ביאור:בבלי תענית דף ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שלמודו קשה עליו כברזל [1] - בשביל משנתו שאינה סדורה עליו [2], שנאמר (קהלת י י) והוא לא פנים קלקל [3].

מאי תקנתיה?

ירבה בישיבה [4], שנאמר [5] וחילים יגבר [6], ויתרון הכשיר חכמה - כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא [7].

כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתיה ארבעין זמנין כנגד ארבעים יום שניתנה תורה [8], ועייל לקמיה דרבי יוחנן [9].

רב אדא בר אהבה מסדר מתניתיה עשרין וארבע זמנין כנגד תורה נביאים וכתובים [10], ועייל לקמיה דרבא.

רבא אמר: אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר [11] והוא לא פנים קלקל [12]. מאי תקנתיה? - ירבה עליו רעים [13], שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה; כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא.

ואמר רבי אמי: מאי דכתיב (קהלת י יא) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון?

אם ראית דור שהשמים משתכין כנחשת [14] מלהוריד טל ומטר - בשביל לוחשי לחישות שאין בדור [15].

מאי תקנתן?

ילכו אצל מי שיודע ללחוש, דכתיב: יגיד עליו רעו [מִקְנֶה אף על עולֶה] [16].

'ואין יתרון לבעל הלשון' [17]: ומי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש - מה הנאה יש לו? ואם לחש ולא נענה - מאי תקנתיה? ילך אצל חסיד שבדור, וירבה עליו בתפלה, שנאמר (איוב לו לב: על כפים כסה אור) ויצו עליה במפגיע, ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר (ירמיהו ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי [כי אינני שמע אתך]; ואם לחש ועלתה בידו, ומגיס דעתו עליו - מביא אף לעולם, שנאמר (איוב לו לג: יגיד עליו רעו) מִקְנֶה אף על עולה [18].

רבא אמר: שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה - מתקנאין באף, ומעלין אותו, שנאמר (איוב לו לג: יגיד עליו רעו) מקנה אף על עולה.

[19]

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (קהלת י יא) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון? - לעתיד לבוא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש, ואומרים לו: ארי דורס ואוכל [20], זאב טורף ואוכל [21], אתה - מה הנאה יש לך [22]?

[23] אומר להם: ואין יתרון לבעל הלשון? [24].

אמר רבי אמי: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר (איכה ג מא) נשא לבבנו אל כפים [אל אל בשמים]. [איני? והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש (תהלים עח לו-לח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו [25] ולבם לא נכון עמו [26] ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן [27] - [28] והוא רחום יכפר עון [ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו] [29]?

לא קשיא: כאן - ביחיד [30], כאן - בצבור [31].

אמר רבי אמי: אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף [32].

ואמר רבי אמי: בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין - מחולדה ובור [33]: ומה המאמין בחולדה ובור - כך, המאמין בהקדוש ברוך הוא [34] - על אחת כמה וכמה.

אמר רבי יוחנן: כל המצדיק את עצמו מלמטה [35] - מצדיקין עליו הדין מלמעלה [36], שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף [37].

רבי חייא בר אבין אמר רב הונא: מהכא: (תהלים צ יא: מי יודע עז אפך) וכיראתך עברתך [38].

ריש לקיש אמר מהכא: (ישעיהו סד ד) פגעת את שש ועשה צדק [39] בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע [40].

אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמח ביסורין שבאין עליו - מביא ישועה לעולם, שנאמר בהם עולם ונושע.

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (דברים יא יז) [וחרה אף ה' בכם] ועצר את השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם]: בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד [41] [42] - דומה לאשה שמחבלת [43] ואינה יולדת [44],

והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא: נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה:

עמוד ב

נאמרה עצירה באשה [45] - שנאמר: (בראשית כ יח) כי עָצֹר עָצַר ה' בעד כל רחם [לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם], ונאמרה עצירה בגשמים - דכתיב (דברים יא יז: וחרה אף ה' בכם) ועצר את השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם];

נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים: נאמר לידה באשה - דכתיב (בראשית ל כג) ותהר ותלד בן [ותאמר אסף אלהים את חרפתי], ונאמר לידה בגשמים דכתיב (ישעיהו נה י) [כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ] והולידה והצמיחה [ונתן זרע לזרע ולחם לאכל];

נאמר פקידה באשה, ונאמר פקידה בגשמים:

נאמר פקידה באשה - דכתיב (בראשית כא א) וה' פקד את שרה [כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר], ונאמר פקידה בגשמים - דכתיב (תהלים סה י) פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים [תכין דגנם כי כן תכינה].

מאי 'פלג [46] אלהים מלא מים'?

תנא: כמין קובה [47] יש ברקיע, שממנה גשמים יוצאין.

אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (איוב לז יג) אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו?

אם לשבט - בהרים ובגבעות, אם לחסד ימצאהו לארצו - בשדות ובכרמים;

אם לשבט - לאילנות, אם לארצו - לזרעים, אם לחסד ימצאהו - בורות שיחין ומערות.

[48].

בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא, אמרי: היכי נעביד? ניבעי רחמי אתרתי [49] - לא אפשר, אלא: ליבעי רחמי אמותנא, וכפנא ניסבול. אמר להו רבי שמואל בר נחמני: ניבעי רחמי אכפנא [50], דכי יהיב רחמנא שובעא - לחיי הוא דיהיב [51], דכתיב (תהלים קמה טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון [52].

ומנלן דלא מצלינן אתרתי?

דכתיב (עזרא ח כג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת [53] [ויעתר לנו] , מכלל דאיכא אחריתי.

במערבא אמרי משמיה דרבי חגי מהכא [54]: (דניאל ב יח) וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָה דְּנָה [דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל] - מכלל דאיכא אחריתי.

בימי רבי זירא גזור שמדא, וגזור דלא למיתב בתעניתא [55]. אמר להו רבי זירא: נקבליה עילוון [56], ולכי בטיל שמדא - ליתביה [57].

אמרי ליה: מנא לך הא [58]?

אמר להו: דכתיב (דניאל י יב) ויאמר אלי: אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך [59] נשמעו דבריך [ואני באתי בדבריך].

אמר רבי יצחק: אפילו שנים כשני אליהו [60] וירדו גשמים בערבי שבתות - אינן אלא סימן קללה [61];

היינו דאמר רבה בר שילא: קשה יומא דמיטרא [62] כיומא דדינא [63].

אמר אמימר: אי לא דצריך לברייתא - בעינן רחמי ומבטלינן ליה [64].

ואמר רבי יצחק: שמש בשבת - צדקה לעניים [65], שנאמר (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי [66] שמש צדקה ומרפא [בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק].

ואמר רבי יצחק: גדול יום הגשמים, שאפילו פרוטה שבכיס [67] מתברכת בו, שנאמר (דברים כח יב: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך) לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך [והלוית גוים רבים ואתה לא תלוֶה].

ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (דברים כח ח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך [ובכל משלח ידך וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך] .

תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.

תנו רבנן: 'הנכנס למוד את גרנו אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידנו"; התחיל למוד אומר: "ברוך השולח ברכה [68] בכרי הזה"; מדד ואחר כך בירך - הרי זו תפלת שוא [69], לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין [70]'.

קבוץ גייסות צדקה [71] [72] פרנס - סימן:

אמר רבי יוחנן: גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות, שנאמר (תהלים קכו ד) שובה ה' את שביתנו כאפיקים [73] בנגב [74], ואין אפיקים אלא מטר, שנאמר [75] ויראו אפקי ים [76] [יגלו מסדות תבל בגערת ה' מנשמת רוח אפו];

ואמר רבי יוחנן: גדול יום הגשמים, שאפילו גייסות [77] פוסקות בו, שנאמר (תהלים סה יא) תלמיה רוה נחת גדודיה [ברביבים תמגגנה צמחה תברך].

ואמר רבי יוחנן: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים [78] ואין נותנין, שנאמר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין [79] איש מתהלל במתת שקר [80].

הערות[עריכה]

  1. ^ שקשה לו מרוב קושיות
  2. ^ ואינו זוכר מה כתיב בה, ולפיכך אינו יודע לפרק, אי נמי שגורסה בטעות, פוטר על החיוב ומחייב על הפטור, ומקשי עלה מדוכתא אחריתי
  3. ^ והכי משמע קרא: והוא לא, שאינו יודע שמועתו - מפני שפנים קלקל: שקלקל במשנה שהיא קודם לגמרא
  4. ^ שיסדירו בני הישיבה משנתם
  5. ^ שם
  6. ^ בין תלמידים, שהן חיילות חיילות
  7. ^ כשסידר משנתו מתחילה
  8. ^ שתתקיים בידו
  9. ^ למיגמר גמרא
  10. ^ שהן עשרים וארבעה ספרים
  11. ^ שם
  12. ^ שהראה לו פנים רעות
  13. ^ לפייס הימנו, שיסבור לו פנים
  14. ^ מאדימין פנים, כעין רודיליי"א (חלודה), כדאמרינן בבבא מציעא (כו,א): 'דשתיך טפי' = שהעלה חלודה: שנעצרין
  15. ^ בשביל שאין מתפללים תפלה בלחש
  16. ^ יתפלל עליו חבירו, וגבי גשמים כתיב, באיוב (איוב לו לג)
  17. ^ כלומר: מה הנאה יש לבעל הלשון שיודע ללחוש ואינו לוחש
  18. ^ מקנה אף - מי שמגיס דעתו ועולה
  19. ^ והכי משמע: בשביל שצריך להגיד זה לזה ולהיות נוחין בהלכה, ואינן עושין, מקנה - מתקנאים, מתגרים באף, ומעלים אותו ומביאים אותו עליהן; ויש גורסין: ונוחין זה לזה בהלכה - מתקנאים באף וכו': משיגיד עליו רעו שנוחין זה לזה - מתקנאים באף ומעלים אותו מעליהם.
  20. ^ מיד, ואינו מתירא
  21. ^ שמוליך לחוריו ואוכל שם, שמפחד מן הבריות, ולכולן יש להם הנאה
  22. ^ שאתה נושך בני אדם והורגן
  23. ^ והוא
  24. ^ שמספר לשון הרע אף על פי שאין לו הנאה, ולפיכך מביאו הקדוש ברוך הוא בדין אצל נחש, כדי שיתבייש, מפני שהשיא אדם הראשון, ומתביישין עמו מספרי לשון הרע
  25. ^ לז
  26. ^ עם הקדוש ברוך הוא
  27. ^ כתוב בסמוך
  28. ^ לח
  29. ^ ושומע תפלתם; והיכי אמרת שאין תפלתם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו - כלומר, שנפשו מכוונת בכפו
  30. ^ אינו אלא אם כן לבו מכוון
  31. ^ תפלתם נשמעת, ואף על פי שאין לב כולם שלם, כדכתיב ויפתוהו בפיהם בדברים, לשון רבים
  32. ^ בזמן שאמת מארץ תצמח - שיש אמונה במשא ומתן - אז צדק משמים נשקף דהיינו גשמים, שהן צדקה
  33. ^ שהמיתו שני בני אדם; מצוי הוא באגדה: מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה, אמרה: מי מעיד והיה שם בור אחד וחולדה, אמר הבחור: בור וחולדה עדים בדבר, לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת, והוליד שני בנים, אחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת, אמרה לו אשתו: מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה ואמר לה: כך וכך היה המעשה
  34. ^ שמשימו עד בינו לבין חבירו
  35. ^ שמכשיר ומקשט מעשיו
  36. ^ מדקדקין עמו אפילו כחוט השערה, יותר משאילו מקלקל מעשיו כדי למרק עונותיו
  37. ^ שנאמר אמת מארץ תצמח - אז צדק משמים נשקף; 'צדקה' אין כתיב כאן, אלא 'צדק' - דמשמע דין
  38. ^ על מי שהוא ירא אותך אתה מחזיק עברתך, כדי למרק עונותיו, ופשט המקרא: מי יודע עוז אפך - מי יודע עוז וכח למצוא אותו לנוס מפניך ביום אפך, וכיראתך עברתך - כשם שאתה יראוי ומפוחד - כך יש להתיירא ולהתפחד מעברתך
  39. ^ במי ששמח ועושה צדק, שהן העושים כך אתה פוגע בו אם חוטא כלום, כמו ויפגע בו וימת
  40. ^ קרא הכי הוא: פגעת את שש ועושה צדק - והן העושין כך - בדרכיך יזכירוך: באותם דרכים שאתה מייסרן ביסורין יזכירוך לטובה, ואומרים: הן אתה קצפת בשביל שחטאנו בהם עולם ונושע - בשבילם נושע לעולם הבא
  41. ^ טל ומטר
  42. ^ מסורת הש"ס: מטר
  43. ^ כמו חבלי יולדה
  44. ^ אף השמים עושין כן, וקשה לעולם, ועל חטא הוא
  45. ^ כלומר, על כולן מבקשים רחמים
  46. ^ בריכה
  47. ^ אהל מלא מים
  48. ^ אם לשבט - אם גזר הקדוש ברוך הוא רוב גשמים לרעה - אז יורדים בכח, כשבט שמכה בכח, וחזרו בתשובה - הקדוש ברוך הוא מורידן על הרים וגבעות, מקום שאין שם איש; אבל אם לחסד - שיורדין בנחת - ימציאהו לארצו, לארץ ישראל
  49. ^ לא בעינן רחמי אהדדי, כדלקמן
  50. ^ דליתיב שובעא, ומותנא ליבטל ממילא
  51. ^ לחיים ולא למתים, דאינו מביא שובעא כדי להמית בני אדם, אלא כדי שיחיו
  52. ^ שובע נותן לבני אדם חיים
  53. ^ על חדא משמע, בעזרא כתיב
  54. ^ בדניאל כתיב
  55. ^ דלא בעו דליתי ברכה לעולם בשבילן
  56. ^ יומי תעניתא, דמשום קבלה מהני לן כתעניתא
  57. ^ עבדין להו
  58. ^ כלומר, דמהני אי עבדינן הכי
  59. ^ אלמא: משקיבל עליו נשמעו דבריו
  60. ^ בימי אחאב, שהיה העולם צריך לגשמים, דכתיב (מלכים א' יז,א) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברִי
  61. ^ שבני אדם צריכים לחזר בשוק לקנות סעודת שבת
  62. ^ שאין בני אדם יכולין לעשות צרכיהן
  63. ^ שני וחמישי, שמתקבצין בני אדם לדון עם חבריהן, כתקנת עזרא, שיש הומות וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום הדין, ובערב שבת כל שכן דקשי מיטרא. והיינו דאמר רבי שילא
  64. ^ ומבטלינהו לירידת גשמים - שטורחין בני אדם, ואינן יכולין לצאת ולבא
  65. ^ שמתעדנין בה, ונוח להן יום ברור, ומתחממין בה ביום הצינה
  66. ^ שומרי שבת
  67. ^ אפילו מעשה ידים שאינן צריכים לגשמים מתברכין
  68. ^ (שיפוע) (מסורת הש"ס: ושפע); ומזכיר בה מלכות ואזכרה ככל הברכות כולן
  69. ^ ושוב אין ברכה נכנסת בה
  70. ^ שאינו יודע הסכום
  71. ^ מעשה
  72. ^ מסורת הש"ס: מעשר
  73. ^ כאפיקי נחלים
  74. ^ יבשה, והנה חרבו מתרגמינן נגיבו
  75. ^ שמואל ב' כב,טז
  76. ^ מוצאי ים, אלמא: אפיק לשון מים, ואפיקים בנגב נמי לשון גשמים
  77. ^ חיילות, כשאתה מרווה תלמי הארץ בגשם מיד גדודים נוחין, כדלקמן
  78. ^ לשם ולפנים, ואורחא דמילתא נקט, שאין אדם עשוי לפסוק צדקה בינו לבין עצמו ואינו נותן
  79. ^ באין לעולם כאילו גשמים יורדין - ואינן יורדין, בשביל
  80. ^ דכשם שהוא עושה לפנים ומחניף את העניים - אף שמים מחניפין את הארץ, שמראין נשיאים ורוח - וגשם אין, אי נמי: אין קאי אשלשתם, דמכל אלו נעצרין