - אין בו ממש
  66. ^ אשריה, כלומר, טובה יש לשנה
  67. ^ שאין גשמים יורדין בה להרביע את הארץ
  68. ^ אותן מקומות שמרביצין בהן תורה אינן בורות, מפני שהדרכים יפין הן, והולכין התלמידים ממקום למקום ללמוד תורה; לשון אחר לא ביירי תרביצי - גנות, שאינן גדילין על רוב מים, כגון כרשינין
  69. ^ אין השדפון נאחז ומתדבק בתבואה
  70. ^ שהדרכים מנוולים בטיט מפני הגשמים
  71. ^ שירדו הגשמים בזמנן במרחשון, וירדו אף בטבת - רעים הן, שכבר די לעולם בגשמים של מרחשון
  72. ^ טבא לשתא דטבת מנוולתא לשון אחר: הא דאתא מיטרא מעיקרא טבא דמנוולתא
  73. ^ דאותן של קצת מדינה שירדו להן גשמים מוכרין לאחרים
  74. ^ אותן שירדו ואותן שלא ירדו, מפני שרוב גשמים קלקלו את תבואתם
  75. ^ יותר מדאי, שתיהן לקללה
  76. ^ אין בהם משום ועצר שקצת מדינה תספק לקצת מדינה
  77. ^ כלומר יותר מדאי
  78. ^ בפרק 'הרואה' (ברכות נד א) אמרינן: על הגשמים אומר 'הטוב והמטיב', והתם (ברכות נט א) פרכינן: הך ברכה דתקון לה רבנן, ומשנינן לה: הא - דחזא מיחזא, והא - דשמע משמע
  79. ^ שירדו כל כך שכשהטפה נופלת - יוצאה אחרת ובולטת כנגדה; מפי מורי; לשון אחר: שהשווקין מקלחין מים, שוק מקלח וזה מקלח כנגדו
  80. ^ כלומר: רוב ההודאות אתה קורא להקדוש ברוך הוא
  81. ^ והכי משמע: ברוך אתה ברוב ההודאות, ולא בכל
  82. ^ אלא כך חותם
  83. ^ ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם
  84. ^ דמשמע כל ההודאות