ביאור:בבלי תענית דף ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

(דברים יד כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה] - עשר בשביל שתתעשר.

אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש [1], אמר ליה: אימא לי פסוקיך!

אמר ליה: (דברים יד כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה].

אמר ליה [2]: ומאי עשר תעשר?

אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר.

אמר ליה: מנא לך?

אמר ליה: זיל נסי.

אמר ליה [3]: ומי שרי לנסוייה להקדוש ברוך הוא? והכתיב (דברים ו טז) לא תנסו את ה' [אלקיכם כאשר נסית במסה]!

אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די.

מאי 'עד בלי די'?

אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די [4].

אמר ליה: אי הות מטי התם להאי פסוקא [5] - לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך [6].

ותו אשכחיה רבי יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר (משלי יט ג) אִוֶלֶת אדם תסלף דרכו [7] ועל ה' יזעף לבו [8].

יתיב רבי יוחנן וקא מתמה; אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא [9]? - אמר ליה: אטו הא מי לא רמיזי? והכתיב (בראשית מב כח: ויאמר אל אחיו: הושב כספי וגם הנה באמתחתי) ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו.

דל עיניה וחזא ביה [10], אתיא אימיה אפיקתיה, אמרה ליה: תא מקמיה, דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך [11].

[ו]אמר רבי יוחנן: מטר - בשביל יחיד, פרנסה - בשביל רבים [12]:

מטר בשביל יחיד - דכתיב (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב [את השמים] לתת מטר ארצך [13] [בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה];

פרנסה בשביל רבים - דכתיב (שמות טז ד: ויאמר ה' אל משה) הנני ממטיר לכם [14] לחם [מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא].

מיתיבי: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן: באר - בזכות מרים [15], עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר (במדבר כ א: ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון, וישב העם בקדש) ותמת שם מרים [ותקבר שם], וכתיב בתריה (במדבר כ ב) ולא היה מים לעדה [ויקהלו על משה ועל אהרן], וחזרה בזכות שניהן [16].

מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד [17], שנאמר (במדבר כא א) וישמע הכנעני מלך ערד [ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי]: מה שמועה שמע? - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל; והיינו דכתיב (במדבר כ כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן [ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל];

אמר רבי אבהו: אל תקרי 'וַיִּרְאוּ' אלא 'וַיֵירָאוּ', כדדריש ריש לקיש, דאמר ריש לקיש: 'כי' משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא [18];

חזרו שניהם בזכות משה [19]; מת משה - נסתלקו כולן, שנאמר (זכריה יא ח) ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד [ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי];

וכי בירח אחד מתו?: והלא מרים מתה בניסן [20], ואהרן באב [21], ומשה באדר!? אלא מלמד שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן, ונסתלקו כולן בירח אחד' -

אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד!?

שאני משה, כיון דלרבים הוא בעי - כרבים דמי.

רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא [22] הוו שכיחי קמיה דרבא. כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא. כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי [23]. חלש דעתיה.

עמוד ב

אקרויה בחלמיה [24] (זכריה יא ח) ואכחד את שלשת הרעים [בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי] [25]; למחר, כי הוו מיפטרו מיניה - אמר להו: ליזלו רבנן בשלמא.

רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא, הוה מקשי ליה טובא; יומא חד חזייה דנפל על אפיה, שמעיה דאמר: "רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי"! קביל עליה [26] שתיקותא [27], ותו לא אקשי ליה.

ואף ריש לקיש סבר מטר בשביל יחיד, דאמר ריש לקיש: מנין למטר בשביל יחיד? - דכתיב (זכריה י א) שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה; יכול לכל [28]? - תלמוד לומר 'לאיש' [29]; ותניא: אי לאיש, יכול לכל שדותיו [30]? - תלמוד לומר 'שדה' [31]; אי 'שדה' - יכול [32] לכל השדה - תלמוד לומר 'עשב' [33].

כי הא: דרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא, כל יומא הוה אזיל וסייר [34] לה, אמר: הא מישרא [35] בעיא מיא, והא מישרא לא בעיא מיא, ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא.

מאי (זכריה י א: שאלו מה' מטר בעת מלקוש) ה' עשה חזיזים [ומטר גשם יתן להם, לאיש עשב בשדה]? - אמר רבי יוסי [36] [ברבי] חנינא: מלמד שכל צדיק הקדוש ברוך הוא עושה לו חזיז בפני עצמו [37].

מאי 'חזיזים'? [38]

אמר רב יהודה: פורחות.

אמר רבי יוחנן: סימן למטר - פורחות.

מאי 'פורחות'?

אמר רב פפא: עיבא קלישא [39] תותי עיבא [40] סמיכתא.

אמר רב יהודה: נהילא [41] מקמי מיטרא - אתי מיטרא [42]; בתר מיטרא - פסיק מיטרא [43].

מקמי מיטרא אתי מיטרא - וסימניך: מהולתא [44]; דבתר מיטרא פסיק מיטרא - וסימניך: חריא דעיזי [45].

עולא איקלע לבבל, חזא פורחות. אמר להו: פנו מאני, דהשתא אתי מיטרא. לסוף לא אתי מיטרא. אמר: כי היכי דמשקרי בבלאי - הכי משקרי מיטרייהו.

עולא איקלע לבבל, חזי מלא צנא דתמרי [46] בזוזא. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא [47]! בליליא צערוהו [48], אמר: מלא צנא דסכינא בזוזא [49] ובבלאי עסקי באורייתא!

תניא: 'רבי אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה [50], שנאמר (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ [51] והשקה את כל פני האדמה. אמר לו רבי יהושע: והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן [52]! אמר לו: ממתקין בעבים.

רבי יהושע אומר: כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, שנאמר (דברים יא א) [והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה - ארץ הרים ובקעת] למטר השמים תשתה מים. אלא מה אני מקיים 'ואד יעלה מן הארץ'? - מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין פיהן כנוד, ומקבלין מי מטר, שנאמר (איוב לו כז: כי יגרע נטפי מים) יזקו מטר לאדו [53], ומנוקבות הן ככברה, ובאות ומחשרות מים על גבי קרקע, שנאמר [שמואל ב' כב,יב: וישת חשך סביבתיו סכות] חשרת מים עבי שחקים [54];

ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא, ללמדך [55] שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר (איוב ה ט) עשה גדלות [56] [ו]אין חקר [נפלאות עד אין מספר] וכתיב (איוב ה י) הנתן מטר על פני ארץ [ושלח מים על פני חוצות], וכתיב להלן (ישעיהו מ כט) הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' [בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע] אין חקר לתבונתו; וכתיב (תהלים סה ז) מכין הרים בכחו [נאזר בגבורה]’.

כמאן אזלא הא דכתיב (תהלים קד יג) משקה הרים מעליותיו [מפרי מעשיך תשבע הארץ], ואמר רבי יוחנן: מעליותיו של הקדוש ברוך הוא [57]?

כמאן - כרבי יהושע [58].

ורבי אליעזר [59]: כיון דסלקי להתם - 'משקה מעליותיו' קרי להו; דאי לא תימא הכי - (דברים כח כד: יתן ה' את מטר ארצך) אבק ועפר מן השמים [ירד עליך עד השמד] היכי משכחת לה? אלא: כיון דמדלי להתם – 'מן השמים' קרי ליה, הכי נמי דסלקי להתם - 'מעליותיו' קרי ליה.

כמאן אזלא [הא] דאמר רבי חנינא: '(תהלים לג ז) כֹנֵס כנד מי הים נתן באוצרות תהומות [60] - מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר? – תהומות'? כרבי אליעזר ורבי יהושע?

ההוא -

הערות[עריכה]

  1. ^ בן אחותו של רבי יוחנן, ולאחר מיתתו של ריש לקיש, כדמוכח לקמן
  2. ^ ינוקא לרבי יוחנן
  3. ^ ינוקא
  4. ^ 'שיבלו' - כלומר: שייגעו - דולוראנ"ט בלעז; עייף מאד
  5. ^ ד-הביאו את כל המעשר
  6. ^ הוה ידעית ליה ממילא דאמרית לי משמיה
  7. ^ כשאדם חוטא - מסלף דרכו, שבאין עליו פגעים
  8. ^ שכועס ואומר: מפני מה אירע לי פגע זה?
  9. ^ משה באורייתא? שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים, ובכולן יש סמך למצוא מן התורה
  10. ^ רבי יוחנן, שהיו עפעפיו מכסין את עיניו, ומגביהין במזלגי דכספא, [בבבא קמא בפרק אחרון (קיז, א)], שהיה רוצה לראותו מפני שהוא חריף
  11. ^ שלא יתן עיניו בך כמו שנתן באביך והמיתו [בבבא מציעא פד, א]
  12. ^ שאם אין צריך מטר אלא לאדם אחד, כגון שזרע אחר זמן זריעת בני אדם, או שדר בעיר שכולה נכרים וצריך למטר - בא בזכותו, ופרנסה שפע טובה ומחיה לכל העולם אינו בא לעולם בזכות אחד אלא בשביל רבים: שאם רבים צריכין שובע, שתשלח ברכה בתבואה - הקדוש ברוך הוא עושה, אם זכו, אבל יחיד הצריך שיתברכו תבואותיו - אין הקדוש ברוך הוא משנה בעבורו דין השנה, אלא כפי ברכותיה, ואף על פי שמוריד בשביל יחיד מטר זה להשביח תבואותיו, שלא יהו גרועות משל אחרים - אבל לעשות שדהו כשדה שובע - לא
  13. ^ של אחד משמע
  14. ^ לשון רבים
  15. ^ באר: סלע, וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה, שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו, לפי שמתה מרים
  16. ^ שכן כתיב 'ודברתם' - שניכם - 'אל הסלע ונתן מימיו' (במדבר כ ח)
  17. ^ ענני רקיע וענני עשן; ושאר עננים אינן של כבוד
  18. ^ כל מקום שצריך לדרוש 'כי' בין לענין דרשה בין למשמעות המקרא - תוכל לשנותו באחד מהני ארבע לשונות, דלשון 'כי' משמע בכולם: וכן וכד, וברם, וארי בכלל הני ארבע הן, והאי דכי גוע אהרן (במדבר כ כט) משתמש בלשון 'דהא', ושמעינן מינה טעמא דקרא: דמה טעם נתראו - דהא מית: שהרי מת אהרן; וריש לקיש לא אתי למימר דלא מתרגמין שום 'כי' בעולם אלא מהני לשונות, אלא אפילו מתרגם 'דלמא' 'ארי' - דרשינן משמעותיה כמשמעות דהא, ומאן דמתרגם 'וחזיאו כל כנישתא דהא מית' - טועה הוא, דאם כן 'ואתחזיאו' מיבעי ליה, 'וַיֵרָאוּ כל העדה במשקל וַיֵּרָאוּ ראשי הבדים, וַיֵּרָפוּ המים (מלכים ב ב כב), וַיֵֹעָלוּ מעל משכן קרח (במדבר טז כז)
  19. ^ מדכתיב ואכחיד את שלשת הרועים פשיטא לן דבדידהו משתעי, שלא מצינו פרנסים לישראל שלשה כאחד אלא הם
  20. ^ שנאמר (במדבר כ) ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם, [בפרשת] פרה אדומה
  21. ^ באחד לחדש
  22. ^ מאותו מקום
  23. ^ מראין ומביטין זה לזה, דלא סלקא להו שמעתא כרבא
  24. ^ היו מקרין אותו מקרא זה בחלום
  25. ^ שרוצין לעונשן בשמים, משום דמכספי ליה
  26. ^ רב שימי
  27. ^ מלהקשות עוד
  28. ^ כלומר, יכול אין נותן מטר אלא אם כן הכל צריכין לו
  29. ^ אפילו בשביל אחד
  30. ^ כלומר, אינו יורד עד שהוא צריך לכל שדותיו
  31. ^ אפילו אינו צריך אלא בשדה אחד
  32. ^ עד שיצטרך
  33. ^ אפילו אינו צריך אלא לעשב אחד - בשביל ירק אחד יורד עליו מטר
  34. ^ מְעַיֵין
  35. ^ ערוגה
  36. ^ בר
  37. ^ עושה לו חזיז לכל צדיק הבא בעולם הזה, להריק לו גשמים על שדותיו
  38. ^ ברישא בעי 'מאי חזיזים' לשון רבים, והדר בעי: ומאי נינהו 'חזיזים': מאי נינהו דקרי חזיזי?
  39. ^ ה"ג: קלישתא
  40. ^ כלפי הארץ
  41. ^ 'נהילא' - כמו 'קיטמא נהילא' (חולין נא ב) שהיא דקה; גשמים דקים כקמחא נהילא, שהיא דקה, הבאין תחילה למטר
  42. ^ ואחר כך בא מטר: גשמים יורדין לרוב, ואין פוסקין מהר
  43. ^ אבל בא מטר תחילה ומתחילין דקין לבא - פוסקין מיד
  44. ^ שמתחילה יוצא קמח דק, ולבסוף סובין גסין
  45. ^ ריעי של עזים: בתחילה יוצאה גסה, ולבסוף דקה, ופוסק
  46. ^ דבש עושין מהן
  47. ^ כלומר, יכולין הן לעסוק תמיד, שיש להן מזונות בזול ובלא טורח
  48. ^ מצערים בשלשול, דאמרו (גיטין ע א): תמרי משחנן ומשלשלן
  49. ^ שמתוך שלוקחין אותו בזול אוכלין מהן הרבה, ומצערים אותן
  50. ^ כלומר: ממים של מטה, ולא ממים של מעלה
  51. ^ ששתה בארץ ועלה
  52. ^ ואין תבואה גדילה מהן
  53. ^ רקיעין מוציאין מים לעבים; 'יזקו' - כמו יצוקו: צק לעם ויאכלו (מלכים ב' ד,מא)
  54. ^ העבים מחשרין, כלומר: משירין המים לארץ
  55. ^ אקרא דלקמן קאי
  56. ^ עד
  57. ^ כלומר ממים העליונים, ורבי יוחנן מים העליונים אתא לאשמועינן, דאי לאו רבי יוחנן - הוי אמינא דהכי קאמר: מעליות שהקדוש ברוך הוא עומד בהם הוא משקה אותן למטה, ולעולם המים מאוקיינוס
  58. ^ דאמר ממים העליונים
  59. ^ אמר: לעולם מעליותיו של הקדוש ברוך הוא
  60. ^ מים של מטה, כדכתיב תהומות יכסיומו (שמות טו ה)