ביאור:בבלי תענית דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דיתיב בארבא [1]; אי נמי: דקאזיל מאוונא לאוונא [2].
רב פפא - כל פרסה ופרסה אכיל חדא ריפתא, קסבר [3]: [4] משום מעיינא [5].
אמר רב יהודה אמר רב: כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצל ממיתה משונה [6], שנאמר (איוב ה כ) ברעב פדך ממות [ובמלחמה מידי חרב]. מרעב מיבעי ליה! אלא הכי קאמר: בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון [7] - ניצול ממיתה משונה.
אמר ריש לקיש: אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון [8], שנאמר (בראשית מא נ) וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב [אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און].
תנא: חסוכי בנים [9] משמשין מטותיהן בשני רעבון.
תנו רבנן: 'בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן, באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם [10], ומניחין לו ידיהן על ראשו, ואומרים: פלוני זה שפירש מן הצבור - אל יראה בנחמת צבור'.
תניא אידך: 'בזמן שהצבור שרוי בצער, אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עליך נפשי, ואם עושה כן - עליו הכתוב אומר: (ישעיהו כב יג) והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות; מה כתיב בתריה - ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון [אמר ה' אלהים צבאות];
עד כאן מידת בינונים [11], אבל במדת רשעים מה כתיב?
(ישעיהו נו יב) אֵתָיוּ אקחה יין ונִסבְּאָה שכר והיה כזה יום מחר [גדול יֶתֶר מאד]. מה כתיב בתריה? - (ישעיהו נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב [ואנשי חסד נאספים באין מבין] [12] כי מפני הרעה נאסף הצדיק [13]! אלא: יצער אדם עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר (שמות יז יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה [ואהרן וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש]; וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער - אף אני אהיה עמהם בצער; וכל המצער עצמו עם הצבור - זוכה ורואה בנחמת צבור. ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי? - אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וְכָפִיס [14] מעץ יעננה'.
דבי רבי שילא אמרי: שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך [לשמרך בכל דרכיך].
רבי חידקא אומר: נשמתו של אדם היא מעידה עליו, שנאמר (מיכה ז ה: אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף) משכבת חיקך שמר פתחי פיך;
ויש אומרים: אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר (ישעיהו מג י) אתם עדי [15] נאם ה' [ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה].
(דברים לב ד: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט) אל אמונה ואין עול [צדיק וישר הוא]: 'אל אמונה' - [16]: כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין - כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין;
'ואין עול' [17]: כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין - כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין [18];
'צדיק וישר הוא' - מלמד שבשעת פטירתו של אדם לבית עולמו - כל מעשיו נפרטין לפניו, ואומרים לו: כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני, והוא אומר "הֵין", ואומרים לו: חתום! וחותם, שנאמר (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום [לדעת כל אנשי מעשהו] [19]; ולא עוד, אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם: יפה דנתוני לקיים מה שנאמר (תהלים נא ו: לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי) למען תצדק בדברך [תזכה בשפטך] [20].
אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא.
סבר כי האי תנא, דתניא: 'רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר (במדבר ו יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש [וקדש את ראשו ביום ההוא]? וכי באיזה נפש חטא זה [21]? אלא שציער עצמו מן היין [22]! והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר - על אחת כמה וכמה.
רבי אלעזר אומר: נקרא קדוש [23], שנאמר (במדבר ו ה) [כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה’] קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו; ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר - על אחת כמה וכמה!'.
ולשמואל, הא איקרי קדוש!
ההוא - אגידול פרע קאי [24];
ולרבי אלעזר, הא נקרא חוטא!
ההוא - דסאיב נפשיה [25]
ומי אמר רבי אלעזר הכי? והאמר רבי אלעזר: לעולם ימוד אדם עצמו
כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו [26], שנאמר (הושע יא ט: לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר! [27]?
לא קשיא: הא - דמצי לצעורי נפשיה [28], הא - דלא מצי לצעורי נפשיה [29].
ריש לקיש אמר: נקרא חסיד [30], שנאמר (משלי יא יז) גֹּמל נפשו איש חסד [31] ועכר שארו [אכזָר] [32].
אמר רב ששת: האי בר בי רב דיתיב בתעניתא - ליכול כלבא לשירותיה [33].
ואמר רבי ירמיה בר אבא: אין תענית ציבור בבבל [34] אלא תשעה באב בלבד.
אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש: אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים [35].
אוכלין ושותין משחשיכה [ומותרין במלאכה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה]:
אמר רבי זעירא אמר רב הונא: יחיד שקיבל עליו תענית [36], אפילו אכל ושתה כל הלילה [37] - למחר הוא מתפלל תפילת תענית [38]; לן בתעניתו [39] - [40] אינו מתפלל של תענית [41].
אמר רב יוסף: מאי קסבר רב הונא [42]?
סבירא ליה אין מתענין לשעות [43], או דלמא [44] מתענין לשעות [45], [46] והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית [47]?
אמר ליה אביי: לעולם קסבר רב הונא [48]מתענין לשעות, והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית, ושאני הכא [49] - דאיכא שעות דליליא [50] דלא קביל עליה מעיקרא [51].
מר עוקבא איקלע לגינזק [52], בעו מיניה:
1. מתענין לשעות או אין מתענין לשעות? - לא הוה בידיה;
2. קנקנין של נכרים [53] אסורין [54] או מותרין? - לא הוה בידיה.
3. במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים [55]? - לא הוה בידיה.
אזל ושאיל בי מדרשא. אמרו ליה, הלכתא: מתענין לשעות, ומתפללין תפלת תענית; והלכתא: קנקנין של נכרים לאחר שנים עשר חדש מותרין [56]; במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים - בחלוק לבן [57].
רב כהנא מתני [58]: בחלוק לבן שאין לו אימרא [59].
אמר רב חסדא:
הערות
[עריכה]- ^ שהולך בספינה: משום מזוני - איכא, משום מעיינא - ליכא
- ^ מקום מלון התגרים מכפר לכפר, דמשתכחי מזוני, וליכא למיחש למזוני, ולמעיינא איכא למיחש
- ^ רב פפא
- ^ הא דאמור רבנן לא ליכול טפי
- ^ משום מעיינא, ואיהו לא מיסתפי ממעיינא, דבעל בטן הוה, ענין אחר: כריסו רחבה, כדאיתא בבבא מציעא (פד,א) דקא חשיב אבריה דרב פפא, וכאיש גבורתו, ולפיכך יכול לאכול הרבה ואינו מזיק לו
- ^ מת בחרב וברעב, וכל מיתה שאינה בידי מלאך המות כדרך כל אדם על מטתו
- ^ כשישראל בצער
- ^ דצריך אדם לנהוג צער בעצמו
- ^ חסירי בנים, דגרסינן במנחות (כט,א) לגבי מנורה: ומי חסיכי כולי האי, שלא קיימו פריה ורביה
- ^ אחד מימינו ואחד משמאלו, דכתיב (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך
- ^ שיראין מן המיתה, כדכתיב בהו כי מחר נמות
- ^ מפני מה הוא מת?
- ^ מפני שלא יצטער הוא ברעה, ואחר שהיא גזרה מלפניו, כי מפני הרעה נאסף הצדיק; לשון אחר: מפני רעות של אלו הוא נאסף, שאין הקדוש ברוך הוא רוצה שיבקש עליהם רחמים
- ^ חצי לבינה, ורגילין לתתה בין שתי נדבכי העצים
- ^ לשון רבים
- ^ מצדיק הדין על הצדיקים לפרוע מהם, ועושה טובה וישרות עם הרשעים לפרוע כל זכותם בעולם הזה, כדי לטורדן
- ^ שאין עושה דין בלא דין אמת וצדק
- ^ כדי לטורדן מן העולם הבא, וכדכתיב (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו
- ^ כותב מעשה כל אדם, ומחתים יד על כל מעשיו
- ^ שהוא מצדיק עליו בדבריך, שאתה מראה לו
- ^ מי הרג שנקרא 'חוטא'
- ^ שאין מצוה לצער עצמו, כדאמרינן: 'צדיקי אי אכלי האי עלמא [בהוריות: אי אכלי תרי עומלי] - מי סני להו?', [במסכת הוריות פרק שלישי דף י,ב]
- ^ רישיה דקרא קא דריש, בשביל שמתוך כך מתמרקין עונותיו: שמִתְעֲנֶה
- ^ ששערו אסור בהנאה, אבל הוא עצמו לא נקרא קדוש
- ^ כתרגומו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו יא); פשט המקרא על שנטמא במת!
- ^ כאילו כל מעיו קדוש, ואסור להכחישן
- ^ דהכי משמע בקרבך קדוש: כלומר: דאסור להתענות, בקרבך קדוש; רישיה דקרא קדריש; בשביל שקדוש שרוי בצער - לא אבוא בעיר של מעלה, עד שאבנה ירושלים של מטה; ורמיזא בעלמא הוא
- ^ שיכול לסבול התענית - משבחו הקדוש ברוך הוא
- ^ אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא
- ^ המתענה
- ^ מפריש עצמו ממאכל ומשתה, כמו ביום הגמל את יצחק (בראשית כא ח) - שברי"ר בלעז [לגמול מיניקה] מפי מורי; אי נמי: גומל - לשון תגמול, שמשלים נפשו לקונו
- ^ המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזר
- ^ סעודתו; 'כלבא ליכול סעודתו'! ולכך המתענה אינו מועיל לו, אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה יאכל
- ^ לענין איסורי חומרי תענית אמר רבי ירמיה למילתיה, שהיו נוהגין בו כעין אבילות, שהיו אוכלין מבעוד יום ואסורין בנעילת הסנדל
- ^ חלש הוא, ואינו יכול ללמוד
- ^ מאתמול: "הרי אני יושב בתענית למחר"
- ^ עד עמוד השחר
- ^ 'עננו'
- ^ באותו תענית שקיבל עליו, שלא אכל במוצאי תעניתו, ולן כל אותו הלילה לשם תענית עד הבקר
- ^ למחר
- ^ אינו יכול להתפלל 'עננו' קודם שיאכל, כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה, אף על פי שהוא יום אחד כדכתיב (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ולקמןמפרש ואזיל
- ^ מאי טעמא אין מתפלל למחר עננו
- ^ כלומר: האי דקאמר למחר אין מתפלל תפלת תענית - לכך אינו מתפלל: דקבלת תענית זה אינו קבלה, ואינו תענית כלל, ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית - הרשות בידו, דאין מקבלין תענית לשעות, כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול, כדקתני: לן בתעניתו, דמשמע: מאליו: כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל, כלומר: שהיה בדעתו לאכול עד שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי שעות, ואחר כך נמלך ולן בתעניתו
- ^ האי דקאמר רב הונא למחר אין מתפלל תפלת תענית - לאו משום דאין מתענין לשעות
- ^ דשם תענית עליו, ואם רוצה לחזור בו ולטעום אחר שהתחיל בתענית - אינו יכול
- ^ אלא להכי אינו מתפלל תפלת תענית, דסבר:
- ^ אין תענית של שעות חשוב וחמור כל כך שיהא צריך להתפלל עליו 'עננו'
- ^ בעלמא ד
- ^ והכא מאי טעמא אין מתפלל תפלת תענית?
- ^ דשאני הכא היכא דהתענה אתמול ובלילה לן בתעניתו
- ^ שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול כדרך שאר מתענין לשעות, ואינו חשוב להתפלל עליו 'עננו'
- ^ 'מר עוקבא איקלע לגינזק' - גרסינן, דאילו רבי עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי! ועוד: דבלשון ברייתא הוה משתעי ביה: מעשה ברבי עקיבא כו', ולא בגמרא
- ^ שמכניסין בהן יין לקיום
- ^ אסור להשתמש בהן
- ^ דאילו באהרן כתיב בגדי כהונה, דכתיב (שמות כט ה) והלבשתם, שבשעה שהיה משה עובד, אהרן היה לבוש בגדי כהונה, ועבודה דמשה גזירת הכתוב הוא, ובגדי כהונה לא מצינו בו, ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של חול, שיוצא בהן לשוק
- ^ הולך טעם יין נסך, ומותרים בלא עירוי מים, אבל תוך שנים עשר חדש - צריך עירוי שלשה ימים מעת לעת
- ^ של פשתן, עשוי לשם כך
- ^ כי האי לישנא
- ^ שפה מתרגמינן אימרא (שמות כח לב), כלומר: תחוב היה מחוט אחד כל החלוק, ולא כבגדים שלנו שבתי הידים מדובקין בבגד הגוף בתפירה; כדי שלא יחשדוהו שמא באותה שפה הוציא מעות הקודש, משום שנאמר (במדבר לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל