ביאור:בבלי תענית דף יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא שייר תיבה [1]!

אי משום תיבה - לאו שיורא הוא: מילי דצינעא קתני [2] מילי דבפרהסיא [3] לא קתני.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [4], דקתני: מה אלו יתירות על הראשונות? אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות, אבל בכל דבריהן זה וזה שוין [5]! – וכי תימא הכא נמי תנא ושייר - והא מה אלו קתני [6]!

ותסברא מה אלו דווקא הוא? והא שייר לה תיבה!

אי משום תיבה - לאו שיורא הוא, משום דקא חשיב לה באידך פרקא [7].

השתא דאתית להכי [8] - עשרים וארבעה נמי לאו שיורא הוא, דקתני לה באידך פירקא [9]!

מאי הוי עלה [10]?

אמר רב שמואל בר ססרטאי, וכן אמר רב חייא בר אשי אמר רב: בין גואל לרופא.

ורב אשי אמר משמיה דרבי ינאי בריה דרבי ישמעאל: בשומע תפילה.

והלכתא בשומע תפלה.

תני חדא עוברות ומיניקות מתענות בראשונות ואין מתענות באחרונות, ותניא אידך מתענות באחרונות ואין מתענות בראשונות, ותניא אידך אין מתענות לא בראשונות ולא באחרונות?

אמר רב אשי: נקוט אמצעייתא בידך, דמיתרצון כולהו [11].

מה אלו יתירות על הראשונות, אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות:

במאי מתריעין?

רב יהודה אמר בשופרות [12], ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בעננו [13]. [14]

קא סלקא דעתא מאן דאמר 'בעננו' לא אמר 'בשופרות', ומאן דאמר 'בשופרות' לא אמר 'בעננו', והתניא: אין פוחתין משבע תעניות [15] על הצבור, שבהן י"ח התרעות [16], וסימן לדבר [17]: יריחו ויריחו שופרות הוה [18], ותיובתא למאן דאמר 'בעננו'. [19]

אלא 'בשופרות' דכולי עלמא לא פליגי דקרי לה 'התרעה' [20], כי פליגי ב'עננו' [21]: מר סבר קרי לה 'התרעה' [22] ומר סבר לא קרי לה 'התרעה': למאן דאמר 'בעננו' - כל שכן בשופרות, ולמאן דאמר 'בשופרות' - אבל בעננו לא, והתניא: ושאר כל מיני פורענויות המתרגשות כגון חיכוך [23], חגב [24] זבוב וצירעה [25] ויתושין [26] ושילוח נחשים ועקרבים - לא היו מתריעין אלא צועקין - מדצעקה בפה [27], התרעה בשופרות!

תנאי היא [28], דתניא: 'על אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה גייס [29] או נהר [30], ועל ספינה המטורפת בים [31]: רבי יוסי אמר: לעזרה [32] אבל לא לצעקה [33]', [34]

במאי? אילימא בשופרות - שופרות בשבת מי שרי? אלא לאו בעננו, וקרי לה התרעה! שמע מינה!

בשָׁנֵי דרבי יהודה נשיאה הוה צערא,

עמוד ב

גזר תלת עשרה תעניות [35] ולא איעני. סבר למיגזר טפי - אמר ליה רבי אמי: הרי אמרו: אין מטריחין את הצבור יותר מדאי!

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי אמי דעבד - לגרמיה הוא דעבד [36], אלא הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא שנו [37] אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורענויות - מתענין והולכין עד שיענו מן השמים.

תניא נמי הכי: 'כשאמרו [38] 'שלש' [39] וכשאמרו 'שבע' [40]- לא אמרו אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורענויות מתענין והולכין עד שיענו'.

לימא תיהוי תיובתיה דרבי אמי?

אמר לך רבי אמי: תנאי היא, דתניא: 'אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור, לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי - דברי רבי; רבי שמעון בן גמליאל אומר: לא מן השם הוא זה [41], אלא מפני שיצא זמנה של רביעה [42] ' [43].

שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא - היכי נעביד?: כיחידים דָמינן או כרבים דמינן: כיחידים דמינן ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? [44]

שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה.

מיתיבי: 'אמר רבי יהודה: אימתי [45]? בזמן שהשנים כתיקנן [46] וישראל שרוין על אדמתן [47], אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים [48], הכל לפי המקומות [49], הכל לפי הזמן [50]'!?

אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג!

מאי הוי עלה?

רב נחמן אמר: בברכת השנים; רב ששת אמר: בשומע תפלה;

והלכתא בשומע תפלה.

בשני מטין [51] עם חשיכה [52], ובחמישי [53] כל היום מפני כבוד השבת:

איבעיא להו: היכי קתני 'בשני מטין עם חשיכה ובחמישי כל היום מפני כבוד השבת'? או דילמא [54] בשני מטין ובחמישי פותחין כל היום כולו [55]?

תא שמע, דתניא: 'בשני מטין עד הערב ובחמישי פותחין כל היום כולו מפני כבוד השבת; היו לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד; היה לו אצטבא [56]; כנגד פתחו פותח כדרכו ואינו חושש'.

עברו אלו ולא נענו - ממעטין במשא ומתן ובבנין ובנטיעה:

תנא: ’’בבנין' - בנין של שמחה [57]; 'נטיעה' - נטיעה של שמחה; אי זהו 'בנין של שמחה' - זה הבונה בית חתנות לבנו [58]; אי זו היא 'נטיעה של שמחה' - זה הנוטע אבוורנקי של מלכים'. [59]:

ובשאילת שלום:

תנו רבנן: חברים - אין שאילת שלום ביניהן; עמי הארץ ששואלין - [60] מחזירין להם בשפה רפה ובכובד ראש [61], והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין כבני אדם הנזופין למקום עד שירחמו עליהם מן השמים. [62]

אמר רבי אלעזר: אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו [63] אלא אם כן נענה כיהושע בן נון [64], שנאמר (יהושע ז י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך.

ואמר רבי אלעזר: אין אדם חשוב רשאי לחגור שק אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב, שנאמר (מלכים ב ו ל) ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו [מבית ... מלכים ב ז,ב: ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלהים, ויאמר: הנה ה' עשה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה, ויאמר: הנכה ראה בעיניך ומשם לא תאכל].

ואמר רבי אלעזר: לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה: משה ואהרון בנפילה, יהושע וכלב בקריעה: משה ואהרן בנפילה - דכתיב (במדבר יד ה) ויפול משה ואהרן על פניהם [לפני כל קהל עדת בני ישראל]:

יהושע וכלב בקריעה - דכתיב (במדבר יד ו) ויהושע בן נון וכלב בן יפנה [מן התרים את הארץ] קרעו בגדיהם. [65]

מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: אי הוה כתיב 'יהושע' - כדקאמרת; השתא דכתיב 'ויהושע' [66] - הא והא עביד.

ואמר רבי אלעזר: לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה: מלכים בקימה ושרים בהשתחויה:

מלכים בקימה - דכתיב (ישעיהו מט ז) כה אמר ה' גואל ישראל קדושו

הערות[עריכה]

  1. '^ דבאחרונות איתא והכא ליתא, כדקתני לקמן (תענית טו א): סדר תעניות כיצד? מוציאין את התיבה כו'! ומותבינן בגמרא בהדיא מתיבה דליתא אלא באחרונות, ומשני: כי קתני נמי מתניתין - בקמייתא
  2. ^ מתריעין בבית הכנסת, ועשרים וארבע נמי בבית הכנסת
  3. ^ תיבה ברחובה של עיר
  4. ^ דלעשרים וארבע זה וזה שוין
  5. ^ ואלו עשרים וארבע לא קא חשיב גבי אחרונות
  6. ^ דמשמע דווקא
  7. ^ דמי ששנה מתניתין דהכא תנא נמי דהתם, והאי דלא תנא בהאי - סמיך אהתם, דקתני: באחרונות מוציאין התיבה, מה שאין כן באמצעיות
  8. ^ דמשום דקתני לה באידך פירקין דאמרת דלא הוי שיור
  9. ^ דאמרת דשוין נינהו - איכא למימר דלא הוי שוין, דהא אפילו שיורא נמי לא הוי, דבהדיא קתני לה באידך פירקין דבאחרונות איתנהו, באמצעיות לא, ואיכא לתרוצי כתירוצא קמא: בקמייתא, דליכא עשרים וארבע
  10. ^ היכן אומרה יחיד
  11. ^ כלומר: תריץ דבשלש אמצעיות היו מתענין, ומתרצת לכולהו הנך מתנייתא: הא דקתני' בראשונות ולא באחרונות' - הנך 'ראשונות' לאו ראשונות ממש נינהו, אלא אמצעיות, דאינהו הוו ראשונות לאחרונות, אבל בשבע אחרונות - לא מיתענו, דכיון דשבע נינהו - לא מצו עוברות ומיניקות למיקם בהו; והא דקתני 'באחרונות ולא בראשונות' - הנך 'אחרונות' אמצעיות נינהו, וה'ראשונות' - ראשונות ממש, ואין מתענין בהן - דלא תקיף רוגזא כולי האי, וצחות לשון הוא לתנא למיקרי לאמצעיות ראשונות לאחרונות, ואחרונות לראשונות
  12. ^ היו עושין ההתרעות, ולשון 'התרעה' כמו 'תרועה', וסתם תרועה פשוטה לפניה ולאחריה [במסכת ראש השנה לד,א], ואהכי מתריעין בשופרות, כדכתיב (במדבר י י) ותקעתם בחצוצרות, וגו'; תוקעין בשופרות כדי שיכניעו לבם לקול השופר, ויהיו נרתעים מחטאתם; ואשש ברכות שהיו מוסיפין ביום התענית היו תוקעין על כל ברכה יבבא אחת, שהן שמונה עשרה התרעות
  13. ^ מתריעין עננו, בקול רם היו צועקים: עננו אבינו עננו, עננו אלהי אברהם עננו, עננו אלהי יצחק עננו, עננו אלהי יעקב עננו, הכל כפי שאומרים בסוף הסליחות
  14. ^ אבל עננו דתפלת תענית - אומר אפילו בראשונות, ואפילו יחיד אוקימנא דאומרה בשומע תפלה, ותפלה קרי ליה התרעה, דאי בשופרות - מריעין מיבעי ליה; ומאן דמפרש עננו של תפלת תענית - משתבש, דהא קתני בסמוך שהן שמונה עשרה התרעות, וקא פריך מן וסימן לדבר יריחו, ואם איתא - ליפריך בהדיא: שמונה עשרה תפלות של שמונה עשרה ברכות מי איכא בשבת תעניות?
  15. ^ באחרונות
  16. ^ שהן מוסיפין שש ברכות משמונה עשרה עד עשרים וארבע, ולכל אחת שלש תרועות
  17. ^ שלא תטעה אם התרעה הזו תרועה או תפלה
  18. ^ דכתיב בה שופרות (יהושע ו ד ועוד)
  19. ^ לישנא אחרינא סימן לדבר – כלומר: לכך מתריעין - כדי שיענו כדרך שנענו ביריחו על ידי שופרות, דכתיב ויתקעו בשופרות וגו' ותפול החומה תחתיה (יהושע ו כ).
  20. ^ דהא מתריעין דקתני הכא במתניתין - דעבדינן בתעניות בשופרות
  21. ^ כי פליגי ב'מתריעין' דאמרינן בעלמא על שאר פורענויות
  22. ^ מר סבר 'עננו' נמי התרעה, והאי דקתני בעלמא 'מתריעין' – בעננו
  23. ^ כמו נתחכך בכותל
  24. ^ ארבה, כתרגומו
  25. ^ עוקצת את האדם
  26. ^ נכנסין בעיניו ובחוטמו
  27. ^ אלמא דצעקת פה לא קרי ליה התרעה
  28. ^ האי תנא דשאר מיני פורעניות - סבר: צעקת פה לאו שמה התרעה, ואידך סבר כו'
  29. ^ וצרין עליה
  30. ^ המתפשט ויוצא לחוץ לשטוף את השדה ואת הבתים
  31. ^ כמו ביצים טרופות (חולין סד א) - שהולכת ונדה, ועתידה להיטבע במים
  32. ^ צועקין לבני אדם שיבואו לעזרם
  33. ^ תפלה
  34. ^ שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל תפלתנו לצעוק עליהן בשבת, אלמא: צעקת פה קרי התרעה; מפי מורי. לשון אחר: לעזרה דקאמר תנא קמא 'מתריעין', דמשמע בקול רם, ואמר ליה רבי יוסי: לעזרה - שיהו מתפללין כל אחד בביתו לעזרה בעלמא.
  35. ^ כדאמרינן במתניתין (תענית טו ב): שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות, ולשאר פורעניות עביד להו ולא לגשמים
  36. ^ לעצמו דרש, שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה רוצה להתענות
  37. ^ דאין גוזרים יותר משלש עשרה
  38. ^ להתענות
  39. ^ ראשונות ושלש אמצעיות
  40. ^ אחרונות
  41. ^ שאין זה טעם, שאין מניחין בשביל טורח
  42. ^ של יורה, שהרי מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות, שמקצתן היו בכסליו, כדקתני מתניתין
  43. ^ ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר מיני פורעניות, דכל שעתא הוי זימנייהו למיבטלי - אפילו טפי גזרינן, ורבי דאמר אין מטריחין - סתמא אכולהו קאמר, ואנא דאמרי כרבי
  44. ^ אמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה, דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפילו ביחיד - משום דזמן צבור הוא, אבל במילתא אחריתי, דהוי ליחיד ולא לצבור, כהכא: דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא - בשומע תפלה הוא דמדכר ליה, ולא בברכת השנים, כדאמרינן במסכת עבודה זרה (ח,א) ובברכות (לא,א): אם היה לו חולה בתוך ביתו - מזכיר עליו בברכת החולים, ולבסוף מוקמינן: והלכתא בשומע תפלה, כך שמעתי.
  45. ^ הוא סדר תעניות
  46. ^ שהיא קציר בניסן, וזריעה במרחשון, ואין סדר השנים משתנה
  47. ^ שמנהג ארץ ישראל בכך
  48. ^ אם צריכה אותה שנה למטר, כגון שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה
  49. ^ כגון נינוה, דאפילו בתקופת תמוז בעו מטרא
  50. ^ לא גרסינן 'לפי הזמן', שלא ירדו עדיין גשמים
  51. ^ שלא יראו בני אדם ויצטערו, אלא לעת ערב פותחין מקצתן, כדי שיהא להם מה לאכול בלילה
  52. ^ ולא נועלין ולא פותחין, הואיל ולאו לכבוד שבת הוה
  53. ^ מותרין לפתוח לגמרי
  54. ^ פותחין כל היום, והכי משמע מתניתין:
  55. ^ היה פתוח כדרכו, לגמרי, מפני כבוד השבת
  56. ^ כסא, דהשתא אין החנות פתוחה לרשות הרבים, ואם הוא פתוח - אינו נראה כל כך
  57. ^ בנין דקתני מתניתין לא בנין הצריך לו, אלא בנין הצריך לשמחה, דבדבר שמחה ממעטינן
  58. ^ לעשות חופתו
  59. ^ דרך מלכים נוטעין אותו לצל, הוא נוטעו כמו כן לצל; היא והיא נטיעה של שמחה. שכך היו נוהגין: כשנולד בן למלך היו נוטעין אילן לשמו, ויום שממליכין אותו עושין לו כסא ממנו; לישנא אחרינא: אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלך תחתיו, ודומה לו בעירובין (כה,ב): ההוא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה
  60. ^ תלמיד חכם
  61. ^ משום איבה
  62. ^ אָבֵל ומנודה חייבין בעטיפה - דכתיב ועל שפם יעטה [במועד קטן טו,א].
  63. ^ לבזות עצמו בפני הצבור, שאם לא יענה יחרפוהו; כך שמעתי
  64. ^ אלא אם כן יודעין בו שהוא חשוב כיהושע, שאמר לו הקדוש ברוך הוא: קום לך למה זה אתה נופל על פניך
  65. ^ לא הכל נענין [בנפילה] ולא הכל נענין בקריעה, דיהושע וכלב שלא היו חשובין כמשה ואהרן לא זכו ליענות אלא בקריעה; ומקרא בעלמא קא דריש.
  66. ^ כתיב בתריה דההוא דויפל - וי"ו מוסיף על ענין ראשון