ביאור:בבלי תענית דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דיתיב בארבא [1]; אי נמי: דקאזיל מאוונא לאוונא [2].

רב פפא - כל פרסה ופרסה אכיל חדא ריפתא, קסבר [3]: [4] משום מעיינא [5].

אמר רב יהודה אמר רב: כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצל ממיתה משונה [6], שנאמר (איוב ה כ) ברעב פדך ממות [ובמלחמה מידי חרב]. מרעב מיבעי ליה! אלא הכי קאמר: בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון [7] - ניצול ממיתה משונה.

אמר ריש לקיש: אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון [8], שנאמר (בראשית מא נ) וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב [אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און].

תנא: חסוכי בנים [9] משמשין מטותיהן בשני רעבון.

תנו רבנן: 'בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן, באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם [10], ומניחין לו ידיהן על ראשו, ואומרים: פלוני זה שפירש מן הצבור - אל יראה בנחמת צבור'.

תניא אידך: 'בזמן שהצבור שרוי בצער, אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עליך נפשי, ואם עושה כן - עליו הכתוב אומר: (ישעיהו כב יג) והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות; מה כתיב בתריה - ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון [אמר ה' אלהים צבאות];

עד כאן מידת בינונים [11], אבל במדת רשעים מה כתיב?

(ישעיהו נו יב) אֵתָיוּ אקחה יין ונִסבְּאָה שכר והיה כזה יום מחר [גדול יֶתֶר מאד]. מה כתיב בתריה? - (ישעיהו נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב [ואנשי חסד נאספים באין מבין] [12] כי מפני הרעה נאסף הצדיק [13]! אלא: יצער אדם עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר (שמות יז יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה [ואהרן וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש]; וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער - אף אני אהיה עמהם בצער; וכל המצער עצמו עם הצבור - זוכה ורואה בנחמת צבור. ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי? - אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וְכָפִיס [14] מעץ יעננה'.

דבי רבי שילא אמרי: שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך [לשמרך בכל דרכיך].

רבי חידקא אומר: נשמתו של אדם היא מעידה עליו, שנאמר (מיכה ז ה: אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף) משכבת חיקך שמר פתחי פיך;

ויש אומרים: אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר (ישעיהו מג י) אתם עדי [15] נאם ה' [ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה].

(דברים לב ד: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט) אל אמונה ואין עול [צדיק וישר הוא]: 'אל אמונה' - [16]: כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין - כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין;

'ואין עול' [17]: כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין - כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין [18];

'צדיק וישר הוא' - מלמד שבשעת פטירתו של אדם לבית עולמו - כל מעשיו נפרטין לפניו, ואומרים לו: כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני, והוא אומר "הֵין", ואומרים לו: חתום! וחותם, שנאמר (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום [לדעת כל אנשי מעשהו] [19]; ולא עוד, אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם: יפה דנתוני לקיים מה שנאמר (תהלים נא ו: לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי) למען תצדק בדברך [תזכה בשפטך] [20].

Ta'anis 11

1</ref> PERSONAL CONDUCT DURING TIMES OF FAMINE

QUESTION: The Gemara says that during a time of famine, marital relations are

prohibited, as we learn from the conduct of Yosef during the famine in

Mitzrayim. If marital relations are prohibited during a time of famine, how

was Yocheved conceived? Yocheved was born to Levi when the family of Yakov

descended from Eretz Yisrael and entered Mitzrayim [21], which was two years into the famine! [22]

ANSWERS:

[23] TOSFOS answers that our Gemara is only making a statement of preferable

behavior, of Midas Chasidus, and it is not expressing an actual prohibition.

Levi and his wife did not practice this Midas Chasidus, although Yosef did.

[24]

The OR HA'CHAIM [25], though, asks that the verse explicitly

refers to Levi as "Ish Chasidecha" [26], implying that he did

conduct himself with Midas Chasidus!

[27] The DA'AS ZEKENIM [28] quotes RABEINU YEHUDAH HE'CHASID who

explains that it is only prohibited when one knows, from the prophecy of a

Navi, that the famine will continue. Yosef had heard the prophecy that was

expressed in the dream of Pharaoh, and thus he knew that the famine would

continue. Levi did not know this, and therefore it was permitted for him to

engage in marital relations.

It appears that Rabeinu Yehudah he'Chasid understood that the reason for the

prohibition so as not to stretch already limited resources by introducing

another contender for the food supply. This only applies if the child will be

  • born* while there is still a famine [29].

[30] The MIZRACHI and the OR HA'CHAIM answer that if one does not have any

children, marital relations are permitted during a famine, as our Gemara

says. The reason is presumably because a person who has no children is

obligated to fulfill the Mitzvah of Piryah v'Rivyah. Levi, although he had

boys, did not have any girls, and thus he had not yet fulfilled the Mitzvah

of Piryah v'Rivyah. Therefore, it was permitted for him during the time of

famine.

The problem with this answer is that Yosef, too, did not have any daughters!

Why, then, did Yosef refrain from marital relations, while Levi did not? [31]

The DA'AS ZEKENIM, who also gives this answer, explains why Yosef acted

differently from Levi even though they both had only boys. Yosef maintained

that one fulfills the Mitzvah of Piryah v'Rivyah with two male children.

Levi, on the other hand, was of the opinion that one must have at least one

boy and one girl to fulfill the Mitzvah [32]. Therefore, Yosef held that he did not fall into the category

of those who are permitted to engage in marital relations during a famine,

while Levi held that he did!

[33] The CHIZKUNI and OR HA'CHAIM further suggest that the reason Levi did not

refrain was because his own family was not suffering; they had food during

the famine. Only the natives around them were suffering, and there was no

obligation to join in their suffering. [34]

Yosef, though, did not know that his father and brothers had food and he

thought that they were suffering from the famine. Therefore he joined them in

their suffering and refrained from marital relations.

We may develop this answer further by suggesting that even if Yosef was

confident that his family had food because of the great merit of Yakov Avinu

[35], he

nevertheless separated from his wife because the natives were suffering. Why,

then, did Levi not separate from his wife out of empathy for the natives like

Yosef did?

The MIZRACHI [36] explains that when the young

Yosef reported to his father that his brothers were eating Ever Min ha'Chai

[37], that was only his interpretation of their act;

they were actually eating from an animal that had been slaughtered properly

but was still kicking. An animal in such a state is permitted for a Jew to

eat, and is prohibited as Ever Min ha'Chai for a Ben Noach to eat. The

brothers maintained that they had a status of Jews, and therefore the animal

was permissible to them. Yosef, though, maintained that they were considered

Bnei Noach, since the Torah had not yet been given to them, and thus it was

forbidden for them to eat the animal.

Levi, then, was following his previous reasoning when he did not separate

from his wife. He held that he had a status of a Jew, and thus he did not

have to share in the suffering of the natives who were Bnei Noach. Yosef,

though, maintained that the sons of Yakov, too, were considered Bnei Noach,

and therefore he had to be concerned for the feelings of his fellow Bnei

Noach [38]. That is why

Yosef separated from his wife while Levi did not! [39]

אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא.

סבר כי האי תנא, דתניא: 'רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר (במדבר ו יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש [וקדש את ראשו ביום ההוא]? וכי באיזה נפש חטא זה [40]? אלא שציער עצמו מן היין [41]! והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר - על אחת כמה וכמה.

רבי אלעזר אומר: נקרא קדוש [42], שנאמר (במדבר ו ה) [כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה’] קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו; ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר - על אחת כמה וכמה!'.

ולשמואל, הא איקרי קדוש!

ההוא - אגידול פרע קאי [43];

ולרבי אלעזר, הא נקרא חוטא!

ההוא - דסאיב נפשיה [44]

ומי אמר רבי אלעזר הכי? והאמר רבי אלעזר: לעולם ימוד אדם עצמו

עמוד ב

כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו [45], שנאמר (הושע יא ט: לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר! [46]?

לא קשיא: הא - דמצי לצעורי נפשיה [47], הא - דלא מצי לצעורי נפשיה [48].

ריש לקיש אמר: נקרא חסיד [49], שנאמר (משלי יא יז) גֹּמל נפשו איש חסד [50] ועכר שארו [אכזָר] [51].

אמר רב ששת: האי בר בי רב דיתיב בתעניתא - ליכול כלבא לשירותיה [52].

ואמר רבי ירמיה בר אבא: אין תענית ציבור בבבל [53] אלא תשעה באב בלבד.

אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש: אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים [54].

11b-----------------------------------11b

2</ref> DEFINITION OF A "TA'ANIS SHA'OS"

OPINIONS: The Gemara discusses whether a "Ta'anis Sha'os" is considered an

actual Ta'anis, and if it is, whether or not one recites Aneinu, the prayer

said on a Ta'anis, in the Shemoneh Esreh. What exactly is a Ta'anis Sha'os?

RASHI seems to say that a Ta'anis Sha'os is simply a Ta'anis which one did

not formally accept upon himself during the previous day [55]. Why, though, should such a Ta'anis be

called a Ta'anis *Sha'os*? What does it have to do with "Sha'os" [56]?

Second, why does the Gemara say that if remains fasting through the night

following a Ta'anis [57], it is not even called a Ta'anis

Sha'os because "he was not Mekabel it." By definition, every Ta'anis that one

was not Mekabel is a Ta'anis Sha'os! Why should this not be considered a

Ta'anis Sha'os?

[58] According to RASHI, who says that a Ta'anis Sha'os is simply a Ta'anis

that one was not Mekabel upon himself the day before, the reason it is called

a Ta'anis Sha'os is as follows. Since one was not Mekabel it the day before,

but only after nightfall, that day is not a full day of Ta'anis. It lasts

only for "hours" rather than days, since it starts at the time he accepted it

and continues until the end of that same day. When one is Mekabel the Ta'anis

the day before, the entire day -- and not just a certain number of hours in

the day -- is viewed as a "day of fasting."

This does not mean that if he accepts the Ta'anis from before nightfall he

will not be eating for 24 hours. It is permitted for him to eat at night.

Nevertheless, since he accepted it upon himself earlier, the night is

considered to be part of a "fast day." [59] If one was Mekabel the

Ta'anis after the night began, then the whole day cannot be considered a

Ta'anis because the day began before the Ta'anis was accepted.

When Abaye says that the Ta'anis of our Gemara is different because the

person did not accept upon himself the Ta'anis, he means that the person not

only failed to accept the Ta'anis upon himself the day before, but he was

never accepted it upon himself it at all. Only *after* he fasted did he

express his desire to say Aneinu for his "retroactive fast," but by then it

is too late to convert his act of fasting into a formal Ta'anis.

[60] The ROSH holds that both a Ta'anis and Ta'anis Sha'os are the same with

regard to Kabalah -- one must accept upon himself either type of Ta'anis the

day before in order for it to be considered a valid Ta'anis. The difference

between them is that in a Ta'anis Sha'os, one accepts to fast only a certain

number of hours during the day, as the term "Ta'anis Sha'os" implies. A

regular Ta'anis is when one accepts to fast the entire day.

Abaye says that in the case of Rav Huna, the person was not Mekabel the

Ta'anis the day before, but only on the day that he started to fast [61]. Therefore it is not even a Ta'anis Sha'os.

3</ref> SAYING "ANEINU" AFTER FASTING THROUGH THE NIGHT

QUESTION: Rav Huna says that if one fasted during the day and continued to

fast through the night, he does not say Aneinu during the day that follows

that night. Why would we have thought that he says Aneinu on the day after

his fast? RASHI [62] explains what Rav Huna is teaching us. We might

have thought that one should say Aneinu in order to fulfill the recitation of

Aneinu for the fasting of the *night before*. Rav Huna teaches that one

cannot do that, because there was no Kabalah for the Ta'anis that one

observed during the night.

Why did Rashi have to explain that Aneinu is being said retroactively for the

fast of the previous night? The person has presumably not yet stopped

fasting. Rashi should explain that Aneinu is being said for the fast that he

is *still observing*, during the day after the night!

ANSWER: The Gemara [63] states that it is only considered a Ta'anis Sha'os

if one does not eat anything *until the end of the day*. If so, when one

fasted throughout the night after his fast, how can he say Aneinu the

following day? Even though he is still observing his fast at the beginning of

the day, he is going to eat before the end of the day, and thus the fast will

not be a valid Ta'anis on which to say Aneinu!

For this reason, the ROSH says that Rav Huna is not discussing a case where

one fasts for a single day and wants to say Aneinu on the following day

before eating. Rather, the case is where one decides, on the morning after a

Ta'anis, to fast for two entire consecutive days. He wants to say Aneinu

after the first night and not eat again until nightfall. [64]

RASHI, on the other hand, found that explanation to be unlikely, because the

Gemara, which says "Lan b'Ta'aniso," implies that the person had no intention

to fast a second day, but merely to fast during the night following his one-

day fast. Therefore, Rashi explains that the prayer of Aneinu that one would

say during the day after fasting through the night is for the fast that he

  • already observed* [65], and not for the fast that he is

observing at that time, when he Davens, during the day. When the Gemara says

later [66] that one must fast until sundown, it is referring to a case where

one starts his fast at sunrise. Rashi learns that just as one may fast from

sunrise to sunset, so may one fast from sunset to sunrise and it is

considered a full-fledged fast. That is why Rashi says that we might have

thought that one may say Aneinu because of the fast of the preceding night

which had a status of a Ta'anis Sha'os. On the other hand, there was no

reason for the Gemara to presume that one should say Aneinu for fasting a

short while on the next day, since he is going to eat before sundown and thus

that day does not have a status of a Ta'anis. [67]

אוכלין ושותין משחשיכה [ומותרין במלאכה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה]:

אמר רבי זעירא אמר רב הונא: יחיד שקיבל עליו תענית [68], אפילו אכל ושתה כל הלילה [69] - למחר הוא מתפלל תפילת תענית [70]; לן בתעניתו [71] - [72] אינו מתפלל של תענית [73].

אמר רב יוסף: מאי קסבר רב הונא [74]?

סבירא ליה אין מתענין לשעות [75], או דלמא [76] מתענין לשעות [77], [78] והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית [79]?

אמר ליה אביי: לעולם קסבר רב הונא [80]מתענין לשעות, והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית, ושאני הכא [81] - דאיכא שעות דליליא [82] דלא קביל עליה מעיקרא [83].

מר עוקבא איקלע לגינזק [84], בעו מיניה:

1. מתענין לשעות או אין מתענין לשעות? - לא הוה בידיה;

2. קנקנין של נכרים [85] אסורין [86] או מותרין? - לא הוה בידיה.

3. במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים [87]? - לא הוה בידיה.

אזל ושאיל בי מדרשא. אמרו ליה, הלכתא: מתענין לשעות, ומתפללין תפלת תענית; והלכתא: קנקנין של נכרים לאחר שנים עשר חדש מותרין [88]; במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים - בחלוק לבן [89].

רב כהנא מתני [90]: בחלוק לבן שאין לו אימרא [91].

אמר רב חסדא:

הערות[עריכה]

  1. ^ שהולך בספינה: משום מזוני - איכא, משום מעיינא - ליכא
  2. ^ מקום מלון התגרים מכפר לכפר, דמשתכחי מזוני, וליכא למיחש למזוני, ולמעיינא איכא למיחש
  3. ^ רב פפא
  4. ^ הא דאמור רבנן לא ליכול טפי
  5. ^ משום מעיינא, ואיהו לא מיסתפי ממעיינא, דבעל בטן הוה, ענין אחר: כריסו רחבה, כדאיתא בבבא מציעא (פד,א) דקא חשיב אבריה דרב פפא, וכאיש גבורתו, ולפיכך יכול לאכול הרבה ואינו מזיק לו
  6. ^ מת בחרב וברעב, וכל מיתה שאינה בידי מלאך המות כדרך כל אדם על מטתו
  7. ^ כשישראל בצער
  8. ^ דצריך אדם לנהוג צער בעצמו
  9. ^ חסירי בנים, דגרסינן במנחות (כט,א) לגבי מנורה: ומי חסיכי כולי האי, שלא קיימו פריה ורביה
  10. ^ אחד מימינו ואחד משמאלו, דכתיב (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך
  11. ^ שיראין מן המיתה, כדכתיב בהו כי מחר נמות
  12. ^ מפני מה הוא מת?
  13. ^ מפני שלא יצטער הוא ברעה, ואחר שהיא גזרה מלפניו, כי מפני הרעה נאסף הצדיק; לשון אחר: מפני רעות של אלו הוא נאסף, שאין הקדוש ברוך הוא רוצה שיבקש עליהם רחמים
  14. ^ חצי לבינה, ורגילין לתתה בין שתי נדבכי העצים
  15. ^ לשון רבים
  16. ^ מצדיק הדין על הצדיקים לפרוע מהם, ועושה טובה וישרות עם הרשעים לפרוע כל זכותם בעולם הזה, כדי לטורדן
  17. ^ שאין עושה דין בלא דין אמת וצדק
  18. ^ כדי לטורדן מן העולם הבא, וכדכתיב (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו
  19. ^ כותב מעשה כל אדם, ומחתים יד על כל מעשיו
  20. ^ שהוא מצדיק עליו בדבריך, שאתה מראה לו
  21. ^ as Rashi points out in Bereishis 46:26
  22. ^ TOSFOS
  23. ^ a
  24. ^ The RA'AVAD writes in Sha'ar ha'Kedushah that before the Torah was given, the Avos and their children did not observe practices such as Midas Chasidus, but only the actual Mitzvos.
  25. ^ Bereishis 41:50
  26. ^ Devarim 33:8
  27. ^ b
  28. ^ Bereishis 41:50
  29. ^ since that is the when he, or his mother, will need to need extra food
  30. ^ c
  31. ^ See OR HA'CHAIM.
  32. ^ both of these opinions are discussed in Yevamos 62a
  33. ^ d
  34. ^ Although he did not know whether Yosef did or did not have food, Yosef was only a single person and the entire family should not have to suffer because of a single member's plight.
  35. ^ if Yosef merited to have food, certainly Yakov would merit the same
  36. ^ beginning of Parshas Vayeshev
  37. ^ limbs from a live animal
  38. ^ just as Noach did during the Flood, Rashi Bereishis 7:7
  39. ^ M. Kornfeld
  40. ^ מי הרג שנקרא 'חוטא'
  41. ^ שאין מצוה לצער עצמו, כדאמרינן: 'צדיקי אי אכלי האי עלמא [בהוריות: אי אכלי תרי עומלי] - מי סני להו?', [במסכת הוריות פרק שלישי דף י,ב]
  42. ^ רישיה דקרא קא דריש, בשביל שמתוך כך מתמרקין עונותיו: שמִתְעֲנֶה
  43. ^ ששערו אסור בהנאה, אבל הוא עצמו לא נקרא קדוש
  44. ^ כתרגומו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו יא); פשט המקרא על שנטמא במת!
  45. ^ כאילו כל מעיו קדוש, ואסור להכחישן
  46. ^ דהכי משמע בקרבך קדוש: כלומר: דאסור להתענות, בקרבך קדוש; רישיה דקרא קדריש; בשביל שקדוש שרוי בצער - לא אבוא בעיר של מעלה, עד שאבנה ירושלים של מטה; ורמיזא בעלמא הוא
  47. ^ שיכול לסבול התענית - משבחו הקדוש ברוך הוא
  48. ^ אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא
  49. ^ המתענה
  50. ^ מפריש עצמו ממאכל ומשתה, כמו ביום הגמל את יצחק (בראשית כא ח) - שברי"ר בלעז [לגמול מיניקה] מפי מורי; אי נמי: גומל - לשון תגמול, שמשלים נפשו לקונו
  51. ^ המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזר
  52. ^ סעודתו; 'כלבא ליכול סעודתו'! ולכך המתענה אינו מועיל לו, אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה יאכל
  53. ^ לענין איסורי חומרי תענית אמר רבי ירמיה למילתיה, שהיו נוהגין בו כעין אבילות, שהיו אוכלין מבעוד יום ואסורין בנעילת הסנדל
  54. ^ חלש הוא, ואינו יכול ללמוד
  55. ^ one fasted without a Kabalah to do so the day before
  56. ^ literally "hours"
  57. ^ "Lan b'Ta'aniso"
  58. ^ a
  59. ^ Rashi says clearly in Shabbos 24a, that one who was Mekabel a Ta'anis the day before says Aneinu even at night, even if he is still eating and drinking at that time.
  60. ^ b
  61. ^ albeit before the fast began
  62. ^ DH l'Machar
  63. ^ 12a
  64. ^ KORBAN NESANEL 1:10:5
  65. ^ the previous night
  66. ^ 12a
  67. ^ M. Kornfeld
  68. ^ מאתמול: "הרי אני יושב בתענית למחר"
  69. ^ עד עמוד השחר
  70. ^ 'עננו'
  71. ^ באותו תענית שקיבל עליו, שלא אכל במוצאי תעניתו, ולן כל אותו הלילה לשם תענית עד הבקר
  72. ^ למחר
  73. ^ אינו יכול להתפלל 'עננו' קודם שיאכל, כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה, אף על פי שהוא יום אחד כדכתיב (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ולקמןמפרש ואזיל
  74. ^ מאי טעמא אין מתפלל למחר עננו
  75. ^ כלומר: האי דקאמר למחר אין מתפלל תפלת תענית - לכך אינו מתפלל: דקבלת תענית זה אינו קבלה, ואינו תענית כלל, ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית - הרשות בידו, דאין מקבלין תענית לשעות, כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול, כדקתני: לן בתעניתו, דמשמע: מאליו: כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל, כלומר: שהיה בדעתו לאכול עד שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי שעות, ואחר כך נמלך ולן בתעניתו
  76. ^ האי דקאמר רב הונא למחר אין מתפלל תפלת תענית - לאו משום דאין מתענין לשעות
  77. ^ דשם תענית עליו, ואם רוצה לחזור בו ולטעום אחר שהתחיל בתענית - אינו יכול
  78. ^ אלא להכי אינו מתפלל תפלת תענית, דסבר:
  79. ^ אין תענית של שעות חשוב וחמור כל כך שיהא צריך להתפלל עליו 'עננו'
  80. ^ בעלמא ד
  81. ^ והכא מאי טעמא אין מתפלל תפלת תענית?
  82. ^ דשאני הכא היכא דהתענה אתמול ובלילה לן בתעניתו
  83. ^ שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול כדרך שאר מתענין לשעות, ואינו חשוב להתפלל עליו 'עננו'
  84. ^ 'מר עוקבא איקלע לגינזק' - גרסינן, דאילו רבי עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי! ועוד: דבלשון ברייתא הוה משתעי ביה: מעשה ברבי עקיבא כו', ולא בגמרא
  85. ^ שמכניסין בהן יין לקיום
  86. ^ אסור להשתמש בהן
  87. ^ דאילו באהרן כתיב בגדי כהונה, דכתיב (שמות כט ה) והלבשתם, שבשעה שהיה משה עובד, אהרן היה לבוש בגדי כהונה, ועבודה דמשה גזירת הכתוב הוא, ובגדי כהונה לא מצינו בו, ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של חול, שיוצא בהן לשוק
  88. ^ הולך טעם יין נסך, ומותרים בלא עירוי מים, אבל תוך שנים עשר חדש - צריך עירוי שלשה ימים מעת לעת
  89. ^ של פשתן, עשוי לשם כך
  90. ^ כי האי לישנא
  91. ^ שפה מתרגמינן אימרא (שמות כח לב), כלומר: תחוב היה מחוט אחד כל החלוק, ולא כבגדים שלנו שבתי הידים מדובקין בבגד הגוף בתפירה; כדי שלא יחשדוהו שמא באותה שפה הוציא מעות הקודש, משום שנאמר (במדבר לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל